טקסט על איציק הגדול איננו עוד רשימת ביקורת על מסעדה ישראלית, טובה יותר או פחות. מסעדת איציק הגדול כבר מזמן לא שם. יותר משהיא מסעדה, היא מוסד; בעצם, קטגוריה בפני עצמה. בכל פעם שעוברים ברחוב רזיאל ביפו, בואך כיכר השעון, יש שם תור. לכן, נפסד יהיה להסתפק בלכתוב על איציק הגדול מנקודת המבט המקובלת בביקורת מסעדות; זו המנתחת ובודקת את איכויות האוכל, מתייחסת לאווירה ולשירות, ומשקללת את כל אלה ביחס למחיר.
הגענו לאיציק הגדול בשבת אחר הצהריים. זה זמן שבו גם המסעדות היותר עסוקות בשטח מתנהלות בנינוחות יחסית. לא באיציק. בחוץ תור. כיסאות לממתינים. אי אפשר להזמין מראש שולחן. צריך לחכות בסבלנות לבחורה שבכניסה, המצוידת באוזנייה, כדי להירשם. עד שיתפנה מקום אפשר, אם לא רוצים להתייבש בחום, לחצות את הכביש ולחכות במה שמכונה "לובי" חדר ממוזג עם דלפקים, בר וטלוויזיה.
רק כשקראו לנו להיכנס והתיישבנו, תפסנו את מאסת המקום העצומה של המסעדה, ונדהמנו. ארבעה חללים, 50 מקומות לפחות בכל אחד מהם. כולם מתפקעים מסועדים. בקירות שבין החללים יש חלונות, המאפשרים לראות את המתרחש בצד האחר, וגם קצת את עצמך, מתוך ההשתקפויות. אנחנו יושבים בחלל מספר 2. מסביב תנועה מתמדת. שולחנות מתפנים ומתמלאים שוב בתוך דקות. בזמן שמסעדות טובות ואף מצוינות, קילומטרים ספורים מכאן, נלחמות את מלחמת ההישרדות ההרואית שלהן אל מול קהל חמקמק ובוגדני, כאן מפוצץ להפליא.
16:45: אנחנו מקבלים תפריטים. 16:50: ההזמנה יוצאת לדרך. תיכף מגיעים לשולחן סלטים (25 שקלים לסועד בהזמנת עיקרית. 50 שקל בלי עיקרית). המון סלטים - ירקות. חציל מזרחי. חציל על ירקות. חציל בטעם כבד. סלק. סלסה עגבניות. טורקי. גזר חריף. חמוצים. סלט ביצים. סלט עלי סלרי. תפוחי אדמה בתנור בשמן זית ורוזמרין. כרוב אדום במיונז. מחית פול חם. כרובית ברוטב. פלאפל. חצילים מטוגנים. ועוד כמה. למעלה מ-20 במספר. פיתות עיראקיות חמות מוגשות לצד הסלטים. שולחן מזטים ישראלי מלא וגדוש. הצלוחיות קטנות, אבל אפשר לקבל עוד מהכול.
טועמים. החדשות הטובות הן, ששום דבר פה לא רע או תעשייתי באמת, כמו שמקובל לייחס למקומות המוניים. הכול סביר ואכיל. ייחוד או איכות יוצאת דופן? לא באמת. הסועד הרעב יירד על התקרובת עם הפיתות, יבקש בוודאי REFILL, כמנהג הישראליאנה בקודש, ויקבל בשמחה. לארג'יות היא רכיב מרכזי בגנום ההצלחה כאן. לא מתקשקשים איתך. ביקשת עוד קצת? קיבלת. שיפוד הקבב של הילד לא מספיק עשוי? חדש יגיע במקומו במהירות. הכל יעיל, מהיר ונדיב. זו, כך נראה, רגל משמעותית אחת בשולחן ההצלחה המטורפת של איציק הגדול. העיקר שתרגיש בבית.
עברנו לבשר. מחירי השיפודים סבירים בהחלט. 56-78 שקלים לשני שיפודים. הסטייקים הם אופרה אחרת: 120 שקלים וצפונה, עד 170, ואפילו 200 שקלים. אלו היו מחירי יועזר המנוחה, שנחשבה ליקרה במיוחד. לוחמי סיירת המחירים של האינטרנט, אלו מהטוקבקים שבסיום הביקורת, חוגרים אגרופנים, בשם מחאת מעמד הביניים, על תמחור נמוך בהרבה מאלו. במילים אחרות: שני ערוצים לו, לתפריט הבשר באיציק הגדול. על שיפודים תשאירו די מעט; כמו במסעדה עממית. רוצים סטייקים? המקום הופך באבחה למסעדה עממית במחירים לא ממש עממיים.
היינו ארבעה מבוגרים ושני ילדים. הזמנו סטייק אחד - 500 גרם אנטרקוט על העצם (160 שקל), ושיפודים - 2 שיפודי נתח קצבים (78 שקלים), 2 שיפודי קבב (56 שקלים), 2 פרגית (58 שקלים) ושיפוד שקדי עגל (39 שקלים). כל הבשרים, ללא יוצא מהכלל, היו טובים. הפרגיות תובלו ללא אגרסיביות, והגיעו במאסה לא מבוטלת. הקבב היה מתוק מאוד וידידותי לילדים. אפשר לנחש שמתיקותו קשורה לבצל מטוגן ששולב בו. שיפוד השקדים היה בסדר גם הוא, וכמוהו גם המנה היקרה בארוחה הסטייק. פרט לנתח הקצבים - שדימם קצת פחות מדי לטעמי, אבל היה בסדר - כל התקרובת נצרבה עד לנקודה המתבקשת, לא נראתה כמי שהגיעה מהקפאה, והיתה ראויה. מרשימה באופן יוצא דופן? לא באמת. עולה על המקובל בשיפודיות טובות אחרות, בשכונת התקווה למשל? לא. טובה כמותן. האם היינו חוזרים לכאן שוב, להזמין מהמנות שאכלנו? כאן נכנס למשחק אלמנט התמורה לכסף. את השיפודים, במחירים הנעים מ-56 עד 78 שקלים לזוג, כן. גם את הסטייק כן, אילו תומחר ב-40-50 שקלים פחות. לא יכולנו לעזוב בלי להזמין בוואריה פרווה (25 שקלים), רטרואית להלל, כולל פסי וסלסולי נוזל מהז'אנר.
17:40: 55 דקות על השעון, אנחנו בחוץ. פנים רבות לה, ליעילות.
אז מהו סוד ההצלחה הכה פנומנלית של איציק הגדול, מסעדה שכבר 17 שנים מלא בה תמידית? שמאכילה מאסה עצומה של סועדים, שרבים מהם, מן הסתם, חוזרים אליה? האוכל לא רע, באמת שלא. רק שכמותו, כאמור, אפשר למצוא בעוד מקומות. מהו, לפיכך, אותו "אקס פקטור" חמקמק, שבזכותו עוברים באיציק הגדול, ביום אחד, יותר סועדים מבצפרה ובבראסרי - מהמצליחות במסעדות תל אביב - בשלושה ימים יחד? מה הופך אותה לעינת שרוף של המסעדנות המקומית? האם זה התור הגדול התמידי בכניסה? השירות היעיל? תחושת הביטחון, שמקנה מאסת הסועדים העצומה, בבחינת: "אם כל כך מלא כאן, בטח גם נקי וטרי"? כל הנ"ל נכונים מן הסתם. הם אולי חלק מהתנאים ההכרחיים להצלחה, אבל בטח לא מספיקים. וברור שאיציק הגדול לא מצליחה בגלל סטייקים ב-160 שקלים. תמחור כזה, גם כשמוגש זהב במקום בשר, לא הופך מסעדה למנצחת.
הסוד, כך נראה, טמון בתאווה הישראלית הגדולה לכמות. כשמקבלים כל כך הרבה סלטים, שאליהם נוספות לאפות טריות, פלאפלים ועוד, הכמות עושה את שלה. 58 שקלים לשני שיפודי פרגיות, ועוד 25 שקלים לקולקציית הסלטים המטורפת הזו, מספקים לצרכני הכמויות את מלוא התאווה. כמו שולחן ערב השבת אצל אמא מרוקאית טובה ואוהבת, כאן מרגישים שמקבלים המון תמורה עבור לא הרבה מדי כסף. במיוחד אם אכן מזמינים שיפודים, ולא סטייקים. האיכות סבירה ולא יותר? למה להיות קטנוניים? עם הרבה אוכל תמורת לא הרבה כסף, איש לא מתווכח. עד 100 שקל לאדם, ויצאת מפוצץ. זה, בסופו של יום, ככל הנראה לא רק ה"אקס פקטור" של איציק הגדול. זהו ה"אקס פקטור" של תעשיית המסעדנות המקומית בכלל.
איציק הגדול, רזיאל 3, יפו. 03-6830033.
לכל הטורים של אבי אפרתי