נושאים חמים

היהלום בכתר של פתח תקווה

מסעדות איטלקיות כשרות נוטות לדבוק באותו תפריט חלבי משועתק. אריאל פלקסין מגיע למנואל בפתח תקווה, שמצליחה לפרוץ את מגבלות הז'אנר ולהעניק תמורה משתלמת למחירים הנמוכים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
פילטים ביוגורט במסעדת מנואל (יח"צ , צילום: לירון מימון)
פילטים מטוגנים. יופי של מנה (צילום: לירון מימון)

בצד אחד מהכבישים היותר אפורים שיש לפתח תקווה, העיר שבה האפרוריות הפכה לקאלט, צצה לפני שנה מסעדת מנואל. לכאורה, התפריט החלבי-איטלקי של המסעדה מיישר קו עם ז'אנר אפרפר של מסעדות איטלקיות חלביות כשרות. אתם יודעים כזה המתגאה בתפריט גנרי משועתק שראינו כבר אלף פעם, מהסוג שנראה בכל כשרה שניה בישראל בתמחור בינוני-נמוך.

מבט מעמיק חשף שלל אלמנטים מסקרנים שגררו אותנו עד לעיר שבדיחות על דיכאון לא חסרות בה. גילינו מסעדה שהיא קודם כל נעימה למראה עם שיק ששייך למסעדות שף מהסוג של הביוקר, בעיצוב מסעדות שוק סטייל: שולחנות עץ בשילוב תאורה מצוינת, קיר לבנים מרווח נכון יחסית למיקום צר יחסית, ובמרכז מרפסת גדולה שמאפשרת דרור ליצר המציצנות היישר לתוך המטבח הפתוח והפועם. זה משדר הרבה ביטחון עצמי ומכריז בין השורות שפה מכוונים גבוה. יחד עם זאת, מדובר בקו פתלתל ומטעה בין גבוה לנמוך, שכן הפסטות למשל לא מיוצרות במקום.

"טעימה מהים" הגיעה ראשונה, והיא כללה שפע של פילטים של מושט בטמפורת בירה עם יוגורט עשבי תיבול ושום "בארומה לימונית". הפילטים עצמם, עדיין רותחים בציפוי קריספי היו מצוינים. אמנם קשה לפשל במנה מטוגנת ישר מהמחבת, אבל עצם העובדה שהדג לא נעלם לו בצל הציפוי הקשיח הוסיפה המון נקודות, ועוד כמה נקודות בונוס התווספו על כך שלמרות הטיגון לא נרשמה שומניות.

הבעיה הייתה עם היוגורט. יש עשבי תיבול במידה יחסית נכונה, אפשר להרגיש את השום, אם כך למה היוגורט היה כל כך מימי? לרגע ניתן היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בסוג של חלב סויה, לא עלינו. היוגורט היה יכול להיות יותר לכיוון של ציזיקי שמן במרקם עשיר שהיה יכול להעיף את המנה מעלה מעלה, במקום זה בשלב מסוים עובר אורח עלול היה לחשוב שמדובר ברוטב שום מהסוג שפוגשים בבורגריות. נו, מזל שהדגים היו שם כדי להציל.

ניוקי פולנטה במסעדת מנואל (יח"צ , צילום: לירון מימון)
ניוקי פולנטה. זה פרה וזה סוס (צילום: לירון מימון)

כדורי הארנצ'יני שנחתו על שולחננו כמה דקות לאחר מכן עשו חצי עבודה ולא היו שם דגים שיצילו אותם. אפשר היה להרגיש את הריזוטו שהוכן באהבה, גם את השימוש הנדיב בעגבניות המיובשות ואפילו את הבזיליקום. רק המוצרלה עצמה, מרכיב שאסור לחסוך בו, שולבה כאן בקמצנות יתרה. קורי מוצרלה צ'יזיים שנמתחים כמו בטוסט? לא פה. לכן, השימוש בעגבניות היה נדיב בזמן שהעגבניות מיובשות הן דומיננטיות גם ככה- ובלי הצ'יזיות של הגבינה, רק 'להרגיש' את האורז לא הספיק לנו. אגב, הרטבים הנלווים היו מצוינים בפני עצמם ושוב, חצי בעיתיים: בעוד שהפסטו היה מרענן, קרם העגבניות היה מיותר לצד הכדורים עתירי העגבניות ממילא, כמו להוסיף קטשופ לקטשופ. אגב, בשלב מסוים עשינו קרוסינג ושילבנו בין הפילטים לפסטו ויצא יופי. הנה לכם, מנואל, מנה שתרוץ.

מנת הארביאטה לינגוויני עם המוסר שהגיעה בתור עיקרית ראשונה הדגימה איך זה מרגיש כשדברים מתחברים כמו שצריך, בלי חצי חצי או כמעט ושאר תקלות שאפשר היה להימנע מהן: זה מרגיש נהדר, כמעט מסעיר אפילו. בהגשה פשוטה, אדומה, בוהקת ויפה נראתה הארביאטה בדיוק כמו התרגום החופשי שלה: 'פסטה כועסת', וזה עוד עם חיתוך יפה של המוסר שנצרב יפה. הלינגוויני הגיע אל-דנטה, מתאים את עצמו בדיוק לחריפות המעקצצת והלא תוקפנית מדי של הרוטב, ולכל אורך הדרך פוגשים את השרי ואת קונפי השום במידות נכונות כדי לשמור על עלילה מעניינת, וזה כשהמוסר הבשרני לא נבלע. מנה שמשתייכת לליגות הגבוהות.

הניוקי פולנטה שסקרן אותי כבר בדרך שוב חזר למתכונת ה"בגדול היה טוב אבל חבל ש". הפולנטה הייתה קלילה (ולא עיסתית עד כדי יציקה, תודה לאללה) כך ששימשה בצורה מסוימת כרוטב מקורי בפני עצמה, גם הניוקי היה עשוי טוב, זה לא אמור לבוא ביחד. זו פרה וזה סוס. כך יצא שבלי להתכוון דגנו בהתחלה את כל הפולנטה, לאחר מכן צדנו את הניוקי והעדפנו במן אינסטינקט שלא לערבב. יצא שגמרנו הכל אבל הרגשנו שמשהו התפספס. ביחד, התערבבו המרקמים והטעם הקמחי. יצא שגמרנו הכל אבל הרגשנו שמשהו התפספס, והשלם קטן מסך חלקיו. יש להניח שבמנות נפרדות (כשהניוקי יקבל רוטב משלו) הייתה נרשמת הצלחה גדולה יותר.

דג ופסטה במסעדת מנואל (יח"צ , צילום: לירון מימון)
ארביאטה לינגוויני עם מוסר (צילום: לירון מימון)

מנת קרם עוגת הגבינה עם שברי מרנג ודובדבני אמרנה לקינוח כבר לא הייתה מוזרה. היא פשוט הייתה טובה, בלי התחכמויות ובלי ניסיונות לקפוץ מעל הפופיק. על צלחת חרס שחורה ומרובעת פוזר לו הקרם שהיה מתוק במידה וגם עשיר וגבינתי, עליו שברי מרנג מקומחים ופה ושם גם הדובדבנים, שפוזרו ברישול מכוון ואלגנטי בדרכו.

בסופו של דבר מנואל היא מסעדה לסועד שרוצה ערב בתקציב סביר עם תחושה של מעבר, ולכן גם מספקת את הסחורה. מבחינת התמחור היא נמצאת טיפ טיפה מעבר לאזור החיוג של רשתות 'קפה-קפה-ארומה-נאמן' ושות' (אף מנה לא עוברת את רף שמונים השקלים) היא מעוצבת יופי, המנות נדיבות והשירות מקצועי ואדיב, ועל כן הביקורות והפספוסים השונים לגמרי מתקבלים. החוויה הכללית הייתה של אוכל ביתי מושקע, ופחות של שף, כולל האווירה הנעימה והטעויות. בתמחור גבוה יותר למקום כמו מנואל לא הייתה זכות קיום. עכשיו רק נשאר לטפל בעניין הבעייתי הזה שהיא שוכנת בפתח תקווה ואולי נראה ישועות.

מנואל. רחוב גיסין 7, פתח תקווה. 050-925-5444. כשר

חשבון בבקשה

חשבון במסעדת מנואל (מערכת וואלה! NEWS)