שערי נתב"ג סגורים בקיץ הזה. אין יוצא ואין בא, לפחות בינתיים, בוודאי למי שלא מתכוונים להיכנס לבידוד בשובם ארצה. וכך התפיידה גם לנו חופשה משפחתית נכספת כשאת הכסף מהמוביל הלאומי מי יודע אם, מתי ואיך נראה. בצר לנו הלכנו על אופציית חופשה בכפר נופש קיבוצי בעמק יזרעאל - לא מאד רחוק מהמרכז וקרוב מאד לאהובתנו, נצרת. קיבלנו 36 מעלות בצל, ארוחת בוקר בסלסלה לחדר וישראליאנה בכל פינה; אבל אפשר היה לרבוץ בבריכה שעות ארוכות והמזגן בחדר הצטיין. כמו כולם גם אנחנו למדנו להסתפק בחודשים האחרונים בקצת פחות. ככה, כנראה, נראית בקיץ הזה החופשה של רוב הישראלים.
אם אתם באזור העמק, שווה לעצור ביקב תבור. אמנם, ביקור ביקב ממש, כמקובל בעתות שגרה, לא אפשרי בימי הקורונה, אבל מרכז המבקרים פתוח ואם תתעניינו תוכלו לטעום שם גם יינות לא לגמרי סטנדרטיים, שונים לחלוטין מיינות היקב שמוצאים במרכולים. בביקור באזור אנחנו גם לא מחמיצים ארוחה בלונא בנצרת. טעים שם, כיף שם ולשבת בערב במרפסת הפתוחה מול גגות העיר המוארים, על כוס עראק, זו פואטיקה צרופה.
באחד הערבים הפנויים חשקנו באסיאתי ושמנו פעמינו לצ'אנג בה - מזללה אסיאתית (עם הטיה תאילנדית), סניף של מקום מוערך הפועל בשנים האחרונות בחיפה באותו שם. על צ'אנג בה ביקנעם עילית אחראי השף עידן ליפשיץ, מי שמוביל למעלה משבע שנים את מסעדת בלה בבית שערים ושימש קודם לכן סו שף בטוטו.
אלו המקווים למצוא בצ'אנג בה את הכפריות הנינוחה של בלה בבית שערים יצטרכו לאפסן את ציפיותיהם. צ'אנג בה יקנעם רחוקה מאד מאנרגיית הקאנטרי סייד של בלה, בטח בעתות מגפה בהן לא ניתן לאכול בתוך המסעדה. יושבים בחוץ בשני חללים - חיצוני פתוח, התחום בגדרות במבוק, וסגירה ממוזגת, שאת החלונות בה אפשר לפתוח, לטובת תכתיבי הקורונה.
התפריט עושה הרבה שמח ויש בו לא מעט אופציות מלבבות. המון מנות נשנוש ראשונות, נודלס, מנות אורז וקארי. לכאורה נראה התפריט כמי שבנוי להיות ידידותי לכולם, עם דגש על כל המשפחה. יש בו את כל המנות המוכרות וכמעט אפשר לחשוד שמדובר באסיאתית/תאילנדית גנרית. כשהאוכל מתחיל להגיע מתחוור בהדרגה ולמרבה השמחה שלא אלו הם פני הדברים.
היינו ארבעה והלכנו על ארבע מנות פתיחה: קוטייאו גאי (32 שקלים), יאם גא לאם (32 שקלים), יאם פלה (42 שקלים) ולאב פלה (42 שקלים). האוכל הגיע מהר.
קוטייאו גאי - מרק צח עם קציצות עוף ושאר התוספים המקובלים (אטריות אורז, נבטים, באק צ'וי, גזר, כוסברה ובוטנים) - היה מצוין ממש. בסיס המרק - הציר, היה עדין, מורכב וטעים מאד וכך גם הקציצות. ככה מרגיש אוכל תאילנדי אמיתי.
במנת היאם פלה היו קוביות בר ים צרובות קלות, בסלט עשבי תיבול, מלפפון, שאלוט ובצל ירוק ברוטב מאוזן היטב על בסיס פיש סוס, סוכר דקלים ולימון. זה היה מרענן וכיפי. גם מנת הלאב פלה - קוביות בר ים צלוי עם כוסברה, נענע, שאלוט, מלפפון וקריספי שום, בתוך עלה חסה אייסברג, עם רוטב חרפרף של לימון, צ'ילי ופיש סוס - עשתה את זה. היו שם טריות ורעננות של חומרי הגלם, איזון ברוטב וצריבה מדויקת של הדג. ביחד הייתה זו מנת נשנוש, מעין לאפה קטנה מן הים, מוצלחת ביותר.
גם סלט היאם גה לאם, על בסיס שני סוגי כרוב, נבטים ושאר ירקות, היה בסדר גמור, אף אם הוא, להבדיל משלוש המנות שתוארו עד כה, כן עשה אי אלו אסוציאציות לסלט ממסעדה אסיאתית גנרית.
המשכנו עם פאד תאי טופו (59 שקלים), קאו פאד עוף (59 שקלים) ופאד פאק שרימפס (82 שקלים). הפאד תאי, לכאורה נסיך מגזר מזללות הקניונים ושממת השממות, שהוזמן לכבודו של האגף הצמחוני של השולחן, התגלה כהפתעת הארוחה. טעים מאד, עם רוטב עדין שבעדינים ומאוזן היטב, הכי רחוק ממרבצי האומאמי-גלוקוז שאנחנו מכירים ממנות כאלו במסעדות כל המשפחה. לא אגזים אם אומר שזו אחת ממנות הפאד תאי היותר טובות שאכלתי בישראל בכלל.
הקאו פאד, בעצם פרייד רייס, עם ביצה, גזר בצל וכוסברה, ברוטב שיטאקה וסויה, היה עשוי לפי כל כללי הז'אנר ללא רבב. סויה היא שנתנה כאן את הטון אבל לא הגזימו איתה וגם לא העצימו עם מתוק. העוף הוקפץ באופן ששמר על טריותו והמנה כולה קרנה חינניות.
מנת הפאד פאק שרימפס התגלתה כחלק הטוב פחות בארוחה. השרימפס היו מז'אנר הבלאק טייגר, האהוד פחות במקומותינו. הירקות (גזר, גמבה, כרובית, בצל, באק צ'וי ושמפיניון) שמרו אמנם על מרקם נכון אבל מהשרימפס, שהופשרו מהקפאה, לא הצליחו להוציא את המיטב שאפשר והם היו צמיגיים. הרוטב נטה למתיקות יתר והלך לטעמי הישראליאנה ההם, שרוב הזמן מצליחים בצ'אנג בה להימנע מהם.
חלקנו קינוח חמדמד של טפיוקה בקרם קוקוס עם פירות (22 שקלים) שהיה קליל, נעים ומתאים מאד לאוכל.
נכון, לא הכול כאן כליל השלמות אבל רוב הזמן מצליח האוכל בצ'אנג בה להתעלות אל הרבה מעבר לממוצע השגור במזללות אסיאתיות מקומיות. זה אומר שבהשוואה למקובל כאן, מקדם הנאמנות למקור של צ'אנג בה גבוה בהחלט. הדבר המשמעותי ביותר, מעבר לטריות ורעננות חומרי הגלם, הוא איפוק ואיזון מבורך ביד המתבלת. אין לנו המון מקומות כאלו.
הצומת ביקנעם עילית אולי איננה המקום למחפשי דייט רומנטי בצל הקורונה, אבל כמזללה נחמדת למקומיים או מטיילי קיץ, שגם מתומחרת ברוח הזמן (ארוחה לראש, כולל ראשונה ועיקרית, לא אמורה לעלות הרבה יותר ממאה שקלים) מספקת צ'אנג בה את הסחורה בחינניות ויעילות. לא מקום שמצדיק נסיעה מיוחדת או עלייה לרגל אבל בדרך לצפון או ממנו זו אופציה לא יומרנית וראויה.
צ'אנג בה, התמר 1 יוקנעם עילית, 04-7709099
