עוד יצירת ביכורים בהפקה עצמאית עולה על המסכים. הפעם זהו ג'ייקוב ארון אסטס שמביא אלינו רוח עדינה חדשה בדמותו של סרט התבגרות - "משחקי ילדים". אסטיס, איש בעל השכלה קולנועית רחבה, כתב וביים סרט ראשון דל תקציב אבל עשיר בכל מה שלא כלול תחת סעיף ההוצאות. הכתיבה מרשימה, עיצוב הדמויות רגיש ומדויק, בימוי המצלמות אסתטי אבל שומר על אווירה ריאליסטית, ובימוי השחקנים מעורר התפעלות, במיוחד משום שמדובר בצוות קטינים.
סל המצרכים המרכיבים את הסרט של אסטס מונה בין השאר נהר, חבורת ילדים וגופה. קוקטייל אלמנטים כזה לא משאיר ברירה אלא להזכיר את "אני והחבר'ה" הזכור לטוב, סרט שלא פשוט לחלוק עמו מקום על אותו מדף בסופר (או בספריה). אלא שכאן, למרבה הקסם, טמונה ההפתעה "משחקי ילדים" הוא סרט עוצמתי מספיק כדי לקרוץ לכיוון הז'אנר אבל להמשיך בכשרון ובראש מורם את השושלת.
הסיפור הוא על ג'ורג', ילד עשיר, שמן ואלים, שמטריד ומשפיל ילדים בבית ספר. באחד הימים הוא נטפל לסאם ומכניס לו מכות רצח על לא עוול בכפו. חבורת הנערים המקיפה את סאם, הכוללת את הילדה שהוא אוהב ואת אחיו הגדול ושני חבריו הטובים, מחליטה ללמד את ג'ורג' המעצבן לקח. התעלול שרוקמת החבורה הוא לקחת את הנער השמן והמעצבן לשייט על הנהר, להפיל אותו למים בלי בגדים ולהשאיר אותו שם עירום ומפודח. במהלך השייט מתחרט סאם על המזימה המרושעת ומבין שג'ורג' הוא בסך הכל ילד מיסכן בלי חברים. אלא שבמהלך משחק "אמת או חובה" מתגלים כמה סודות שקשורים לחייהם של בני החבורה המשייטת והעניינים יוצאים משליטה.
ג'ורג' השמן, בבטן יש לו בן
התסריט בוחר לחשוף לעומקה דווקא את דמותו של הילד השמן והשנוא ולהראות ברגישות ראויה לציון שגם כאן מדובר בסך הכל בילד שמחפש חברות, אהבה וקבלה. אסטס לא מצליח אמנם להימנע מגלישה לקלישאות תסריטאיות, בעיקר בחלקו האחרון של הסרט, אבל גם כשדוושות מכונת הרגש נסחטות עד הסוף, הוא מצליח לשמור על תחושת הסיפור הריאליסטי, שיכול היה לקרות בכל מקום ולכל אדם.
שמיכת הקסם שעוטפת את "משחקי ילדים" היא לא התסריט, אלא הרכב השחקנים הצעירים והמשחק המדויק שאסטס כבמאי הצליח להוציא מהם. הצילום (של שרון מאיר) משאיר אותנו קרוב לדמויות, ולא נותן לנו לשבת במנוחה בעמדת השופט המרוחקת. כחלק בלתי נפרד מהחבורה, אין לנו שום אפשרות שלא להבין עד כמה תסריט נוראי שכזה יכול היה להיות מנת חלקנו, ולא רק פרט טראגי ברזומה של כמה נערים מאורגון, אמריקה.
השחקנים הצעירים והיפים (טוב, חוץ מהשמן) הם רורי קאלקין (סאם), הנצר הצעיר והמוכשר בין האחים של מקאלי, טרבור מורגן (רוקי), שחקן עסוק מאד שמספר שנותיו דומה למספר הסרטים בהם שיחק, ג'וש פק (ג'ורג'), סקוט מקלוביץ (מרטי) היפה עד כאב, ריאן קלי המעולה (קלייד) וקרלי שרודר הבלונדינית (מילי). תחת שרביטו של אסטס נוצרה בין השחקנים כימיה כל כך טובה עד שהם נראים ממש כאילו גדלו ביחד, או לפחות הלכו כולם לאותו חוג קיאקים במתנ"ס.
ועוד מילה אחת נייחד לפסקול של "משחקי ילדים", שהופך לא מרכיב קסום נוסף בסרט אחראי עליו יוצר מנוסה המכנה עצמו "טומאנדנדי" והוא מכיל חלקים משירים משובבי אוזן של מוזיקאים כמו האילס ("נובוקאין פור מיי סול"), וילקו, ספון ומוס דף.
אסטס, בתמימות צעירים מבורכת, לא פחד להשתמש בפתח סרטו בציטוט של אחד, אברהם לינקולן, שאמר "אמגר את אויבי בכך שאהפכו לידידי". התעוזה שנושבת מציטוט אימתני שכזה הופכת את "משחקי ילדים" להכרזה מעט פומפוזית אבל בהחלט חשובה, ואת רף הציפיות מהסרט הבא של אסטס למשוכה לא פשוטה עבורו.