מ?מ?כ??ר?קר

"...קניתי בסופר עוגה מוכנה, אני אומרת לך - אף אחד לא ניחש שלא אני אפיתי אותה, ממש כמו עוגה ביתית שאמא שלי הייתה עושה."
"...איזה עוגיות טעימות אפית, כאלה יפהפיות - ממש כמו קנויות!"

תראו כמה לא-החלטי מצדנו: כשאנחנו מול המדף בחנות נראה לנו שכל מאפה בסגנון ביתי לא מהוקצע - הוא שיא האיכות. וכשאנחנו בבית, אנחנו שופטים את יצירות כפינו ואת תנובת תנורנו לפי מידת דמיונם למאפים הקנויים המושלמים-למראה באריזות המפתות, תוצרת פסי הייצור המקצועיים. נתתם דעתכם פעם על הפרדוקס הזה?

אז אני חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שהערכת האיכות אינה נקבעת רק לפי קריטריונים אובייקטיביים גלויים ומדידים, אלא היא מושפעת פעמים רבות מציפיות וממאוויי-לב נסתרים. כי גם אם אנחנו שונאים לאפות בעצמנו (לא אנחנו, סתם מישהו, אתם לא מכירים) - בכל זאת יש מין צורך כזה שיהיו בבית מאפים "ביתיים", כאלה שהם הכי דומים למה שהיינו אופים - אילו היינו אופים. בגלל הצורך הזה, הופכים עולמות בחיפוש אחר המאפה התעשייתי שהוא הכי-הכי דומה ללא-תעשייתי.

אבל זה עובד גם להפך: אם אנחנו שוחרי אפייה ביתית מהזן ההיפראקטיבי, כאלה שהתנור אצלם לא נח לרגע ואופה מחמאות לאורך כל השבוע - יש לנו נטייה לשאוף לדרגת שלמות כזו, עד שלתוצרי האפייה הביתית שלנו יש מראה מקצועי לגמרי, שלא היה מבייש שום פירמה מסחרית.
מוזר-מוזר, אבל די מובן, אם נכנסים רגע לראש של כל טיפוס ובודקים שם מהן ציפיותיו.

הנה דוגמה ממחישה מהחיים: לא מזמן המליצו לי לטעום קרקרים מפורסמים של יצרן אזוטרי מסוים (השם המלא שמור במערכת) - קרקרים "בריאותיים" מהזן הדקיק-פריך, עם טעם עשיר של גרעיני שומשום, חמניות, פשתן ומה לא. חיפשתי ומצאתי אותם בחנות טבע, וקניתי 2 קופסאות על מנת לנסות ולראות הכצעקתה. ובכן, כן! הם היו באמת טעימים במיוחד (גם מזינים, למי שזה מה שהכי חשוב לו), כאלה שבביס האחרון של כל יחידה כמו מושתל מגנט עם "טעם של עוד", המושך מיד את הקרקר הבא. ומעניין, לקרקרים הקנויים המשובחים האלה היה לוק האופייני לקרקרים מאפה-בית, מחוספסים כאלה, לא ממש סימטריים עד הסוף, כאילו נחתכו ידנית ולא בשטנץ מכונה. בקצרה: קנוי - אבל ביתי!

אז למה שלא נגלגל סיבוב נוסף את גלגל הסוגיה הנצחית של "מה קדם למה", וננסה לחקות את הטעם והמראה של הקרקרים הקנויים, כך שיתקבלו קרקרים ביתיים במראה של אלה הקנויים, שנעשו מלכתחילה בצלמם ובדמותם של קרקרים מאפה-בית...
הסתבכתי...?
טוב, נעזוב את התיאוריות ונתרכז במתכון, יותר טעים.

סוד פריכותם של הקרקרים האלה הוא ברידוד הדק של הבצק. טיפ: משטח סיליקון הוא נוח במיוחד לרידוד עלה בצק בעובי מינימלי, הבצק לא נדבק ולא מתקפל. לאחר הרידוד מעבירים את המשטח עם הבצק החתוך שעליו לתבנית ואופים. בסוף האפייה הקרקרים מתקלפים מאליהם מהמשטח. רק צריך להשגיח היטב שלא ישרפו, כי המרחק בין "לא אפוי" ל"שרוף" הוא בן שניות אחדות בלבד.

מרכיבים ל-64 קרקרים:
1 כוס קמח מלא (130 גרם)
½ כוס גרעיני חמניות לא קלויים (80 גרם)
1/3 כוס שומשום (50 גרם)
1 כף זרעי פשתן לא טחונים
1/3 כוס בורגול דק (70 גרם)
½ כוס סובין חיטה (40 גרם)
1 כפית מלח
1 כוס מים
1 כף שמן

אופן הכנה:
1. מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים.

2. מוסיפים את המים והשמן ומערבבים עד שכל החומרים מתאחדים לבצק דביק. מכסים את הקערה ומשהים כחצי שעה.

3. מחלקים את הבצק ל-2 חלקים שווים. על משטח סיליקון, מרדדים כל חלק לעלה דק מאוד בגודל 30x40 ס"מ (אם תרדדו לגודל המדויק - יצא העובי הנכון). למניעת הידבקות, אפשר לקמח מדי פעם את המערוך במעט קמח מלא או לזרות קצת סובין על העלה. מרדדים את הבצק מאמצע המשטח עד לקצותיו, כאשר את העודפים מהצדדים אפשר לחתוך ולהטליא בהם את החורים במקומות החסרים.

4. בעזרת סרגל וגלגלת לחיתוך פיצה מיישרים את השוליים וחותכים את הבצק המרודד על משטח הסיליקון ל-32 מלבנים שווים: מחלקים את הצד הארוך ל-8 רצועות ברוחב 5 ס"מ, ואחר כך מחלקים את הצד הצר ל-4 חלקים ברוחב 7.5 ס"מ. משאירים את המלבנים דבוקים למשטח הסיליקון.

5. מושכים את המשטח עם הבצק החתוך שעליו לתבנית שטוחה הפוכה.

6. מכינים באותו אופן את מחצית הבצק שנותרה.

7. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני 175° במשך 20-25 דקות, עד שהקרקרים אפויים היטב ונפרדים מהמשטח. לקראת סוף האפייה יש להשגיח שהקרקרים לא יישרפו, ולהוציאם מהתנור בדיוק בזמן שהם אפויים מספיק, אך לא שרופים מדי.

8. מוציאים מהתנור, מקררים לחלוטין ושומרים בכלי סגור.