מתי בפעם האחרונה ישבתם כאן - תל אביב או בכלל, המגמה זוחלת ומתפשטת כמובן - לעסקית שווה? מתי ראיתם את המילה "דיל" ולא עטיתם על עצמכם באוטומט שריון צרכני? עזבו, מתי שילמתם פה בזמן האחרון - שנים, לא חודשים - מחיר מלא על משהו והרגשתם ווליו פור מאני?
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
ואני לא מדבר על איזו עסקה שוברת שוק, כזאת שאתם יודעים בוודאות שסייעה לכם לערבב את הסיסטם, וסביר להניח שלא תהיה כאן בפעם הבאה שתתיישבו, מתוך הנחה שהחכה הוטלה, והקרס עבד, ואתם תלויים באוויר, לחסדי עולם האוכל הישראלי.
אני גם לא מדבר על מסעדה שמפסידה עליכם כסף והופכת את כל החוויה לעצובה עבור כל הצדדים המעורבים. לא, אני רוצה לדייק - מתי בפעם האחרונה אכלתם פה משהו שווה במחיר שווה, והרגשתם שזה לא גליץ' במערכת?
התשובה ברורה. ולכן בואו נכריז על זה כבר בהתחלה, כי יש קצת אותיות קטנות, ובעיקר אותיות גדולות - מצאנו את הדיל הכי טוב (והכי טעים) כרגע בתל אביב, וזה אפילו לא קרוב.
מוסד. ג'וזף אנד סאנס
ארז אנגל וג'וזף אנד סאנס שלו סיימו אך לאחרונה לחגוג שש שנים באמצע של האמצע של כיכר רבין בתל אביב. במונחים מקומיים, מדובר על עשור לפחות. בשנות תל אביב, זה תריסר שנות אוכל. בהגדרות של כיכר רבין, זה כבר מוסד שצריך לחשוב על פרישה מתוקה לקריביים.
המילים האחרונות נכתבו עם חיוך, אבל הוא מעט מריר כמובן. מסביב לאנגל ולג'וזף יש דוכנים ומקומות ומסעדות, אבל גם זכרונות נוסטלגיים, עגומים ומשמחים כאחד, מהאקסיות שכבר לא יאכילו אותנו. לעזאזל, חמישה מטרים שמאלה ממנו, חזרה הפינה הדרום-מזרחית של הכיכר להטיל קללה, אחרי שנים של יציבות יחסית ותחושה (כוזבת, בדיעבד) של פיצוח. חמישה מטרים ימינה, דוכן המבורגרים נוסף טיפס על שברי "שמחה וששון" (ו"שמונה", והגלגול היפני של "שמונה", והגלגול היווני של הגלגול היפני של מישהו אחר מ"שמונה", על אינספור גלגולים אחרים), ומנסה לשרוד.
ממול, אגב, אבק. מכתש של מועקה בלב העיר. אין דשא לקחת את האוכל לפיקניק אורבני נעים. אין הפגנות ואנשים רעבים אחרי הפגנות, אין שבוע הספר. הייתי כותב פה שוב על חולדאי, אבל זה מיותר. הוא רואה את זה היטב דרך החלונות הכהים של בניין העירייה העגום. אם הוא מסתכל, כלומר.
כל זה, פלוס קורונה ופיגועים, קורקינטים וגחמות אחרות, עשו את שלהן על הרחוב, והכיכר, אבל אנגל בשלו. הוא, וג'וזף והבנים של ג'וזף. כתבתי כאן בשבוע שעבר על מקום ששורד בניגוד גמור לכל סביבתו, ועל מה זה אומר עליו. כאן זה בחזקה.
זה אומר מאבק בלתי נגמר לשפר. מחשבה בלתי פוסקת על שדרוג, ובעיקר לילות ארוכים מאוד של שינה טרופה מאוד, ובסופן פיצוח מרכיב אחד בבלילה של הדג, או רעיון קטן ומבריק שעיקרו צ'יפס יותר טעים. תגידו אתם - אני יודע, הטור הזה מפעיל קצת יותר מדי - כמה פעמים הזמנתם משהו לאכול בעיר הזאת והרגשתם שבאמת חושבים עליכם?
טעים יותר מכל בשר. הבורגרים של ג'וזף אנד סאנס
התפריט של ג'וזף אנד סאנס התחיל ממוקד ונשאר ממוקד, אבל הרשה לעצמו עם הזמן לשייף, לנסות וגם להצליח להיענות לדרישות הקהל.
זה אומר, קודם כל, ים - בתצורת פיש אנד צ'יפס כמובן (קטפיש ב-39/59/79, לפי הגודל, קוד בעשרה שקלים יותר, בהתאמה), קלמרי ושרימפס, קריספי או על הפלאנצ'ה (79 שקלים), פילה סלמון (79 שקלים) או דניס על סלט (69 לפילה אחד, 89 לזוג) וגם המבורגר סלמון (75 שקלים) וצ'יזבורגר קוד (85 שקלים).
לבד מאלה, יש גם עוף קריספי בתצורת נאגטס (39/59/79 שקלים), ומה שנקרא פה "הסלט של ג'וזף" (35 שקלים), יציאה ירוקה שהתחילה כפילר ומירפקה את עצמה בצדק כמנה ממזרית עם כבוד עצמי. וזה לא הכול, אבל בואו נתחיל לאכול.
הגענו בשביל הבסיס המוכר - פיש אנד צ'יפס - והוא גם זה שפתח באופן טבעי. לא שידרגנו לקוד, והלכנו על מנת הגודל הבינוני של הקטפיש, בבחינת מבחן הבייסיק. המהלך הוכתר בהצלחה. נתחים גדולים של דג באיכות טובה צופו בבלילה מצוינת - פריכה בתחילתה, ונכנעת כשהשיניים ממתחילות ללחוץ. התוך לבן, עשוי היטב ומרגיש מספיק ים בשביל שתזמינו חשבון ותתחילו לצעוד מערבה על פרישמן.
הצ'יפס היה מצוין אף הוא. כבר לא נחתך ידנית בקומת הגלריה ולא מפזר הצהרות רומנטיות תפודיות באוויר, אבל טרי ולוהט, קראנ'צי כשצריך ומנחם כשבאמת צריך. יחד עם הטרטר המעולה - טאץ' מקצועני קטן של חמצמצות עם קיק - נסגרה כל פינה. הגודל, אגב, ישביע שני אנשים שרוצים לעשות עוד כמה דברים בחייהם, וביומם. זאת הייתה משוכת הכניסה של ג'וזף אנד סאנס לחיינו כבר אז, והיא עדיין מסתכלת מלמטה כשהם מדלגים עליה בקלילות מדי יום.
הלאה. דיל ימי ראשון כאן מציע כבר שבועות ארוכים 1+1 על ההמבורגרים. זה מצריך מכם לצאת מהוולט ולהיכנס לחיים עצמם, להגיע ולשבת, וגם להסתפק בתוספת אחת משותפת, אבל קחו את זה ממני - זה שווה את זה.
שתי האופציות - נתח קוד בציפוי קריספי בלחמניה רכה עם גבינת צ'דר, רוטב טרטר, חסה ובצל מוחמץ, וקציצת סלמון באותה לחמניה עם אותו רוטב ואותם חסה-בצל - נלקחו במהירות. העיר הזאת לא מציעה יותר מדי בורגרים דגיים, והפייבוריט הפרטי הזה צריך להיות מנוצל כל עוד הוא איתנו.
הראשון היה מעין פרייד צ'יקן סנדביץ', אם צ'יקן היה תענוג עדין ואלגנטי בדמות קוד של ממש. המעטפת עשתה רעש נהדר של דיסטורשן והפלייקים נכנעו לביס אחד-אחד. עם פריכות הירקות ורכות הצ'דר והטרטר והלחמניה, נסגר כריך מופלא.
הסלמון התחיל אפילו גבוה יותר, בהיותו "חינמי", אבל הוא ממש לא צריך את הבאמפ המלאכותי הזה. כאן מדובר בבורגר של ממש, לפחות בקונסטרוקציה - קציצה ורדרדה, ירקות ועוד מאותו טרטר (בואו נחתוך מנהלות ופשוט נשים ברזייה של זה על המדרכה, טוב?) - שהיה קליל יותר ממפלצות הבקר העירוניות, ואפילו, אני מעז לומר, טעים יותר מכל בשר.
ליד כל אלה היה אותו סלט אגדי - טרי ורענן, בוהק ירוק וצועק "המצפון שלכם נקי הערב". היה גם צ'יפס מעורב של בטטה ותפוחי אדמה שהפריע קצת לאותן הצהרות דרמטיות, ובירה כמובן.
והייתה גם לונדון. לפחות בתחושת ההיי של אנשים שבדיוק סיימו לאכול טוב, אמרו לבעל הבית שלום עם חיוך, וידעו שהם יחזרו. כשזה יקרה, הם יקבלו אותו דבר, וישלמו מה שהוגן לשלם, יתיישבו ויסתכלו מסביב, על הרחוב ועל הכיכר.
מקומות חדשים בטח כבר ינסו את מזלם עד אז. כדאי להם לדבר קודם עם ג'וזף.
"ג'וזף אנד סאנס", מלכי ישראל 10, כיכר רבין, תל אביב, 03-9611141. הזמנות כאן או דרך וולט