וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

במקום הכי רחוק מתל אביב

27.12.2004 / 9:51

חיים פינקלמן על "אופרות בחמסין" של איתן נחמיאס-גלס, שבורח מכל סממן של ישראליות ותל-אביביות

ב-1995 התרחש, ככל הנראה, אירוע השירה המשמעותי האחרון בתולדותיה של מדינת ישראל. ב"ספרייה החדשה" של מנחם פרי, כראשון לסדרה של שירת מקור, יצא ספרו של משורר מסתורי ושנוי במחלוקת, אשר נודע בשם הבדוי סימון נחמיאס. מיהו? היכן הוא גר? האם הוא באמת ליכודניק? שאלות כאלו ואחרות העסיקו אז את מוספי הספרות ואת המקומונים התל אביבים, אשר על מנת לגלות את זהותו האמיתית לא בחלו גם במעקבים אחר המשורר המסתורי בארבע לפנות בוקר. מנחם פרי ודן מירון, אשר הגו את ההייפ התקשורתי, הזינו את הקלחת כאשר הם הפיצו שמועות אשר לפיהן, בין היתר, המשורר המוכשר הוא נער יפואי ממוצא בלקני וצפון אפריקני, אשר אימץ את שמו של חבר ילדות שנהרג בתאונת דרכים. גם דיון סוער בטיב השירים לא נפקד כאן, וכך נחמיאס נודע הן כמי שמעז, בעידן של ספרות רזה, לכתוב שירה בעברית עשירה ותקנית, והן כחובבן אשר נקלע שלא בטובתו למזימות מוזרות של מו"לים.

השנים חלפו, סדרת השירה של "הספרייה חדשה" דעכה בקול ענות חלושה, וסימון נחמיאס, כמו גם ההייפ החד פעמי שהתחולל סביבו, נשכחו מלב. והנה, החודש, וללא שם בדוי, מפרסם איתן נחמיאס-גלס בהוצאת "אחוזת בית" קובץ של סיפורים קצרים בשם "אופרות בחמסין". מה נותר כאן מכל הסערה התקשורתית שהתחוללה לפני עשר שנים? האם הפעם, ללא מסכת של שמועות מכוונות ויחסי ציבור משומנים, יצליח נחמיאס-גלס לקנות לו מקום של קבע על מפת הספרות העברית? "אופרות בחמסין", כך זה נראה, מעתיק את האווירה הטלנובלית אשר אפיינה את סיפור חייו של המשורר מלפני עשר שנים, אל התכנים של הסיפורים עצמם. וכל זאת, עדיין, מבלי לפחד לכתוב בעברית עשירה, מתריסה, מנותקת במתכוון מהשפה החיה ומנופיה העכשוויים של הארץ.

אקזוטיקה גלותית

סוזנה, פרליקה, אוולין, לוטק, יצחק בירנצווייג, ז'רמן – אלו הם חלק מהשמות של הגיבורים התלושים בסיפוריו של נחמיאס-גלס. מהגרים ממקדוניה, בולגריה, צפון אפריקה או אוסטריה, אשר מעורבים, על פי רוב, בדרמה משפחתית פנטסטית אשר מגיעה אל נקודת רתיחה טראגית. למשל: מאהבת אכזרית ושנואה ממחנה הריכוז באירופה מופיעה שוב, הפעם ככלה מיועדת של בנו של הניצול, בן נטוש מופיע שוב במשפחתו הצפון אפריקאית, שזו עושה את חופשתה בפלמה דה-מיורקה, סיפור אהבה בין ניצול מחנות יקה זקן ובן עוזרת בית מזרחית ואנאלפבתית, המערב בתוכו את הבנים האבודים של הניצול מהשואה. כל העלילות הללו, האבסורדיות, האופראיות, ממש כמו הסיפור המסתורי על המשורר סימון נחמיאס, שוקעים בסופם אל תוך החלום אשר הגה אותם. כן, על אף שרשת עלילתית מסועפת ופנטסטית נפרסת בכל אחד מן הסיפורים הללו, ההתחברות אליה כל פעם מחדש קצת מעייפת.

דמויותיו של נחמיאס-גלס הן, כאמור, גלותיות. יחד עם זאת, המעבר התזזיתי מעולם גלותי אחד למשנהו מריק קצת, בסופו של דבר, כל תרבות גלותית שכזו מתוכנה. נחמיאס-גלס נולד, אחרי הכל, בתל אביב ב-1968, והממד המדומיין של הפנטסיה הגלותית שהוא שוטח בסיפוריו מתחיל מהר מאוד להציק. יחד עם זאת, ההתנכרות הקפדנית לנופה של הארץ, לתל אביב, לשפה ובכלל לכל מה שקורה כאן מעוררת השתאות, ומעמידה כשלעצמה כמה סימני שאלה מעניינים. עד כמה רחוק צריך לברוח מכאן בשביל לכתוב ספרות? האם וכיצד יכולה הגלות לתפקד כאתר אקזוטי בשביל צברים תל אביבים? והאם איתן נחמיאס-גלס מצליח להגשים בסיפוריו יוצאי הדופן, ובהפוך על הפוך, את החזון הציוני של קיבוץ גלויות?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully