רבים מילדיי הדור השלישי והרביעי בארץ אינם יודעים שמילים רבות בהן הם משתמשים דרך קבע, כמעט בכל נושא, מקורן בשפה הגרמנית.

נניח והצעתם לחבר טרמפ באוטו החדש שלכם, נתתם גז בשוונג, הפעלתם וינקר והיידה לים. בדרך הצעתם לו שלוק אחרון מהפחית וביס קטן מהשפיץ של הפיתה עם השניצל, והופ לא שמתם לב שנכנסו פה תשע מילים שמקורן בשפה הגרמנית. וזו כנראה תוצאה של היסטוריה בת מאות שנים, עת נפגשה העברית עם הגרמנית הקדומה אי שם במאה השמינית. מפגש שיותיר את חותמו על שני העמים לנצח, לטוב ולרע.

מאחר ומרבית החלוצים בני העליות הראשונות הגיעו מסביבותיה של גרמניה, מזרח אירופה ורוסיה, שפת היידיש כבר היתה שגורה בפיהם - וזו, לא רק שלא נעלמה, אלא הפכה לניב מקומי חי ובועט לצד העברית שהתחדשה במקביל על-ידי בן יהודה, אשר הושפע ממנה מאד.

ולמה כל ההקדמה הזו? הרי את הבגרות בהסטוריה אני ואתם כבר עשינו, ובכל זאת, יש לנו כאן היום סוגיה, או ליתר דיוק עוגיה שקיבלה את שמה באופן משעשע למדי מלקסיקון הבניה הגרמני, שהשתלט עלינו כאן לחלוטין. הרי כל מי שעוסק בתחום הבניין בארץ יודע, ששפריץ הוא סילון טיח המצפה קירות חיצוניים. וזה לא הכל, גם המערכון בתוכנית הבידור 'ארץ נהדרת' עם האחים P.U.K בחנות הטמבוריה, ממחיש שבעצם כל חומרי הבניין שאנו מכירים הם בגרמנית: דיבל, טפט, שיבר, שופל, שפכטל, והרשימה עוד ארוכה.

אז אחרי שהבנו את מקור השפריץ, הגיע הזמן להיכנס למטבח ולהכין את העוגיות היפהפיות הללו, בגרסה המשודרגת עם אבקת קקאו, שוקולד לבן ופולי קקאו גרוסים. אחרי עוגיה אחת, תהיה לכם סיבה טובה להוריד את השאלטר, להניח את המחשבות בבוידעם, וללכת לשלאפשטונדה (מנוחת צהרים). בכל זאת, אחרי שמזלפים כל כך הרבה עוגיות שפריץ זה מתבקש ומוצדק.