תענוג בווליום גבוה: מסעדת מיט קיטשן

חמש הדקות הראשונות במיט קיטשן החזירו אותי לזיכרון הראשון מהכניסה לחדר האוכל בישיבה לפני יותר מדי שנים: המון המון רעש. קבוצות מגוונות ישובות מאחורי שולחנות שונים באולם מלבני, שמתקשרות בעיקר בצעקות. זאת, בזמן שתורנים על מדים (אפשר גם לקרוא להם מלצרים) מתקתקים עבודה, מנקים שולחנות שהתרוקנו ומאיישים אותם בקבוצה מחליפה. כן, במיט קיטשן יש המון רעש. כל הזמן. מתחילת הארוחה ועד שקמנו ועזבנו.

העיצוב סביר, מרובע ועצי שהזכיר קצת שילוב בין ביקור נושן בסניף של אפלבי'ז בניו המפשייר לבין סטייק האוס טיפוסי כשר באפסטייט ניו יורק. קצת יוקרה וקצת שכונה. אחרי הלם הקרב הראשוני, עיון בתפריט וקבלת המנות הראשונות, חוזרים למציאות: אנחנו יושבים במסעדת שף משובחת לכל דבר ועניין. שני שפים, אלעד לוי ונדב נצר (ברזומה רפאל, בעיקר) לקחו את מה שנשאר בקדנצייה הקודמת והלא כשרה של מסעדת שיין אנד שארפ, בעיקר הבשרים, ושינו כיוון.

לעוד ביקורות כשרות
מסעדת סטייקים כשרה ומשובחת
יש סדקים בצלחת
סוד הקסם של בני הדייג

שתי מנות טרטר נחתו בפתיחה ושניהם, בצורה שעדיין לא הוסברה מדעית, עמעמו את הרעש הקודח מסביב. טרטר דג הים עם ג'לי תפוח הגיע בתור הצהרת פתיחה: תשכחו מסטייק האוס, יש לנו גורמה והעזה. הטרטר (מוסר, מעולה) הגיע ונתן עבודה עם מנה מיוחדת ומלאת תעוזה: הדג עצמו היה עשוי היטב, ולכל אורך הדרך הורגשה לצדו מתקתקות התפוח, במנה עצמה, בנגיעות הג'לי היפות ואפילו בסורבה התפוח שבצד. קרם השמפניה היה מתוק גם הוא, אולי מעט מתוק מדי.

טרטר פילה הבקר כבר היה שלם לחלוטין. ההגשה השבלונית לא הבטיחה גדולות ונצורות - הגיעה צלחת גלילית הפוכה על גבי צלחת זכוכית מלבנית, אבל מכאן זה רק התרומם. הטרטר היה פשוט נפלא. עשיר, משולב בהמון פרוסות שקדים פריכות שבאורך פלא לא גנבו את ההצגה. המון זיתים והמון תחושה פשוטה ונעימה של בקר איכותי ונפלא בחיך. גם קרם החציל השחור, מעבר להיותו נקודה יפה ופראית משהו על הצלחת, נתן תוספת מעושנת לטעמים. אפשר לומר שמדובר בטרטר הבשרי הטוב ביותר שטעמתי כבר כמה שנים, וזה עוד למרות ההגשה. דוז פואה.

הקו המעולה נמשך בעיקריות, תחילה עם צלעות הטלה על תבשיל פריקי. האמת? בניגוד לפרגית למשל, וסליחה על העממיות, שאותה ניתן להגיש ב'סגנון' זה או אחר (בדקו בחתונה הקרובה למקום מגוריכם) ועדיין לצאת בכבוד יחסי, בצלעות הטלה קל לחבל עם טיפונת התחכמות בדמות תיבול דומיננטי מדי, זה או אחר. במיט קיטשן דילגו מעל המשוכה בצורה מכובדת פלוס. קודם כל הבשר עצמו, שהיה עסיסי ונימוח עם כמות טובה של שומן והכל בצלייה כמעט מושלמת ואחידות נהדרת, שבאה לידי ביטוי לא רק ככל שמתקרבים אל העצם. אחרי זה נציין את העקצוץ הנעים הנלווה. הנה לכם רוטב הוויניגרט שיפקה שהקפיץ מנה שהיא נורא נורא טעימה, למשהו שזוכרים הרבה מעבר, וזה עוד מאחד שחריף לא בדיוק מדבר אליו. התיבול המיוחד ליווה גם את הפריקי שהגיע כמצע, את האפונה, את העגבניות ואיכשהו גם הצליח להישאר קצת בצד ולתת לכל חומר גלם את הכבוד. מנה נפלאה ששווה להגיע למיט קיטשן במיוחד בשבילה.

גם האגף הצמחוני היה רחוק מאוד מלהיות מופקר. בדומה לצלעות טלה, גם למנת הרביולי דלעת וערמונים היה את הפוטנציאל להגיע כמנה טעימה אך בנאלית, כזו שכבר פגשנו בשאר מקומות, חלביים וגם כאלו שלא. רק שגם כאן לא נכנסו למלכודות הבנאליה. קיבלנו הגשה בצילחות נהדר ומוקפד. זוהו שם צ'יפס בזיליקום, רוטב פורצ'יני ונגיעות וניל ושימג'י. אבל מי שנתן את הטון היה הארטישוק הירושלמי הבשרני שהסתדר נפלא עם הדלעת המתקתקה, טעמי האוממי של הפטריות ובצק הפסטה. מנה טובה מאד.

הבראוניז במרק שוקולד חם היה בעיקר יפה- שמנמנים ומפתים הם השתכשכו להם באגם השוקולד, כשטראפלס מאיישים את גדותיו- אבל בצל העיקריות שהיטיבו לבצע הוא היה מעט אנמי, ולא משהו שנצרב בזיכרון.

מיט קיטשן היא לא מסעדה זולה. היא גם, כאמור, רועשת מספיק כדי להעלות קונוטציות של בני ישיבות שחזרו מסדר ערב עם בטן מקרקרת ושועטים אל עבר חדר האוכל- מה שאולי יפסול מחשבות על דייט שקט ורומנטי. מה היא כן? ובכן, היא מסעדת שף מעולה עם בשר נפלא ורשימת מנות עיקריות שדי ברור שאחזור לבדוק בשלב כלשהו גם את כולן. אולי אחרי סדר ערב.

מיט קיטשן. רחוב יגאל אלון 65, תל אביב. 03-5364755