אוגוסט. ח-ם. אין לאן לברוח. טיסה לארצות הקור לא מבטיחה דבר. גם שם אפשר ליפול בנקל על ימים מהגיהינום, רק להבדיל, ללא מזגן בחדר, עם פקקים מטורפים בדרך ובמחירי תופת. בתחילת חודש ספטמבר צונחים מחירי המלונות באירופה בכמעט מחצית. התיירים, ועימם הפקקים, נעלמים באבחה אחת וכמה ימים לאחר מכן מתחיל מזג האוויר להתמתן. זה הזמן המומלץ באמת להגיע לשם, למי שיכול להרשות לעצמו לפחות, או כמובן, במאי-יוני.
ואם כבר אוגוסט באווירת "אנחנו נשארים בארץ" ויוצאים לטייל, ארץ פלגי המים של צפון אצבע הגליל היא האופציה הנסבלת היחידה. רק שם, בין הבניאס, החצבני, תל דן, חורשת טל וכל השאר, במים הקרירים והנהדרים שמצליחים להשיב נפש גם ב-35 מעלות בצל, כיף גדול לנפוש.
קולינריה גדולה אף פעם לא הייתה באיזור הצפוני המקסים הזה. חומוס מהדרוזים במסעדה הסמוכה, סלט טרי ופורלים מהדן, לאידוי בנייר כסף על המנגל, הם, כנראה, האופציה הקולינרית היותר מומלצת שם. בכל זאת, כשמטיילים רוצים לאכול קצת בחוץ. מוסקט האיכותית והיוקרתית, במלון מצפה הימים, קצת דרומה משם, היא לא בדיוק אופציה כשמדובר בטיול עם ילדים. מסעדת נחלים, בצומת מעין ברוך, היא האופציה הקולינרית המתקדמת ביותר בשטח למי שרוצה מסעדה באמת.
המיקום של נחלים מושלם. הכניסה אליה, ממרכז מסחרי הומה ההופך בערב לצומת חיי לילה מבעבע, לא מבטיחה רבות אמנם. אבל בפנים מתגלה תפאורה מושלמת: עיצוב פנימי רך ומלבב, בקווים נקיים, עם ויטרינות גדולות וחצר לא פחות ממהממת - נחלים שוכנת בנקודת המפגש של הבניאס, החצבני והדן, כמעט על המים. כשיושבים בחוץ, מדובר באחד הלוקיישנים היותר נהדרים במדינת ישראל. רק שהחיים, כידוע, נוטים להיות מורכבים קצת יותר. התיישבנו במסעדה לעת ערב, התחלנו להזמין וקצת אחר כך התגלה שממש בצמוד לחצר של נחלים שוכן גן אירועים מקומי ובתכנית הערב: חתונה. את החופה ופרק הארוחה עוד שרדנו אבל כשהחלו הריקודים, עם מיטב להיטי הזמר הים תיכוני ובסים אכזריים במיוחד, זה נהיה קצת יותר מידי. עברנו פנימה. נעים, אבל חדוות הלוקיישן נגדעה באחת.
האוכל בנחלים מזכיר ביסטרו תל אביבי טיפוסי וכך הוא גם מתומחר. בסיס צרפתי, קצת נגיעות איטלקיות, קצת ים תיכוניות וניסיון למגע אישי יצירתי. בין האופציות הקולינריות הביזאריות הפזורות לאורך הדרך באיזור מדובר, כאמור, במקום הכי דומה למסעדה שאפשר להעלות בחכה. רק שלמרבה הצער, כמו ביותר מידי מקומות כאלו בישראל, הכי טוב שיש בגזרה נתונה בפריפריה מתגלה לרוב כבינוני בקושי בכל הקשר אחר.
פורמט התפריט כולל סקציית ראשונות לבחירה ועיקריות בשלוש קבוצות מחיר: 89, 119 ו-129 שקלים המגיעות עם עם לחם ודגימות אנטיפסטי. הזמנו קלמרי בורדולייז (48 שקלים) וסביצ'ה סלמון (38) לראשונות; פורל ברוטב ג'ינג'ר תפוז (119) וכבדי עוף באניס ותאנים על פירה (89) לעיקריות.
הלחם והאנטיפסטי לא היו רעים, אבל הגיעו בדגימה. בראשונות בלט הניסיון להחדרת מגע אישי לאוכל. הסביצ'ה לא היה בדיוק סביצ'ה. נתחי הדג המועטים לא נכבשו בנוזל חמצמץ והיו נאים לחלוטין. הם הגיעו עם עלים ופירות. ויניגרט ההדרים שאמור היה להיות שם כמעט ולא הורגש. זו הייתה מנה זעירה שחלפה ביעף ולא הותירה כל רושם. למנת הקלמרי הממולא הייתה המון נוכחות. קצת יותר מידי. מלית הטלה הקצוץ הייתה עזת טעמים כל כך עד כי העלימה לגמרי את טעמה הימי של המעטפת. גם הרוטב, על בסיס בשר טלה, פטריות ושמנת היה עז טעמים מאד. זו לא הייתה מנה רעה, אבל העידון היה ממנה והלאה וקונספט הים-יבשה הלך בה לגמרי לאיבוד בשל דורסנות טעמי הבשר והרוטב.
עיקרית הפורל הייתה בנאלית. הדג הגיע מיובש מעט, רוטב הג'ינג'ר תפוז לא היה רע אבל גם התקשה לדייק והעביר מתיקות יתר. אותה מידה של חוסר דיוק ניכרה במנת כבדי העוף. במקום כמה כבדים טובים שנצרבו נכון וחברו לרוטב מתקתק-אניסי, הגיע משהו אגרסיבי וגס. קצת כמו במנת הקלמרי הממולא, רק אלים עוד יותר. במקום להעביר בעדינות משהו מהמתיקות הפירותית הנהדרת של התאנים, שנמצאות עכשיו בשיאן, הרגישה המנה הזו כמו רוטב על בסיס בצל-פטריות, עם הרבה מידי מלח ופלפל ואפס אנינות, שעטף כבדים עשויים מידי, על מצע פירה בינוני ומטה. תענוג שוקולד (32) בעצם קראנץ שוקולד עם שלושה סוגי גנאש ועוגת גבינה (32) היו הקינוחים שלא העלו ולא הורידו.
הארוחה הזאת מייצגת, כאמור, את הטוב ביותר שאפשר להשיג בגזרת בניאס-חצבני, אם נמצאים באיזור ורוצים אוכל מהסוג הזה. רק שיותר משההיגד הזה אומר משהו טוב באמת על נחלים, הוא משקף את עגמומיות התמונה הקבוצתית מסביב. עוד ארוחה בפריפריה שהסתיימה בתחושת "עדיף חומוס".
נחלים. גן הצפון, צומת מעין ברוך. 04-6904875. לא כשר.
יש לכם המלצות למסעדות טובות באזור? ספרו לנו בפייסבוק
חשבון:
