רחוב בלפור בבת ים חייב לקבל יותר מקום של כבוד על מפת אוכל הרחוב הישראלי. בכל פעם שעברתי בסביבה מצאתי משהו מעניין לכתוב עליו, ועדיין לא הצלחתי לכסות את כל העסקים ברחוב, יש שם הכל מהכל, מכל כיוון ובכל פינה.
גם הפעם הוא לא אכזב. הגעתי למאפייה הגרוזינית של אדי בשעות הבוקר המוקדמות. זיהיתי במטבח, מאחורי הדלפק, טאבון שעמד לו בגאון ליד החלון. במהלך השנים פיתחתי אובססית טאבונים קשה, כל מקום שיש בו טאבון מעורר אצלי חשק עז למאפים חמים. על המקום הזמנתי לחם גרוזיני (10 שקלים) ובצעתי לי חתיכה קטנה, מדובר ביצירת מופת אמיתית, לא לחם מתורבת או מהונדס גנטית חס וחלילה, אלא לחם חם ישר מהתנור, אם הייתה לי צלחת של חריימה, היא הייתה נספגת בקלות בלחם הגרוזיני.
הלאה, עצרתי את עצמי בזמן. מעל הלחמים היה לחם ארוך יותר, מזכיר בגט בצורתו, הייתה לו את אותה קריספיות שקיבל הלחם בחלקו התחתון, בזכות הטאבון. החלק העליון של המאפה רך יותר, שאלתי את אדי איך קוראים לפלא, הוא הסביר לי שמדובר בלוביאני של שעועית אדומה (12 שקלים).
את הלוביאני האופים במקום מכינים על הבוקר, הוא היה עדיין קצת חמים, המאפים האלו יודעים להחזיק חום יפה יחסית, אבל בכל זאת ביקשתי שיחממו לי קצת, ארומה של טאבון אף פעם לא הזיקה, היא תמיד מוסיפה לטעם. האופה של אדי הרטיב את הלוביאני במעט מים והדביק אותו לתוך התנור, כמה שזה יפה לראות את הלוביאני בתוך הטאבון.
החלק התחתון של הלוביאני התייבש וקיבל קרום קשיח קלות, זה היה החלק האפוי יותר של הלחם, זה שעושה רעש בביס. השעועית בפנים חמימה, מתחילה עם מתיקות קלילה, אחר כך אתה מרגיש את השעועית נימוחה בחלל הפה בנעימות ממכרת ביותר, ואז מתחיל פסטיבל של חריפות מפתיעה לטובה, לא חריפות שתדרוש בקבוק קולה, אלא חריפות שמעלה את השעועית לדרגה של אומנות, הלחם עוטף את השעועית בהמון אהבה, תחשבו על מרק שעועית הכי סמיך וחריף, אז אותו הדבר רק בתוך לחם. בינתיים עוד קונים נכנסו ויצאו עם לחם גרוזיני, אני המשכתי לאכול את הלוביאני שלי, אין טעם לשמור אותו, גם ככה פסח מתקרב וצריך להיפטר מהחמץ.
מאפייה גרזינית (המאפייה של אדי), בלפור 67 בת ים, שעות פעילות: א-ה 0800-2100, ו 0900-1700, 037794074
