וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

התופעות שעשו את 2004: ספורטאיות מתפשטות

יואב גורן

30.12.2004 / 19:04

הספורטאיות הבינו ב-2004 שהן לא מצליחות להיכנס לתודעה, אז הן התחילו להתפשט. אנשי השנה, כתבה שלישית

נסו לציין מהר, בלי לחשוב, שם של שחקנית כדורסל ישראלית מתחת לגיל 30. ענת דרייגור עברה את הקו הזה מזמן. גם אלומה גורן. גם לימור מזרחי. הלכו כל המועמדות. מי שלא קשור לענף לא יימצא. אפילו העובדה שזאת היתה שנה אולימפית לא מסייעת לשלוף מהזיכרון שם של ספורטאית, אלא אם מדובר ביעל ארד, שאת המדליה שלה לקחה לפני 12 שנה. או אסתר רוט שחמורוב. שחמורוב וארד. ודרייגור. ומאז כאילו נעצר הספורט הנשי בישראל.

דווקא 2004 היתה אמורה לסמל שינוי מסוים. בית המשפט קיבל את עתירתן של בנות רמת השרון להעדפה מתקנת בתקציבים שמחלקות הרשויות המקומיות, האולימפיאדה היתה אמורה להיות הבמה המרכזית בה ימנפו את עצמן האתלטיות אל מול מיליארדי צופים למשהו שיכול להימשך יותר מ-16 ימים באתונה. אבל זה לא קרה. 2004, למרות שפע הזדמנויות, לא קידמה במאום את הספורט הנשי. אולי אפילו החזירה אותו לאחור, או הסבה נזקים תדמיתיים.

סטן וורזיים, חוקר מגמות ספורט מאוניברסיטת סטנפורד, סבור כי חוסר היכולת של הנשים לנצל את אתונה כפלטפורמה לשווק את עצמן לצופים, למפרסמים ולעולם כולו, היא קודם כל באשמת הספורטאיות. "זה שהעולם נשלט על ידי גברים בכל מה שקשור למוקדי הכוח בכלכלה ובתקשורת, ומכאן גם בספורט, זה נתון", אומר וורזיים. "אולם זה נתון שהיה ידוע לנשים לפני 2004 ולפני אתונה. הן חשבו על דרך לפרוץ את מעגל הכוח הגברי, ואני מאד חלוק עמן על הדרך בה בחרו".

הדרך בה בחרו - חשיפה פיזית - לא החלה ב-2004, אלא עוד לפני תחילת האולימפיאדה והיא דווקא זכתה לתהודה תקשורתית עצומה. בנות נבחרת אוסטרליה בכדורגל כבר התפשטו בעבר כדי לקדם את עניינן, כמו גם נשים אחרות בענפי ספורט שונים. אלא שלפני אתונה האפיזודה של העברת המסר על ידי חשיפה פיזית, מתוך תפישה שאז הגברים עמוסי ההורמונים ודאי יקדישו לנו תשומת לב, נעשתה לדרך. אמנדה בירד, שחיינית החזה האמריקאית, אחת הטובות בתחומה בהיסטוריה, הצטלמה עם תחתונים לגופה בכל פוזה מפתה אפשרית. "פלייבוי" הוציא מהדורה מיוחדת של ספורטאיות מתפשטות, ביניהן האצנית היהודייה אנה פינטוסביץ' בלוק. כל שער של מגזין ספורט אמריקאי הציג לראווה גוף מפואר וחשוף של אתלטית אחרת. "ספורט אילוסטרייטד", שהציג על שערו את הספורטאית המושכת מכולן, שחקנית הסופטבול ג'ני פינץ', הגדיר את משחקי אתונה כ"אולימפיאדה של הנשים".

המפלה היתה קודם כל ספורטיבית. מעט מאוד ספורטאיות זוכות למעמד של כוכב על. בארצות הברית, אולי מלבד הכדורגלנית מיה האם, אין בענפים המרכזיים, מבחינה כלכלית ושיווקית, דמות שתוביל להזדהות עם ספורט נשי. מי שעשתה זאת נהדר באתלטיקה עד 2004, היא האצנית היפהפיה מריון ג'ונס. "מריון נשאה על עצמה חלק ניכר מהחשיפה של ספורט הנשים", סבור וורזיים, "והנפילה שלה היא הנפילה של הספורט כולו". ג'ונס נחשדה בנטילת סטרואידים והגיעה לאתונה בכושר ירוד.

מקבילתה האירופית, המרתוניסטית פאולה רדקליף, פרשה מהמרתון באתונה בקילומטר ה-36. רדקליף היא היום הספורטאית החשובה בעולם, גם בגלל דעותיה הרדיקליות נגד סמים וגם בגלל שיא העולם ה"גברי" שקבעה במרתון. הכישלון של רדקליף וג'ונס, שתי ספורטאיות העל בעולם, ודאי בשנה אולימפית, היה מהדהד.

מסיימות את הקולג' ונעלמות

שלושת הענפים המתוקשרים ביותר באולימפיאדה - שחייה, אתלטיקה והתעמלות - לא ייצרו כוכבת אמיתית פרט לקלי הולמס הבריטית, שזכתה בשתי מדליות זהב בריצות הבינוניות ונעדרת אפיל של כוכבת. בשחייה התמקדו המצלמות במייקל פלפס. הזמן שנותר הוקדש לאיאן תורפ'. בירד, לאחר שהתפשטה, כבר לא עניינה למרות הזמנים הנפלאים שקבעה במשחי החזה. יאנה קלוצ'קובה האוקראינית זכתה בשתי מדליות זהב במקצי המעורב, אבל היא חסרה תכונות של כוכבת שיוציאו את שמה מחוץ לאוקראינה. בהתעמלות, פעם הבמה של ספורטאיות על כנדיה קומאנצ'י ומרי לו רטון (התעמלות הנשים באולימפיאדת לוס אנג'לס היתה הענף הנצפה ביותר בטלוויזיה), עסקה התקשורת בפול האם.

ג'ון אספן מהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית, שבחרה בקופצת המוט ילנה איסינבייבה כאתלטית השנה, אומר כי הבחירה נעשתה משום "הופעתה יוצאת הדופן". איסינבייבה זכתה בזהב במוט, לאחר מכן שברה את שיא העולם, אך מה שאיפשר לה להתנחל בלבבות הצופים היה חגיגות הניצחון המרגשות שלה, ולאחר מכן הסיבוב שעשתה כשהיא מרקדת על רכב שמקיף את האיצטדיון. "לרקוד על רכב בספונטניות כזאת, זה משהו שאני לא רואה ספורטאי עושה באותו חן שעשתה איסינבייבה", אומר וורזיים. "איסינבייבה סימנה את הדרך לנשים שרוצות להעלות את קרנן בספורט, אבל מעט מדי הלכו בדרך הזו ב-2004".

בשנות ה-70', לאחר מאמץ ממושך של התנועה הפמיניסטית, נחקקה בארצות הברית תקנה המכונה "טייטל ix", המשווה את תקציבי הנשים והגברים במכללות. זה היה הרגע החשוב ביותר בספורט הנשי במאה ה-20 ובעקבותיו אחת מכל 2.5 בנות עוסקת היום בספורט בארצות הברית, לעומת 1 מכל 27 ב-1970.

אבל כשהבנות מסיימות את הקולג', כשהכסף הופך מדד להצלחה, הן נעלמות. ליגת כדורגל הנשים האמריקאית נקלעה לחוב של 10 מיליון דולר, פינץ' התגייסה למאמץ להקים ליגת סופטבול. בחמשת הענפים המרכזיים - כדורגל, כדורסל, פוטבול, בייסבול והוקי - רק בכדורסל יש ליגה מקצוענית והיא גרועה כמו הקמפיין שמקדם אותה במשחקי ה-NBA של הגברים: "אנחנו מתחילות אחריכם" (we got next). גם הטניס, הספורט המקצועני הכמעט יחיד לנשים שמחזיק את עצמו, ספג מהלומה במאסטרס האחרון כשהמשחקים של היפהפיות הרוסיות נערכו מול סטייפלס סנטר חצי ריק בלוס אנג'לס. "ההשקעה בספורט הנשים ב-2004, במיוחד בבתי ספר ומכללות, היתה מרשימה", אומר סקוט רוזנר, פרופסור המתמחה בתעשיית הספורט. "ההשקעה של צופים וחברות מסחריות, שהם הגופים שקובעים אם ענף או ספורטאי ימריאו או ייכחדו, היתה רחוקה מזה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully