את תבשילי השבת רקחו סבי וסבתי כבר ביום חמישי, וכל שנותר להם לעשות בשישי זה לאפות. בדרכי אל בית הספר הייתי עוברת מול מרפסת ביתם, וסבתא היתה מנופפת לי לשלום, חבושה בסינר מקומח - סימן לבצק השמרים שכבר הכינה. סבתי אהבה בצקים ובמיוחד את בצק השמרים ממנו היתה אופה חלות, לחמניות מתוקות, רולדות ובבקות. לעיתים היתה מפתיעה עם 'שמיניות' או 'סולמות' קטנים עבורנו הילדים. בשובי בצהרי היום מבית הספר, ריחות המאפים כבר נישאו למרחוק, ופזמוני רשת ב' שטפו את הרחוב. הייתי אצה אל ביתם ומדלגת בזריזות במדרגות הרבות, שבסופן המתין לי גן העדן: מטבחם החם והריחני. סבא היה יושב בראש השולחן, שותה כוס תה עם לימון ומאזין למלאך מסולם יעקב של נורית הירש, סבתא כבר דאגה 'לקפל' את הכלים האחרונים ולבדוק את התנור. תחושת השבת הייתה באוויר, הרחובות שקטו, הסולמות הונחו על השיש והכל הרגיש כמו חלום. חלום יעקב.

המתכון ללחמניות סולם יעקב שלפניכם, הוא מן הפשוטים, הישנים והידועים. המאפים כה רכים ומבושמים שניתן לאכול בהנאה בין ערביים עם כוס תה חם לפני שהשבת נכנסת, או למחרת בשבת בבוקר לצד קונפיטורה טובה כפי שהיינו נוהגים אנו לפני שנים רבות.