לא מאמינים שזה קורה לנו. כולה מרץ. ובכל זאת: פסח כבר כאן. רצף פנומנלי עומד לפנינו, נפלא או בלתי נסבל, תלוי את מי שואלים, של ערבי חג ומועד ונופל; של חופשות כפויות והדממות יזומות במקומות העבודה; של "נו די, אי אפשר כבר עם האוכל הזה...". ובכל זאת, חוץ מלטייל בפסח, כולם מחפשים מקומות לאכול בהם בחוץ, לרוב עם ילדים, לעיתים גם עם סבא וסבתא.
חדר אוכל של עומר מילר קנתה בשנים האחרונות, בצדק מוחלט, את מעמדה כמסעדת המשפחות האולטימטיבית. זו שבאמת נחמד וכדאי לבוא אליה עם ילדים, ואפילו להצליח ליהנות מהאוכל. רגע לפני שפסח מכה יצאנו לחדר אוכל כדי לבדוק עבורכם מה מצב הצבירה שם נכון לכרגע. הממצאים חיוביים בסך הכל: למרות שמועות וזמזומים מטרידים במקצת, על אודות הנעשה במסעדה האהובה, היה בסדר. תקין, יציב, חביב וללא נפילות. חדר אוכל שומרת על מעמדה כמסעדת המשפחות הראויה מכולן לשבתות וחגים.
קרם חצילים (20 שקלים) הוא על תקן פק"ל קבע עבורי בחדר האוכל, כזה שמלווה את הארוחה כולה, וגם הפעם הוא הוזמן במקצה הראשונות, לצד לחם חדר אוכל (14 שקלים), פלפל קלוי (38 שקלים) וקלמרי צרוב על הפלנצ'ה (62 שקלים). הקרם היה עשיר וחביב כהרגלו. הפלפל הקלוי, עם שמן זית, בלסמי, אנשובי פטרוזיליה ופטה, היה עשוי היטב. פלפלים שנקלו במדויק, תיבול נכון ופטה טובה. גם מנת הקלמרי, שהגישה שילוב חם-קר, עם עגבניות, תפוחי אדמה, בצל סגול, זיתי טאסוס ויוגורט עיזים, הייתה חביבה ונעימה לחיך. כל הרכיבים בה טופלו נכון, הקלמרי נצרבו במידה, התיבול היה מדוד ונכון. היו שם קצת מעט מדי קלמרי בהתחשב בתמחור, אבל הסה"כ שידר נעימות וחביבות.
המשכנו: סלק ממולא בשר בקר (38 שקלים), סינייה מוסר (68 שקלים) וקבב טלה (58 שקלים). הסלק היה מנה מוצלחת קצת פחות, בעיקר בגלל מלית בשר טחון עם תיבול סתמי. לו היה התיבול מוחשי יותר, אפשר היה לדבר על שילוב חביב בין הבשר, השמנת החמוצה ורכז הרימונים. מאחר שהוא היה מעט שטוח בטעמו, זו מנה שהתפקששה לה.
הסינייה, הזכורה לי באהבה רבה מארוחות קודמות בחדר אוכל, לא הכזיבה גם הפעם. פילה מוסר עם טחינה חמה, בצל מתוק וסלט רוקט, חוברים במנה הזו בהצלחה רבה למשחק מרנין על מנת הבשר הקלאסית של המטבח הפלסטינאי. הברקה אמיתית של עומר מילר. קבב הטלה הגיע עם ירקות צלויים וטחינה, והיה קבב טלה. בדומה למלית הבשר הטחון ממנת הסלק, גם כאן התיבול היה שטוח מעט, ולכן המנה כולה, הייתה אולי סבירה, אבל לא מצוינת.
קינחנו בקרמבל תפוחי עץ עם גלידת וניל (34 שקלים), שהיה תקין אך לא יוצא דופן, ועוגת בראוניז עם גלידת וניל, אגוזי מלך וקצפת (34 שקלים), שביאסה. עבור ילדים, מאסת השוקולד המתוק מדי העצומה הזו היא אולי גן עדן, וכנראה שבעיקר עבורם נהגתה המנה, אבל עבור המבוגרים שאיתם, היא קצת פחות. נדמה שגם עבור תו התקן של מילר היא קצת פיקשוש.
פרט לעוגת הבראוניז ולסלק הממולא, כל המנות היו בהחלט בסדר. נפילות משמעותיות לא נרשמו, היה נעים, סימפטי, מתומחר בשפיות, וכן, כדאי וצריך לבוא לשם עם ילדים. ובכל זאת, הטון המתון משהו, לשלילה ולחיוב, המאפיין את הרשימה שממעל, אינו מקרי. אי אפשר לבוא בטענות למסעדה שמתומחרת מתחת לרף הממוצע בעיר, ומגישה אוכל סביר, כמעט ללא נפילות. רק שנדמה שחדר אוכל של עומר מילר הייתה, בשנים שחלפו מאז פתיחתה, קצת יותר מזה. היה בה תמיד הרבה חן, זרזיפי ברק, שובבנות שכולה מתיקות. מילר הצליח לבנות מקום שמצליח להיות פופולארי לכל המשפחה מחד, ופודי'ס פרנדלי מאידך; ובדרך לספק פרשנויות מקסימות למנות כל-ישראליות. ארוחה אצלו הייתה תמיד יותר מאוסף תקין ונעים של מנות. היה בה גם סוג מסוים של ריגוש ופאן. אלו, נדמה, למעט מנת הסינייה מוסר, היו חסרים בארוחה שלנו.
לא, אין מדובר בליקוי מאורות. לכל היותר בנמנום או תרדמת קלים, קפיאה מסוימת על השמרים; או, לחלופין, תוצאת ההשקעה הרבה בשולחן, המסעדה האחרת של מילר, בשדרות רוטשילד. נמשיך לבוא לחדר אוכל בהרכב משפחתי. זו המסעדה המתאימה מכולן לפורמאט הזה, קודם כל בזכות הקונספט שלה. אבל כדי שחדר אוכל תישאר מקום נוכח ורלוונטי בתמונה הקבוצתית גם מעבר לארוחות של שבתות וחגים, משהו צריך לקרות בה. התרעננות, התחדשות, אנרגיה חדשה, השראה. נחכה לו, לעומר מילר; ונמשיך לבוא, עם הילדים.
חדר האוכל. שדרות שאול המלך 23, תל אביב. 03-6966188. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי