קטש סבלני מדי

אין ספק שעודד קטש יודע המון כדורסל. אפשר להניח שאם יתמיד, יסיק את המסקנות הנכונות משגיאות, יהיה פחות חברותי עם שחקניו והרבה יותר סמכותי, הוא עשוי להגיע כמאמן להישגים שלהם הגיע ככדורסלן.

אבל ללא שום קשר למה שישיג בעתיד, את ההפסד למכבי ראשל"צ הוא לא ישכח הרבה זמן. ייתכן שאם שחקניו היו מיישמים את הוראותיו ומקפידים על ריבאונד הגנה (13 נק' לראשל"צ מריבאונד התקפה), לפחות על האחרון בהם, לא היתה הארכה וגליל היתה בחצי הגמר.

אבל מעבר לכדור הזה, עודד קטש הוא מאמן סבלני במיוחד. החניכים שלו הציגו משחק שכונתי, שהתבסס על מטווח של 9 מ-25 זריקות ל-3 נק' במשחק חוץ, התייצבו בעמדות מוצא בהתקפה מרווחת ששקופה ליריב, הפגינו הגנה שערורייתית ברבע הרביעי ואיבדו יתרון של 12 נק' משלהי הרבע השלישי. אבל קטש לא זינק למזכירות כדי לקחת פסק זמן שיעצור את מבול השטויות. קטש גם חייב לחשוב על חיזוק משחק הפנים. קזנובסקי הוא פרוייקט חיובי וחיוני שטרם הבשיל, אבל קורץ עדין במיוחד ולא יעיל. נחוץ שם ביג-מן קשוח שיאלץ את היריב לחשוב בשני צידי המשטח.

'רישון' זה דיקסון ושות' שיורים מכל מצב. בשביל הגארד המוכשר, שבכל משחק שכונתי הוא תמיד יהיה שכונת פאר, מסירה נראית כברירת מחדל. למזלה של הקבוצה דאדלי היה אחראי יותר והיא נהנתה מערב איכותי במיוחד של תומר אטלס, שפעילותו על הפארקט חיברה את 'רישון' למושג קבוצה.

חנוך מינץ מוביל בזכות בפעם השלישית קבוצה לחצי הגמר. אם היריבה תהיה מכבי ת"א אז באמת חבל"ז. אבל אם תתמודד קבוצתו עם נהריה או בני השרון בהיכל נוקיה, הוא חייב לדרוש מדיקסון להשאיר את האגו בחדר ההלבשה. אפשר להניח שכל אחת משתי הקבוצות האלה לא תעשה שם את השטויות שעשתה גליל עליון.