כבר הרבה זמן רצה שמועה על סושי טוב בקיסריה. אנחנו, שעברנו לפני שנה לאזור, הנחנו שהוא שוכן בין המסעדות באזור התעשייה, אבל התברר שהמיקום הוא בכלל בתחנת הדלק. זה הספיק כדי להוריד לנו את מפלס החשק.
פה ושם זרקנו זה לזו שבכל זאת צריך לבדוק את הסושי הזה כי אומרים שהוא ממש טוב, למרות המיקום ואף על פי שהוא כשר אבל בסוף תמיד גמרנו ב"הלנה" בנמל או ב"נשיקה" בזיכרון. שבוע שעבר קראנו בהארץ שמדובר באחת מהסושיות הטובות בארץ והבנו שאי אפשר יותר להתחמק. התלבשנו יפה, ארזנו זוג חברים ודהרנו לבילוי לילי בתחנת הדלק.
הזוי? ברור. טעים? כן. שווה? תלוי.
חנינו את האוטו בתחנה השוקקת חיים. אנשים יצאו, נכנסו, דוממו מנוע, התניעו או מילאו דלק וכשיצאנו לעבר היעד הרגשתי כאילו אני הולכת לקנות קולה לפני שהסרט בדרייב-אין מתחיל. להשלמת אווירת סימן השאלה חלף על פניי יורם ארבל בשורטס וכפכפים ואני לא הבנתי איך בית הקפה "אג'נדה" קשור לסושי "מינאטו" אבל השומר היה נחוש: "הכניסה זה מכאן, זה אותו הדבר".
סשימי באווירת טוסט בולגרית
מתברר שהסושיה ובית הקפה אכן חולקים מטבח, חלל ותפריט. 12 המקומות בסושי בר הקדחתני, שנמצא בחדר נפרד בדרך לשירותים, היו תפוסים ולנו לא נותרה אלא פינה על בר האבן הירוק בבית הקפה. מסביב מפוזרים שולחנות עץ סטנדרטיים, אבל אם כבר סושי עדיף לשבת על הבר. לנו זה עזר להתחמק מאווירת הקיש+סלט ירוק. מסביב היה רועש כמו מסעדה משפחתית והמוזיקה (שדווקא לא החרישה אוזניים), לא הייתה מהסוג שמייצר אווירה. התחלנו באלכוהול (גולדסטאר וצ'ויה, יין השזיפים הקבוע שלי שלשמחתי הוגש בכוס גדולה מהמקובל ושודרג בתות קטן וקרח כתוש שהתאים לימי ראשית הקיץ).
פתחנו באגאדשי טופו (18 ש') 5 קוביות הטופו היו עסיסיות ודחוסות, לא רכות מדי ולא מטוגנות מדי ונחו בציר מרק דגים טעים, עשיר בג'ינג'ר וצנון מגורדים. סלט הרוסמה (17ש') אטריות שעועית עם רצועות גזר, מלפפון ואצות וואקמה במרינדה חמוצה-מתוקה היה סלטון קטן מדי שלא שידר ייחודיות למרות ההמלצות של הברמנית-מלצרית העסוקה.
מה שמעורר הערכה בתפריט של מינאטו וגם מעיד על רצינות הוא הפוקוס. מתאים לכם סשימי,הוסו-מאקי-רול או מרק מיסו אתם במקום הנכון, לא כוס התה שלכם ובאתם רק בשביל החבר'ה? תיאלצו להזמין טוסט בולגרית או פסטה מתפריט בית הקפה. בניגוד לרוב המסעדות שמתמחות במטבח מסוים, אבל נוטות להרחיב את התפריט לטובת הכלל ובניגוד למגמה הקולינארית הפריפריאלית של "יש לנו בתפריט הכל" במינאטו מתמקדים במה שהם מאמינים שהם עושים הכי טוב בלי התחנחנויות. כבוד.
קיסמי מלפפון וחידה של סויה
הקומבינציות שהזמנו (אקיקו 59 ש', מיוקו 83 ש') בהחלט השביעו את רצוננו וציפיותנו. הצטיין במיוחד האינסייד-אאוט סלמון סקין שגולגל עם קיסמי מלפפון דקיקים, בצל ירוק ומיונז ארומטי וגם הספייסי טונה. המאקי עם טונה, ילו טייל ודניס אוכלסו בפיסות דג נדיבות ודומיננטיות שלא נקברו ביותר מדי אורז, ובמהרה נעלמו כלא היו כל יחידות האינסייד-אאוט אבוקדו-סלמון שילוב שהוא תמיד מהאהובים והוכיח את עצמו גם כאן.
בשלב הזה תהינו קצת על קנקנו של מיכל הסויה, שהיתה מלוחה מדי. האם יש כמה סוגים של סויה קיקומן? ואם כן אולי היפנים אוהבים להרגיש כאילו הם הרגע גרגרו ליטר של מי מלח אבל לרולים השמנמנים שלנו שנדחפו לפה זה היה קצת יותר מדי מלוח.
מחווה לקייל מקלאכלן
לקינוח עברנו לתפריט בית הקפה (בסושי-בר מכינים רק שני סוגי קרם ברולה), שמציע מגוון קינוחים רובם מאוונטאז' פטיסרי. הרגשנו חובה לנסות את פאי הפיסטוק דובדבן המצויין (30 ש'), כאות הזדהות עם הסוכן קופר מטווין פיקס, שהוריד לא מעט צ'רי פאי'ס בדיינר'ס בתחנת דלק.
נראה שמדובר במקרה קלאסי של "זה לא אתה זו אני". תקראו לנו רדודים שמכורים לשטיקים של מעצבי אווירה חמדנים, אבל מה לעשות, ב-400 ש' לזוג הורגלנו לצרוך את הסושי שלנו בתוספת תפאורה של אורות מעומעמים, מוזיקה מתוחכמת ואווירת בר מתקדמת. היה לנו טעים, הדגים היו טריים ואפילו הכשרות לא כרסמה בחוויה, אבל היעדר האווירה קצת ביאסה לנו את הספייסי טונה.
"מינאטו". מחלף קיסריה. ראשון-חמישי 12:00 עד חצות, במוצ"ש מצאת השבת. טל' 04-6360812
