נושאים חמים

ניסוי כושל בטיגון: איך להרוג צ'יפס?

12 שקלים יותר מדי שילם המונה על הצ'יפס הסמרטוטי ועתיר השמן של פטאט, בשני ביקורים שונים. אז פלא שהוא נזרק, לראשונה מזה שנים, ישר לתוך הפח?

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
מנת צ'יפס של פטאט (קובי רובין)
צ'יפס בפטאט. לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה זרקתי אוכל (צילום: קובי רובין)

יש מקרים בהם אוכל מטוגן יכול לעבור כאוכל בריא. פלאפל למשל עדיין נחשב אוכל שפוי יחסית, אבל אי אפשר לאכול פלאפל יותר מפעם בשבוע בלחץ, ויש מספיק ימים במשך השבוע בהם צריך לאכול. כל החיים בנויים על פשרה, יום אחד אתה אוכל יותר בריא ויום אחד פחות. לאחרונה קמו בישראל שלל צ'יפסריות, כאלה על טהרת השמן, רעיון מדהים לכאורה. לאחת מאותן צ'יפסריות חדשות, פטאט, הגעתי פעמיים, במהלכן הענשתי את עצמי בצ'יפס במחיר מופקע.

יש הסכמה מאוד ברורה לגבי צ'יפס, וברוב המקרים אנחנו סלחניים לגבי מה שמוגש לפנינו. צ'יפס ובמבה הם המאכלים היחידים עליי אדמות שאם הם נופלים לקרקע גורמים לי לעצב עמוק, עד כדי כך. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שזרקתי אוכל, המנה הקטנה בעלות 12 שקלים נזרקה פעמיים למיכל האשפה הקרוב, כל כך עצוב. מה שקיבלתי לידי לא היה צ'יפס, הייתי קורא לזה ניסוי כושל בטיגון.

לכל הטורים של המונה טועם
נשארים בבית: צ'יפס של אלופים

מזללת פטאט (קובי רובין)
(צילום: קובי רובין)

גילוי נאות: נימוס בסיסי מובנה אצלי, ככה גידלו אותי. אז נכון, הפנים שלי משדרות תמימות ולפעמים מנסים לעבוד עליי,וזה בדיוק מה שקרה לי בפטאט. יש להם בעיית קשב וריכוז, הם לא בדיוק מנסים להקשיב לך, לא משנה מה אתה מבקש, יש סיכוי שתקבל ההיפך. זה לא צריך להיות מסובך להזמין מנה קטנה של צ'יפס מעולה, לא צריך לשים לב איזה רטבים בדיוק מבקש הלקוח, כולה 12 שקלים ויאללה ביי. ביקשתי קטשופ וברביקיו. ראיתי שיש רוטב כמהין, ביקשתי לטעום, אחרי שמזגו לי לכלי הקטן, הבנתי שזה עם מיונז, אמרתי בנימוס לא תודה, אפילו דיברתי כנראה לעצמי והבעתי בקול רם את סלידתי מכל סוג של מיונז. הייתי לבד, לא היה תור, חזרתי בנימוס על בקשתי לרוטב קטשופ וברביקיו, אפילו יצרתי קשר עין עם המוכרת, דבר שכמעט לא מקובל בתל אביב רבתי. אולי הייתי צריך להזמין מאפליקציה?

לא הלכתי על המנה הגדולה, לעבר השמן הלא חם הושלך חופן של צ'יפס, ככה על הצד של הכלי. הבחור מאחורי הדלפק לא חיכה שנייה, לא נתן לשמן להתחמם, הצ'יפס נבלע בתוכו. לא בועות, לא רתיחה, ניסיתי לשמוע צליל של טיגון, אבל כלום. ביציאה יש מדרגונת קטנה, אחריה תהום, יש שיכבה עבה של שמן על הכניסה, הבאתי חלאקה של חצי נעל, הלב החסיר פעימה, סיננתי חצי ברכה והמשכתי ללכת, הבנתי שיש שמן בצ'יפסר, אבל למה גם בכניסה? ליד המונית קיבלתי הזמנה לנסיעה והמשכתי לכתובת, אחרי דקה של נהיגה, לא התאפקתי ובדקתי את השקית, איך הגיע לפה רוטב כמהין? וגם, כמה שמן אפשר להשאיר על צ'יפס? אז ככה, יש לצ'יפס כמות שמן מקסימלית, ובפטאט הצליחו להגיע אליה.

לכל הטורים של המונה טועם

פטאט (יח"צ)
פטאט בתחילת הדרך. מצאו את ההבדלים בין זה לצ'יפס למעלה (צילום: יח"צ)

ככה זה כשלא באמת מנהלים עסק, הצ'יפס מלא שמן לעייפה, היה אפשר לטעום את השמן ולא את תפוח האדמה. הכמות שקיבלתי הייתה זעירה, על ההתחלה כבר ראית את תחתית כלי הנייר. חוץ מזה, לא מדובר פה על חתיכות גדולות ודשנות אלא בחתיכות קטנות ומדי פעם שפר מזלי וקיבלתי חתיכה בינונית. לפעמים, היו גם היו קצקצים של צ'יפס, החתיכות הזעירות שיכולות לחתוך חניכיים. חברים, פתחתם מקום על טהרת הצ'יפס, חובתכם לדעת את הנושא על בוריו. מעבר לכמות המלח שתוסיף לטעם, הפריכות של תפוח האדמה חייבת להיות מורגשת בכל נגיסה, ולא צ'יפס שטוגן יתר על המידה ויוצא מדובלל ומלא שמן. הייתה חתיכה סמרטוטית שפשוט קיפלתי קצה לקצה, לא נראו סימני שבירה, זה לא צ'יפס אלא גומי. שקלתי לזרוק את השקית מהחלון אבל עצרתי ברגע האחרון, לא נעים.

הנסיעה הסתיימה לא רחוק והחלטתי לחזור, לראות את התגובה של הצוות במקום למרות שבחושים שלי ידעתי מראש מה יהיה. עם שובי למקום הבחורה בהתה בי במיאוס ואמרה בקול רם, 'שיט, רצית קטשופ'. איזה מצחיק מבחינתה היה לתת לי את רוטב הכמהין. צירפתי את הקטשופ לשקית וזרקתי לפח הקרוב, את הפעם השנייה שאכלתי במקום אחסוך מכם, לפחות אז המוכרת הייתה בסדר גמור, מספיק מה שכתבתי, אל תלכו ואל תנסו.

קינג ג'ורג' 30 תל אביב. לא כשר. שעות פתיחה: א'-שבת10:00-02:00

מזללת פטאט (קובי רובין)
(צילום: קובי רובין)