וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מינה טומיי מרקט: כמעט כמו אוכל של קניונים

10.4.2014 / 8:00

למרות חוסר היומרות של מינה טומיי מרקט בת"א גם את הפשוט והבסיסי לא עושים כאן נכון. לא נדרש חיך מיומן באוכל אסייתי כדי להבין שיש בעיה עם האוכל במסעדה החדשה

מינה טומי מרקט. שרית גופן,
סיפור מורכב. מינה טומי מרקט/שרית גופן

בתזמון מדויק, קצת לאחר צאת מסעדת מועדון הקצינים ממתחם הארבעה, נפתחה שם, לפני מספר שבועות, מינה טומיי מרקט – אחות קטנה למינה טומיי ולמינה טומיי סטיישן מחיפה. ממון רב הושקע במינה טומיי מרקט החדשה, המתמקדת בחוויית השווקים האסייתית. זו איננה מסעדה שמדגישה פאר. נהפוך הוא. האוריינטציה שלה סוחבת אל היומיומי וככזו היא גם מתומחרת. על התפריט הופקד משה בדישי והוא מחולק לחמישה אגפים, על בסיס חמישה מטבחים אוריינטליים: תאילנדי, יפני, קוריאני, וייטנאמי והודי. כמו הרבה מאד מסעדות כאן, בוודאי אלו החוקקות על דגלן את המילה "שוק" בהטיה כזו או אחרת, המנות אינן גדולות ורובן נועדו לחלוקה.

עיון קצר בתפריט מגלה שרובו ככולו פשוט וחסר יומרות. בעצם, הוא מציע את המנות המובנות מאליהן, בבחינת 'החשודים המיידיים' מכל אחד מהמטבחים: סמוסה, צ'יקן טיקה ומלאי כופתא מהודו; סום טאם, טום יאם ופאד תאי מתאילנד; מיני סושי מיפן וכך הלאה. ייאמר מיד: אין בכך כל רע. מסעדה לא חייבת לכוון אל המורכב והייחודי. במציאות המסעדות האסייתיות בישראל, שבה אפשר למצוא בקושי, אם בכלל, שלוש מסעדות סבירות פלוס מכל אחד מהמטבחים המצוינים ממעל, בסדר גמור אם אסייתית חדשה לא תתיימר. התנאי לכך, כמובן, הוא שאת הפשוט והבסיסי תעשה טוב ונכון. כאן, למרבה הצער, הולך סיפורנו ונעשה מורכב.

מינה טומי מרקט. שרית גופן,
נאמס וייאטנמי. מנה בעייתית ושמנונית/שרית גופן

אף אחד משלבי הארוחה לא הרגיש סביר. למעשה, ברובה המכריע נדמה היה שאנחנו פוגשים בוורסיה החובבנית של המקור. משהו שמתכתב עם ה-DNA של מזללת רחוב ישראלית, להבדיל מאסייתית. את מקום הדיוק, החדות והרעננות של אוכל אסייתי עממי ראוי, תפסה סדרת ביצועים כושלים, שחשפה אדפטציה לא מרנינה לטעם המקומי וחומרי גלם בינוניים ביותר. ככל שהארוחה נעה קדימה הלכה מינה טומיי מרקט ונחשפה כמסעדה בעייתית בלשון המעטה. רמת הבסיס שהופגנה בה הייתה דומה הרבה יותר לאוכל אסייתי של קניונים מכזה המוגש בקומץ המסעדות האסיאתיות הראויות הפועלות כאן (האנוי, בית תאילנדי, איוטאיה, יקימונו).

ניסינו לדגום קצת מכל אגף והלכנו על ארבעה פתיחים: סלט שוק (36 שקלים) וייטנאמי, סום טאם (34 שקלים) תאילנדי, נאמס וייטנאמי (39 שקלים) ומלאי כופתא (37) מהודו. הגיע האוכל. בסלט השוק הווייטנאמי היו עלים, ירקות, אטריות שעועית, נבטים, קשיו ורוטב מנגו. זו מנה שמתחילה ונגמרת בטריות החומרים וברוטב רענן ומדויק. הרוטב שהציף את הסלט היה כה אגרסיבי שהניס מהתודעה כל אסוציאציה לרעננות. הוא הזכיר רוטב 'אלף האיים' מהסוג הרע, או להבדיל, כל רוטב עוכר טעמים שתעלו על דעתכם. קשה להבין למה מי שמגיש אותו חושב שיש מי שיחזור לאכול אצלו אחרי שטעם את זה.

בסום טאם התאילנדי, סלט על בסיס פפאיה, שעועית ירוקה, שרי ובוטנים, היה רוטב חיוור. זה לא היה מזעזע כמו הרוטב בסלט השוק מהפסקה הקודמת אבל לא היה שם כל רמז לחיות, לדיוק ולחדות שאמורות להיות ברטבים לסום טאם. זו הייתה מנה בנאלית.

מלאי כופתא הן כופתאות תפו"א במילוי גבינת פניר ברוטב עגבניות חמצמץ. "המשוכה האורבת לאוכל הודי" אמר שותפי לארוחה, שרחוק מלהתיימר להבין משהו באוכל הודי "היא שבקלות הוא יכול להפוך מהודי מורכב ומרתק למזרחי של מסעדות פועלים רעות". לא יכולה להיות אמירה מדויקת מזו. המנה שלנו הייתה, אתם כבר בטח לא ממש מופתעים, מהסוג השני. גסה מאד מאד, עם רכיב טעם אחד שמשתלט על המרקם, להבדיל מהמורכבות המסתתרת בתוך החריף, באוכל הודי ראוי.

בנאמס הווייטנאמי היו דפי אורז ממולאים בפרגית ועשבי תיבול, אותם מכניסים לעלי חסה ביחד עם עשבים טריים וטובלים ברוטב. טעמתי, לשמחתי, כמה גרסאות מקסימות במיוחד על בסיס הקונספט. לא חייבים להיות בעל חיך מיומן או מנוסה באוכל אסיאתי/וייטנאמי כדי להבין שהמנה שהגיע לשולחננו בעייתית מסוגה. הנאמס טוגנו גרוע והדיפו שמנוניות. המלית שבתוכם הייתה סתמית. הרוטב, שאמור היה לחבר את הכל, היה מחריד.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין
מינה טומי מרקט. שרית גופן,
מנת בקר קוריאנית. במילה אחת: זוועה/שרית גופן

מאוכזבים אבל בכל זאת מקווים לתפנית בעלילה, המשכנו לבומביי באטר צ'יקן (66 שקלים) וקוריאן צ'אנקי ביף (66 שקלים). במנת ה"בומביי.." היו ארבעה שיפודוני פרגית ביוגורט וקשיו שנחו על נאן (בצק) שום וכוסברה, עם ארוגולה, בצל סגול ותבלינים. זה לא היה מצוין מסוגו אבל מדובר היה במנה הסבירה איכשהו היחידה בארוחה. לא מצטיינת או רבת חן אבל לפחות ללא פגמים בולטים.

מנת הבקר הקוריאנית החזירה לקרקע המציאות באכזריות. בשר סינטה שנצרב לצבע הנכון אמנם אבל היה רע דיו כדי שאי אפשר יהיה ליהנות ממנו. נתחי הבשר הגיעו במעין מחבת ברזל שבתוכה רוטב חרדל קוריאני מתוק מידי ועלוב למדי. כשם שאוכל הודי יכול בקלות ליפול למחוזות המסעדה העממית המזרחית; אוכל קוריאני, סיני ותאילנדי יכולים בקלות להרגיש כמו דוכן אוכל פרימיטיבי באייטיז: מלא אוממי וגדוש בסוכר. כך הרגיש הרוטב וכך הרגישה המנה הזו כולה. במילה אחת: זוועה.

קינחנו בסייגון קרם ברולה (37 שקלים) שנראה מעוצב היטב אבל התקשה לספק איכויות של ממש. הוא הרגיש כמי שהגיע מסרט נע.

להלכה, המנות במינה טומיי מרקט אינן יקרות אבל למעשה רובן קטנות ואיכשהו, אם באים לאכול ולא לנשנש, מוציאים די הרבה. מאחר ונכון לכרגע מדובר באוכל שרובו ככמעט כולו מתחת לבינוני במקרה הטוב, קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, להמליץ עליו. מועדון הקצינים, המסעדה הפאן אסיאתית האחרונה במתחם, לא הייתה כליל השלמות אמנם אבל האוכל שהוגש בה היה טוב בהרבה. אם קברניטי מינה טומיי מרקט הגיעו לכאן כדי להישאר, שומה עליהם לערוך בדק בית אמיתי. עם אוכל שחלקים ממנו מזכירים, כאמור, דוכן אסיאתי בקניונים לא יהיה קל להכות שורש ברחוב הארבעה.

מינה טומיי מרקט, הארבעה 17 תל אביב. 1700-504-506. לא כשר

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully