משתלם ואסתטי: המשלוח של "מינה טומיי"

מצד אחד טלפנית חביבה, שחסכה עבורינו כסף, הציעה לנו דיל שגם משתלם כלכלית וכלל גם קינוח ובקבוק שתיה, משלוח שהגיע, כמובטח, בדיוק אחרי חמישים דקות ואריזה אסתטית ומעוררת תיאבון. מצד שני, לא היתה הפרדה בין המנות הקרות לחמות וגרוע מכך - לא היה זכר למפיות וצ'ופסטיקס, פריטי חובה כשבאוכל אסייתי עסקינן.

מעטים הדברים שאנחנו אוהבים יותר מדאמפלינגס, כיסוני בצק ממולאים שבתוכם מסתתר עולם ומלואו. מתוך אלו של מינה טומיי בחרנו שלושה: באו באו (19 ש')- לחם סיני מאודה ממולא בבשר טלה, שהגיע עם רוטב צ'ילי מתקתק והצטיין בעיקר בזכות המילוי (למרות שהרוטב היה קצת סתמי והרגיש כאילו יצא מבקבוק); גיוזה (27), שהיתה ממולאת בבקר וחצילים, לוותה ברוטב בוטנים ולקחה את הקופה בשילוב של הבקר והחצילים; ושנחאי דמפלינג ממולא בעוף ושרימפס (27) והיה תפל ובצקי מדי.

שוב היתה זו אהבתנו לאטריות האהובות אודון (עשויות קמח ומים), שהכריעה את ההחלטה לטובת צ'יינה 5 ספייס (61) - אטריות אודון עם נתחי סירלוין, פטריות, עלי חרדל סינים ורוטב תמרינד (שמבוסס על תמר הודי). הדעות לגבי המנה היו חלוקות - לאחות הצעירה הוא הזכיר מסעדות סיניות מהאייטיז בשל מתיקות הרוטב המוגזמת, כמעט MSGית והטקסטורה; אחיה, לעומת זאת, נהנה מאיכות האטריות והשילוב שלהן עם הבשר ועלי החרדל.

השנדון ביף היה השיחוק של ההזמנה עם הסכמה רבתי. נתחי סירלויון בווק עם יין אורז, הויסין, בצל, נבטים מוגש עם אורז ובצל ירוק (59), עם יחס מעולה בין בשר הבצל הירוק והתבלון החזק, לאורז שנותן להם קונטרה.

מהדים סאם לא נשאר זכר. זה לא שהם היו כאלה פנטסטיים - בהחלט טובים, אבל לא משהו בלתי נשכח - כמו הפטיש שלנו לכיסונים, שלא מותיר להם סיכויי הישרדות. את האורז השכלנו לשמור במקרר לחימום נוסף ביום המחרת והאטריות הלכו לעולם שכולו טוב.

למה אנחנו תמיד מתעקשים להתחכם? יכולנו לבחור בין טארט שוקולד, עוד מנה שוקולדית שלא הצלחנו להבין מה היא ומקפא חלבה עם ערמונים. כמובן הלכנו על החלבה וכמובן שאכלנו אותה. קינוח שהרגיש כאילו נקנה מוכן והוצא מהמקרר, לא לפני שהופשר ברישול. גם הרוטב החמצמץ שהוגש איתו לא הרים את האווירה. מוסר השכל - לא להתחכם.