קורדוברו, בר היין הקטן והפופולרי בשכונת פלורנטין, תל אביב, עבר לאחרונה שינוי. בנוסף למתיחת פנים עיצובית הורחב גם התפריט - סיבה טובה לקפוץ לשם לקצת אלכוהול ונשנושים. בעוד אחד מערבי החום המטורפים של השבוע שעבר, מצאנו את עצמנו פוסעים בקושי בתוך לחות הערב הקיצונית של פלורנטין. "אני מרגיש שאני הולך בתוך מרק אפונה" היטיב שותפי לארוחה לתאר את התחושה. מזל שמצאנו חניה ליד.
מקום זעיר, קורדוברו. שישה-שבעה שולחנות קטנים בקושי, ועוד 24 מקומות לכל היותר על הבר, עם האפלולית הנכונה ופס קול שלא נועד להפריע. הסימפטיה האישית שלי נתונה אוטומטית למקומות הצנועים. אלה שאינם חלק מהאוליגרכיה המובהקת של הענף ואינם מעוצבים בקווים אולטרה מודרניים, מעשה ידיו להתפאר של מי ממעצבי העל היוקרתיים. פשוט שם, שכונתי לגמרי בעצם, ונחמד שכך. הגענו מוקדם יחסית באמצ"ש ודי מהר התמלא. התחלנו עם תפריט היין וקצת התאכזבנו למצוא תפריט יין בסיסי מאד. נכון, התמחור הגון ושפוי; אבל היי, בר יין צריך להיות מקום שמרגישים בו מאמץ כלשהו לסקרן ולגרות בתחום היין; לחלופין, אפשר למתג אותו כסתם בר, לא בר יין.
התפריט שבנה השף גיא אביב חף מתחכום ומיועד ללוות אלכוהול. הלכנו על קמפרי ובירה (לה טראפ ההולנדית, 10% אלכוהול) ופתחנו עם מנות מאגף הירקות: פאייה ירקות (45 שקלים) שליוותה אותנו, על תקן פחמימה, במשך הארוחה כולה וסלט ירוק (29). הפאייה הספרדית, בת דודתו האנינה פחות אבל גם הכבדה פחות של הריזוטו האיטלקי, היתה סבירה. לא משהו להישבע בו או לחזור בשבילו, אבל כל מה שצריך היה שם והאורז נותר במצב צבירה ייצוגי. הסלט הירוק קרן חינניות. העלים היו טריים ורעננים, הפירות ששולבו בו עשו שמח והרוטב היה דומיננטי דיו כדי לעטוף הכל בטעמים נעימים, אף אם לא מוגזמים.
לא סגול ולא כהה
המנה הבאה היתה קלמרי סגול צרוב עם חציל בלאדי ויוגורט כבשים (41). יאמר מייד, פירות הים של הקיץ אינם שיא קולינרי. כל מי שמזמין מהם בעונת החום חייב לזכור זאת. בלי קשר, המנה שקיבלנו סבלה מבעיית אמת בפרסום. הקלמרי לא היו סגולים. אי אפשר לספק קלמרי סגולים - שהם בעצם קלמרי רגילים לגמרי שלא קולפו מעורם רב הטעם, שאותו לא ניתן להקפיא - כשמשתמשים באלה הקפואים של אמצע הקיץ. לכן, אותו עסיס נפלא של קלמרי סגולים צרובים כהלכה לא היה שם. בנוסף, קצת יותר מידי מלח נכח בסביבת הקלמרי. ובכל זאת, היה בסדר, או לפחות סביר מסוגו. החציל הצרוב היה טעים, יוגורט כבשים דיבר איתו נכון הודות לתיבול ראוי, והכל יחד עבד לא רע עם השתייה.
הלאה: שרימפס פרושוטו (39) בליווי סלסת פירות עונה וארוגולה. הדברים מהפסקה שממעל אודות הקלמרי, תקפים גם לגבי השרימפס. ולמרות, זו היתה מנת אלכוהול יעילה ביותר. הפרושוטו עטפו את השרימפס במהודק - לא ניכרה שם שמנוניות יתר - והמשחק בין פירות, ארוגולה ורוטב חביב, עשה את שלו. במונחי VALUE FOR MONEY המנה הזאת עושה את העבודה לגמרי. מנת מניפת הסינטה (43) לעומתה, נציגת סקציית הבשר בארוחתנו, אכזבה. הרוטב, על בסיס ציר ויין לבן היה מתקתק, לא נורא מעודן, אבל בן לוויה רלוונטי לשתיינים. חבל רק שהבשר היה רחוק מאד מלשכנע. זו לא היתה סינטה שכיף ללעוס ולהרגיש את הבשר, אגב הנאה מנגיעות הצריבה הקלות בקצוות. זה היה בשר שהרגיש מכובס משהו, ושאיכויות הגלם שלו צריכות ויכולות היו להיות טובות בהרבה.
קינחנו בקרם קטלן (27) עשוי כהלכתו, עם טבעות תאנים מקורמלות, שהשתלבו נחמד בסוכר השרוף שמעל. פחות מ-220 שקלים עלה סעיף האוכל בארוחה הזאת. האלכוהול תומחר בהגינות. כל המנות למעט הפאייה היו על תקן 1/2-2/3 מנה. לא היינו הרוסים מרעב אמנם, אבל זה בהחלט הספיק.
קורדוברו איננו המקום לארוחה נורא משמעותית. למי שמתיישב שם כדי לשתות, מסוגל המטבח לספק מספיק אופציות לא מתחכמות, שאיכותן לא מזהירה אמנם, אבל סבירה ובוודאי מוצלחת מרבים מהמתחרים בזא'נר. זה אולי לא הגסטרו בר הטוב בתל אביב, וגם לא אחד משלושת הטובים ביותר, אבל נעים בו. בוודאי למי שוייב שכונתי-אנטי צפוני מדבר אליו.
רחוב קורדוברו 21, פינת שטרן, תל אביב. 077-4060771