החיים הם שיק

רצפת פרקט שחורה, גם שולחנות שחורים ואלגנטיים עם רגל אחת, רחבה. המלצריות לובשות שמלות מיני שחורות וגרביונים (זה לא שוק פה!) ותיק ערב מפאייטים שחורים נוצצים תלוי עליהן באלכסון בשרשרת מוזהבת. יש משהו יוקרתי, גברי, ממוקד הצלחה, עצמתי, שקט ואירופאי במסעדה החדשה של מתי ורותי ברודו "מונטיפיורי 36". אם המלצריות היו מקבלות את פני האורחים בעירום, עם נעלי עקב שחורות, מבריקות ומסכת עיניים שחורה וחתולית, כשהן עומדות זקופות בשורה, בכניסה למסעדה ולוקחות בדממה את המעיל, זה גם היה מרגיש טבעי לאטמוספירה.

כעמוד בספר של שרלוק הולמס שכולו אלגנטיות בוגרת ומחודדת, כך התפריט. הסגנון צרפתי-ויאטנמי. המנות לא מהפכניות באופן מתאמץ ולא משעממות וצפויות. פה לא מוצאים כבדי עוף ופירה בסיסיים כמו בקופי בר, המסעדה הזאת היא האחות המתוחכמת אבל היא גם נגישה.

התפריט פוטוגני ומפתה. קשה להחליט בסקציית הראשונות בין קרפצ'יו דג בשמן אגוזים למרק עגבניות קר (38 ש'), לקונסומה רביולי כבד אווז (42 ש') לאנשובי ופלפלים כבושים (48 ש') או סלט שרימפס עם אטריות אורז ובוטנים. גם היצע העיקריות לא ענק ומבלבל אלא בנוי כהלכה. המנה היקרה ביותר בין העיקריות היא פילה בקר עם כבד אווז - טורנדו רוסיני (140 ש'). לדעתי רגע של חנפנות לסועד הבנאלי, אבל כניראה אבן יסוד בתפריט של מסעדת איכות לפי ברודו. יש ספריבס (94 ש') במחלקת הבלתי נמנעים אבל גם עוף יפני (56 ש') וקריספי צ'יקן ויאטנם (74 ש'), לבנות שאוהבת לנסות דברים חדשים.

מנת הטמפורת ירקות משחקת עם הסועד במשחקי ניחוש והפתעה. פתאום מתברר שמתחת לצורה המופשטת של העצם הטבול בבלילה, מסתתר זר עלי נענע עם הגבעולים, וזה טעים מאד. ביס בעלה בצל סולידי, עטוף בטמפורה פריכה, כי אחרי הכל לא רוצים להפוך לך לגמרי את העולם ואז הופ, עוד הפתעה, קליפת לימון מסתתרת מתחת לציפוי, או זר עלי סלרי, או עלי בזיליקום. והכל טעים כשם שהוא מפתיע. מנת טרטר דג הים במיונז יפני ואספרגוס היתה מושלמת. לימונית וספייסית במידה – מארג עדין ונבון של נתחי דג טריים, סלסולי בצל ירוק, קצת פלפל אדום והמיונז הנהדר.

רצינו דגים (אנחנו נשים). מנה של דג הלברק האצילי, בגריל, עם צלפים קטנים ועסיסיים וקערת פירה א-לה קופי בר, היתה פנטסטית. פילה המוסר כדרכו, נפל מהלברק מעט אבל היה רך ומיצי מאד. הוא שכב על התפתלות יפה של פסטה טליטאלה - אטריות רחבות בתיבול דומיננטי ומפתיע של שמיר דווקא. עשב תיבול שלא צפוי שיתנו לו במה מרכזית במסעדה יאפית ושמקושר לרוב לבישולים ביתיים. הטאליטלה היו מלוחות מדי ומנהל המסעדה הגיב באצילות. לקח לטעום, הודה חלקית ("כן, קצת מלוח") והחליף את המנה לגרסה משופרת.

כי נתנו פלאש על המנה שחזרה מהמטבח. מנהל המסעדה הזכיר ברגש שהמקום פתוח רק שבוע ושאל אם לא מגיע לו יותר זמן להשתפשף. טענו שכולם כבר מתים לדעת מה הטעם של המקום החדש ששיחררו צמד הווינרים, שהזניקו אל הנצח את הקופי בר – הבראסרי התל אביבי הנצחי מרחוב יד חרוצים, ואת היכל התענוגות המפנק של הברנז'ה – הבראסרי שברחוב אבן גבירול. מימין ראינו את עורך מוסף הארץ, ניר בכר ואין ספק שמאחורי קינוחים גדולים, ישבו באותם רגעים אנשי תקשורת נוספים שלא איתרנו. אבל הצניעות של המנהל בכל זאת היתה מקסימה.

מאד גבוה. כתבות מקדימות פירטו על אובססיית ניקיון ועל הירידה המדוקדקת לפרטים, של בעלת הבית. ואכן בכל רגע נתון, אפשר היה לראות איש צוות במדים מגוהצים, מנקה משהו, או מוחה כתם אבק דמיוני מהשולחן. המנקה פירפרה שוב ושוב בין חדרי השירותים הכהים והמדהימים, בהבעה צייתנית.

המסעדה היא בעצם קומת המבוא למלון בוטיק שהוקם בשנות העשרים כבית הארחה, והוכרז כמבנה לשימור. בשנות השישים פעל במקום מפעל טקסטיל, בשנות התשעים זה היה קומפלקס של מסעדת ארטישוק וגלריה ועכשיו קילפו ציפויי גבס, נטעו עצים ושיחזרו את תהילת העבר, עם 12 חדרי מלון לא גדולים אבל חלומיים וחסרי פשרות.

המזרונים עבים כמו הכרס של הירשזון, המצעים מאיטליה, מוצרי הטיפוח בטוש, הם על בסיס שמן זית ומיוצרים על ידי "אוליה", במיוחד להוטל מונטיפיורי, ובניחוחות שבורדו הזמינה. בחדר גם כוננית עץ עצומה מקובעת בקיר ובתוכה מאות ספרים. אומרים שבינתיים יש ביקוש בעיקר של תיירות פנים.

פחזניות מקורמלות (קירמול זה פופולרי?) בצלחת גדולה ולצידן פינכת כסף יפה עם קצפת וניל. טעים אם כי מקורמל. קינוח שני היה כוס זכוכית גבוהה ושמנמנה שבתחתיתה השתרעו פירורי בצק פריכים, מעליהם לאטה קציפת לימון שמנתית, נהדרת וקצפת ווניל שכבה עליה. גם הרעיון להגיש עוגת לימון שמנתית בכוס, וגם הביצוע היו מאד מוצלחים.

כשביקשנו מים מהברז, מזגו לנו בחשיבות מים צוננים עם טעם נהדר של לימון טרי, מקנקן זכוכית מדהים בעיצוב נוסטלגי. מאד יפה מצידם.

מקלוני לחם טעימים במיוחד עם חמאה טרייה, שתי ראשונות, שתי עיקריות, קינוח אחד ואספרסו, עלו 300 ש'. יש גם עסקית שבה מקבלים מנה ראשונה מבין היצע מוגבל, במחיר העיקרית. שווה בזכות חווית הבועה, העיצוב הטוטאלי והאוכל שמחניף לסועד שיודע להעריך יצרתיות וביצוע טוב.

מהחניון שמול המסעדה, שהכניסה אליו מרח' יבנה. 50 ש' לשעתיים. לא יפה, חברים.

הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36, פתוח כל השבוע 08:00 - חצות. 03-5646100