נושאים חמים

רפאל: הצלחה בסיבוב נוסף

אבי אפרתי מגיע למסעדת רפאל המתחדשת בתל אביב כדי לאכול עסקית משתלמת במקום ששומר על מעמד של אחת המסעדות הטובות בשטח

לכל הביקורות של אבי אפרתי

סלט קוד מומלח (יח"צ)
(צילום: יח"צ)

חצי שנה בדיוק חלפה מאז אכלתי ברפאל ארוחה שתועדה במדור זה. לאחר שנות תסכול לא מעטות שם קודם לכן, זו הייתה ארוחה מצוינת שבישרה, סוף סוף, על "שובו של הרפי". השבוע אכלנו ברפאל שוב. העילה לביקור הנוכחי הייתה מתיחת הפנים המסיבית שעברה המסעדה, בשיפוץ גדול מאוד, הן של חלל המסעדה והן של המטבח, בעקבותיו גם השתנו נדבכים בתפריט. מעבר לכך, מסקרן היה לבדוק האם רמת הבסיס הגבוהה בה פגשנו בביקור האחרון נוכחת גם עכשיו. לנוכח הזיג-זגים של העבר הרחוק יותר, רלוונטי בהחלט היה לבדוק את זה.

היה טוב. טוב מאוד אפילו. מאחר ועסקיות הצהריים ברפאל שפויות מאוד בתמחורן, מדובר בדיל נהדר במונחי תמורה לכסף. האם ניתן היה להבחין בערכים המוספים שנוספו לאוכל הודות למטבח החדש? לא בטוח. לא היה מרשים יותר מהארוחה האחרונה, המוצלחת במיוחד, שאכלנו ברפאל לא מזמן. אבל היה אחלה בכל מובן. אין ספק, כהן של התקופה האחרונה נמצא על הסוס; וכשכהן על הסוס כדאי להגיע לזירה. הוא ללא ספק אחד האנשים הכי כישרוניים שעובדים כאן.

היה צהריים, המסעדה הייתה מלאה, הוויטרינות חשפו את הים הסוער ובחוץ רעם גשם זלעפות. החורף עשה את זה בגדול. גם מתיחת הפנים שעברה רפאל נראתה מוצלחת. 10 שנים בדיוק חלפו מאז נפתחה ובהחלט הגיע הזמן. רך, נעים, אוורירי ועכשווי יותר שם עכשיו. הבר היה לחלק אינטגרלי יותר במרחב, והמסעדה פתוחה הרבה יותר לחלל החיצוני שלה.

אינטיאס צלוי בשמן זית (יח"צ)

הזמנו מנות משני מסלולי העיסקית - 88 ו-115 שקלים. סלט קוד מומלח ואינטיאס צלוי בשמן זית מהראשון, ומרק חיטה ירוקה מעושנת וקבב לוקוס וטורו טונה מהשני. קודם הגיעו הלחמים, הטובים תמיד, והפוקצ'ה הפלילית ובהמשך הראשונות. הסלט הפליא. לבבות חסה, ביצה קשה למחצה, בוטרדו ונתחי דג קוד שהומלח בעדינות; כל אלו היו סוג של משחק מעודן, אלגנטי וטעים במיוחד על קלאסיקת הניסואז. זו הייתה מנה קלה ופשוטה יחסית שחשפה מיומנות והקפדה במטבח.

חיטה ירוקה מעושנת היא, בעצם, פריקי. המרק שקיבלנו ייצג בעצם את הפרשנות של כהן למרק זה. העישון שעוברת החיטה הופך את הפריקי לחומר גלם בלתי מעודן בעליל. נוכחותו של חומר גלם כזה מייצגת קו אחר לחלוטין מהמקובל ברפאל, שגם המנות המסורתיות מרוקאיות בה הן תמיד מעודנות. במרק הזה מרכך כהן במידת האפשר את העוקצנות של הפריקי, מוסיף ברוסקטה עם עגבניות ופרמזן, ועדיין, זו מנה חריגה במטבח של רפאל. לצהרי יום החורף האגרסיבי בו ביקרנו שם היא התאימה להפליא. כותב שורות אלו נמנה עם אוהבי הפריקי ונהנה מהמנה הזאת מאוד. מעניין אם שוחרי אוכל מעודן במיוחד ישתגעו עליה.

עברנו לעיקריות. קבב הלוקוס והטונה היה טוב. בשר דגים איכותי, קצוץ גס יחסית, שהוויניגרט החם והעוקצני הוסיף לו מימד. גם זו הייתה מנה שייצגה את הצד הלאו דווקא מעודן של הסקאלה, אבל היא הייתה טעימה. מאוד. באינטיאס הצלוי בשמן זית הייתה ים תיכוניות עם נגיעה עילית. קודם כל, נתח הדג עצמו הצטיין. הצריבה שלו דייקה והוא היה בשרני. התוספת מסביבו – "סלקים אפויים בוויניגרט פרובנסלי" – נתנה עומק ועידון רבים. היה מצוין.

מסעדת רפאל (יח"צ)

סיכום ביניים: מנות עסקית 115 השקלים היו טובות. מנות עסקית 88 השקלים היו לא פחות ממצוינות. מיצוע "טוב" ו"מצוין" מוביל ל"טוב מאוד" ברור, כשהמסלול צנוע המחיר מייצג תמורה מופלאה של ממש ל-88 שקלים. למעשה, קשה לחשוב היכן אפשר להשיג אוכל טוב מזה במחיר הזה.
קינחנו באייסינג גבינה לבנה וטונקה עם גלידת אוכמניות (38) – קינוח יפהפה, מעודן, קל וטעים מאוד ובפעמיים אספרסו, שהיה חד ומדויק. אז רפי כהן מספק את הסחורה, בדיוק כפי שחשנו בביקורנו הקודם ברפאל, לפני חצי שנה בדיוק. לאחר הירידה במטבח בעבר הרחוק קצת יותר, נעים וטוב לדעת שעכשיו מאוזן ויציב שם, גם בבדיקה של חצי שנה אחרי.

בצהריים, כאמור, עוול לא לאכול כאן בקביעות, בוודאי בהשוואה לעסקיות אחרות בעיר. חד וגם חלק: ברמת המחירים הזו, רמת חומרי הגלם ואיכות הטיפול בהם, כסף לא ממש עושים כאן מהעסקיות. המנות שאכלנו מופיעות גם בתפריט הערב וגם אז התמחור, בהתייחס לאיכויות, סביר בהחלט. רפאל, ללא צל של ספק, שומרת על מעמדה כאחת המסעדות היותר טובות בשטח.


רפאל. רחוב הירקון 87 (מלון המלך דוד), תל אביב. 03-5226464

חשבון מסעדת רפאל (אילוסטרציה)