אחרי עוד יום עבודה ארוך ורצוף, הייתי חייב למצוא מקום בו אמצא משהו שדומה לאוכל. הבטחתי לאישתי לאכול משהו באמת מזין ולא מטוגן. אוכל בצלחת, בישיבה, עד עכשיו נשמעתי משעשע למי שמכיר את האזור הצפוני של תל אביב, אין באיזור מקום אמיתי עם אוכל באמת, אלא אם אתם במקרה בעניין של לקבל מכה באזור הארנק.
מאז הקמת רשת קופיקס, אני לא בעניין של לשלם יותר מסכום חד ספרתי על קפה. אבל הרעב הכריע ועצרתי את המונית סמוך לבוקה, בית קפה קטן ברחוב יהודה מכבי, נושא על כתפי את תיק המחשב שלי. אם כבר אני בבית קפה - אנצל את הזמן לכתיבת טור. התיישבתי בפינת המקום והסתכלתי על התפריט קיר ירוק מסביב, זיהיתי על הקיר מנה של מג'דרה וביצה. באזור זה של תל אביב, מג'דרה וביצה במחיר קרוב להגיוני, לא מעל ל-30 שקלים, זה בגדר מציאה. הזמנתי את המנה, המלצרית שאלה איזו ביצה ארצה, הזמנתי עין הפוכה, קצת רכה. המלצרית הלכה לדרכה וחיכיתי בסבלנות למנה. התפריט על הקיר היה מלא בהצעות מפתות, עם תיאורים משעשעים בסגנון אייל שני, אבל הרבה יותר זול, הכל בסביבות 30 שקלים. עד כאן הכל בסדר, עד שהמנה הגיעה, יותר נכון להגיד, על מה המנה הגיעה.
לפני שנים רבות, היינו מבלים את הילדות בפעולות הרגילות, לומדים, משחקים, מתלכלכים, אוכלים על המדרגות מחוץ לבית ונכנסים להתקלח ולישון. אימא הייתה שולחת אותנו עם הצלחת לכניסה של הבית ומזהירה לא להפיל אותה פעם שאלתי את אימא למה אנחנו לא יכולים לאכול בצלחות האמאייל שלא נשברות, אימי השיבה שצלחות אלו מעולות עד שיש להן פנצ'ר באמאייל, כשהחומר סדוק הוא עשוי לחלחל לאוכל.
כפי הנראה במהלך הקמת בית הקפה, מישהו נפל על מערום כלי אמאייל ישנים שהיה תקוע אצל איזה סוחר מתכות ללא מצפון, העיקר שיהיה מאאגניב. את מנת המג'דרה קיבלתי על צלחת אמאייל מלבנית, יותר נכון להגיד שמדובר כנראה במכסה של קופסאת לחם קטנה לשעבר, לרגע חשבתי שחזרתי בזמן לשנות החמישים. אין מזגן במקום, מאווררי התיקרה עושים סיבובים על ריק, את הביצה קיבלתי בסגנון חביתת חלמון חלבון, חלמון קשה. שאלתי את המלצרית, היא טענה שלא לוקחים סיכון עם עין הפוכה ועושים אותן תמיד ייתר על המידה, אבל אם ככה, למה ביצת העין כן רכה? באמת שאני לא מבין מה הבעיה להכין עין הפוכה עם קצת נוזל בפנים. אנחנו אוהבי העין ההפוכה, אוהבים אותה קצת רכה באמצע. זה בדיוק כמו לבקש קפוצ'ינו רותח בלי קצף.
החלטתי לא לעשות עניין, האווירה נעימה. בזהירות ניגשתי אל הצלחת מכסה והזזתי את המג'דרה רק בשביל לגלות סדקים ושברים באמאייל, המזלג נתקע לו בהבדל גבהים של הסדק, והתחושה כשהמזלג פוגע בסדק, לא נעימה. המג'דרה עצמה התחילה טוב עד לאבן שניתקלתי בה, מה שלא השפיע על הטעם אבל ביאס את החוויה. הייתם צריכים לברור פעמיים. ובכלל, למה לבזבז מג'דרה כל כך טובה בצלחת כל כך מאאגניבה. תעשו טובה, לכו תקנו צלחות פיירקס חומות, מג'דרה כל כך טובה צריכה לבוא בפיירקס, הסלט הקטן שבתמונה גאוני ומעולה, חמוץ בדיוק במידה הנכונה, מלא כל טוב ומתובל בחוכמה רבה.
הזמנתי גם שקשוקה עגבניות בחיתוך גס, רק פה בתל אביב עגבניות ככה, 26 שקלים, עם קורנביף 32 ש''ח, המלצר במקום אמר לי שעם קורנביף זה לא מוצלח, למה אתם מגישים מנות שאפילו המלצרים שלכם לא ממליצים עליהן?
את השקשוקה שלי שכחו בתנור, איך ידעתי, שמעתי את הטבח אומר בקול רם שהוא שכח את המנה בתנור, היה ויכוח על איזה שיר לשים ביוטיוב, הוא לא שם לב ושכח. הערתי למלצרית שאני מעדיף לא לקבל את המנה ולא אשלם עליה, היא אמרה לי שלא שמעתי טוב והשקשוקה בדרך אליי.
קיבלתי בעל כורחי צלחת של שקשוקה עם ביצים קשות, זוכרים את השיטה? אז הפעם על שקשוקה, בצלחת אמאייל סדוקה כמובן, כי ככה נוהגים בצפון הישן של תל אביב, עכשיו יש את השלב שבעלי המקום קוראים את הכתבה וכועסים עליי, אחר כך הם יקללו להם בשקט את העובדה שאני נהג מונית, מה חדש? אבל אחר כך בשקט הם יודו לי על הניעור הקל שקיבלו דווקא ממני, יש לכם מקום חמוד ומקסים עם אוכל טעים שלא מוגש בכלים הנכונים על ידי צוות קצת חצוף בתל אביב.
בוקה. יהודה המכבי 37, תל אביב. לא כשר. שעות פתיחה: א'-ה' 06:30-21:00 ו' 06:30-15:00. לא כשר
לכל הטורים של המונה טועם
