הקוקטיילים הטובים

אחרי ששחררתי קיטור שבוע שעבר אני מגיע אליכם השבוע רגוע ומלא בתקוה ובאופטימיות זהירה.
קוקטייל, כמו סקס, יכול להיות גרוע, טוב ואפילו מצוין, כזה שעושה חשק לסיבוב נוסף. בשני המקרים הכל תלוי בשני דברים בלבד: במרכיבים הפועלים ובכישרון. אם ניקח, כמו שהוזכר בכתבה הקודמת, בקבוק של טקילה מזויפת, קרח כתוש ועוד כמה דברים תצא מזה מרגריטה, אבל מרגריטה גרועה, עלובה, לא טעימה שלא עושה חשק לעוד.
אצלנו בישראל, המשקאות והקוקטיילים הסתמיים והזולים הם עדיין אלה ששולטים בשוק, אבל בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית, בצריכת משקאות איכותיים יותר, המודעות לאלכוהול טוב וראוי עלתה ואני רוצה לרכב על הגל הזה.

הטור הזה מוקדש לכל אותם קוקטיילים מצוינים, טעימים ומשובחים שכמעט ולא תראו אותם מוגשים בברים בארצנו הקטנטונת אולי בגלל מחירם הגבוה או חוסר התאמתם לחיך הישראלי. אני רק יכול לקוות שהרשימה הבאה תפתח קצת לאנשים את העיניים, האוזניים ובעיקר את הראש.

מקור השם "קוקטייל" (Cocktail) הוא בצורת ההגשה של הקוקטייל הראשון, ב- 1755 קצין אנגלי נכנס לבר בשכונה ענייה במדריד שבספרד וביקש מהברמנית היפהפייה שתכין לו משקה המעורבב מכמה משקאות. הברמנית ערבבה ג'ין, וודקה, מיץ תפוזים ובירה (אל תשאלו אותי למה), וכשרצתה לערבב את המשקה מרטה מזנבו (Tail) של תרנגול (Cock) שהיה בבר, וכך כינה הקצין את המשקה החדש.
מאז ועד היום מאות, אם לא אלפי קוקטיילים משובחים כתובים בהמוני ספרי קוקטיילים, אבל אני רוצה להביא לכם את הרשימה המצומצמת שלי, זו שאני, לו הייתי שר המשקים של מדינת ישראל, הייתי מחייב כל בר להכניס לתפריט.

אמנם אין זה קוקטייל, אך הבנדיקטין, המכונה "קיסר הליקרים", הוא ליקר כל כך איכותי, טוב וטעים, שלא יכולתי שלא לשים אותו בראש הרשימה בתור הליקר הכי מפוספס בארץ. הבנדיקטין מיוצר במנזר הבנדיקטין (מסדר בכנסייה הקתולית) שבצרפת ועשוי מיותר מ- 27 עשבי תיבול סודיים ביותר. הבסיס האלכוהולי הוא קוניאק והוא הומצא על ידי נזיר בשם ברנרדו וינצ'לי בתקופת הרנסנס. על הבקבוק מופיעות שלוש אותיות : DOM - ראשי התיבות של Deo Optimo Maximo (בלטינית: אלוהים הגדול והכל יכול). טעמו מתקתק וכשמריחים ממנו - כל הסתימות באף נפתחות, ארומה נפלאה יורדת מהאף לפה וכל החושים נכנסים לפעילות. הטעם גן עדן והמחיר גם כן בשמיים – על כוסית בנדיקטין תשלמו בבר בסביבות 40- 60 ¤ - בכל מקרה תדאגו שיגישו לכם אותו בכוס סניפטר ותבלעו גם אותו וגם את המחיר.

זהו קוקטייל שאמנם מוכר בארץ, אך משום מה לא הכי הולך לא. ה-B&B הם ראשי תיבות של ברנדי (Brandy) ובנדיקטין (Benedictine). השילוב בין הברנדי (או קוניאק טוב) לבנדיקטין יוצר איזון בטעמים והרמוניה מושלמת לכל מי שטעם הקוניאק חריף מדי עבורו, או שטעמו של הבנדיקטין מתוק לו מדי. בגלל הפופולריות של ה-B&B בחו"ל החליטו בבנדיקטין להכין קוקטייל B&B מבוקבק, ובכך לחסוך את מפח הנפש בגלל חוסר הידע והמקצוענות של מי שלא יודע את המינון הנכון של הקוקטייל. גם כאן צורת ההגשה תהיה תמיד בכוס סניפטר (בלי קרח!).

אמנם כבר כתבתי כתבה שלמה על הקוקטייל הנפלא הזה, אבל עדיין אני מוכרח להזכיר אותו שוב ולו רק בשביל להתחיל לעודד ברים להוריד את המחיר הגבוה שלו, כדי שכולם יוכלו ליהנות מהדרינק המשובח הזה.

עוד שני קוקטיילי וויסקי, שמטרתם בדומה לראסטי נייל, לעזור לכל מי שרוצה לשתות וויסקי אבל עדיין לא התרגל לטעם.
קוקטייל המנהטן הומצא בניו- יורק בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 במועדון לילה בשם "מנהטן", והוא הוגש לראשונה לבחורה בשם ג'ניפר צ'רצ'יל, אמו של ווינסטון צ'רצ'יל.
המנהטן הוא קוקטייל פשוט מאוד להכנה, אך עם זאת אפשר עדיין להרוס אותו בגלל מינונים לא נכונים.
בשני המשקאות יש ערבוב של וויסקי וורמוט אדום מתוק (כמו, למשל, מרטיני רוסו וצ'ינזאנו רוסו). בקוקטייל המנהטן האנגוסטורה, משקה המורכב מתערובת תבלינים מרירה בעלת אחוז אלכוהול גבוה, הוא הכרח לשם ניטרול מתיקות היתר של הוורמוט האדום.

איך מכינים?

מרכיבים:
מנה וחצי (60 cc) וויסקי בורבון
מנה (40cc) וורמוט אדום מתוק
דאש (3-4 טיפות) מרורי אנגוסטורה

אופן ההכנה:
ניתן להכין ב- 2 צורות:
1. שופכים את המרכיבים לשייקר עם קרח, מערבבים קלות ולסנן לכוס קוקטייל (זו הצורה הקלאסית).

2. מכינים כוס אולד פאשן, מוסיפים 3 קוביות קרח ומוזגים את המרכיבים לכוס. מערבבים ולוגמים.

קוקטייל הרוב רוי, הנקרא על שם הגיבור הלאומי של סקוטלנד, דומה מאוד לקוקטייל המנהטן, ורק הבדל אחד מפריד ביניהם: במקום וויסקי בורבון יש לשים וויסקי סקוטי בלנדד (סקוטש). שאר צורת ההכנה וההגשה זהים לחלוטין.

בארץ לא עושים מספיק כבוד לקוקטייל הנמכר והמוכר ביותר בעולם. אין יותר קלאסי ממנו, ולמרות שהוא לא מתוק ושום קרח כתוש לא ייגע בו אין ספק שהוא חייב לעלות אצלנו מדרגה.

תירגעו, אני לא חוזר בי משום מילה רעה על המרגריטה הקפואה - קוקטייל שיש לעשות עליו חרם צרכנים.
קוקטייל המרגריטה הקלאסי והאמיתי בקושי נמזג במחוזותינו ולא ברור למה כי הישראלים אוהבים טקילה, אוהבים קוקטיילים ואוהבים קישוטים שונים ומשונים על הכוסות - אז למה אנחנו לא מזמינים אותו ביתר תכיפות? תגידו לי אתם.
את הסיפור המלא על קוקטייל המרגריטה ועל הטקילה תשמעו ממני בהזדמנות אחרת, אך דבר אחד חייבים לציין - אין קוקטייל מרגריטה ללא מלח על שפת הכוס. אם הזמנתם מרגריטה וקיבלתם כוס ללא מלח - תחזירו אותו לבר. יש חוקים בעולם האלכוהול שלא עוברים עליהם, וזה אחד מהם.
לוקחים את כוס המרגריטה, ובעזרת פלח לימון מרטיבים את שפת הכוס, מיד לאחר מכן טובלים את שפת הכוס במלח שולחן, מנערים מעט ומקבלים קישוט מלח. את המרגריטה שותים בלגימות המלוות כשהשפתיים מרפרפות על המלח דבר המבטיח קבלה של מרב טעמי הקוקטייל.

איך מכינים:

מרכיבים:
1.5 (60cc) טקילה (אמיתית ומקורית ממקסיקו!).
1 מיץ לימון ממותק/ מיץ ליים משומר.
0.5 ליקר תפוזים איכותי (קוואנטרו או גראנד מארינייה).

אופן ההכנה:
מכניסים את כל המרכיבים לשייקר עם קרח, מנערים טוב ומוזגים לכוס מרגריטה מומלחת מראש. הנוזל אמור להימזג עד לשולי המלח מבלי לגעת בו.

אמנם גם את הקוקטייל הזה הזכרתי באחת מהכתבות הקודמות, אך אני מוכרח להוסיף אותו לרשימה הזו בשביל כל אותם אנשים ונשים ש"לא אוהבים אלכוהול" אלא רק יין לבן, רצוי חצי יבש ועוד יותר רצוי אמרלד ריזלינג. כל מה שצריכים לעשות הוא להוסיף חצי מנה של קרם דה קסיס – ליקר דומדמניות שחורות, או בשמו העברי והמזעזע "ליקר ענבי שועל". זהו ליקר מתקתק שמוסיף טיפה צבע וטעם ליין הלבן המשעמם, והוא מאוד טעים.
באירופה נהוג לשתות את הקיר כאפריטיף לפני ארוחה, אבל אני בטוח שאם תזמינו אותו כדרינק בפני עצמו אף אחד לא יעשה לכם פרצוף.