כשחיים במנהטן הדירה הופכת למלון לאורחים מישראל, ולא משנה כמה היא קטנה. כך יצא שבמשך השנים אירחתי לא מעט בני משפחה וחברים באינטימיות שרק חדר של 12 מ"ר מסוגל לייצר. ושלא תבינו אותי לא נכון - באווירת הכרך הגדול, שיכולה להיות לפעמים די מנוכרת, כל אורח ואורחת התקבלו בברכה. טוב, כמעט כל אורח. בכל זאת, כשמזמינים מישהו לכמה ימים לדירת חדר כה קטנה, חייבת להיות קרבה מאוד גדולה, ואי אפשר להכניס כל אחד הביתה. החיים במנהטן לכן אימנו אותי בלהגיד לא.

אחת המבקרות בדירה שלי, עוד בתקופה שגרתי עם שותפה, הייתה באנה, חברתה של שותפתי לדירה, מיה. האמת היא שאין כמו אורחים בשלנים, שלקראת ערב הפרידה מכינים ארוחה למארחיהם, והיו לי כמה וכמה אורחים ואורחות כאלה. באנה הכינה לנו עוף בסומאק, מנה נפלאה מן המטבח הפלסטיני, וגם חלקה איתי בנדיבות את המתכון וטיפים שונים להכנה מדויקת.

מאז, אני מכין את העוף בסומאק כשאני מתארח בניו יורק אצל חבריי. אלה הם דמי הלינה שדורשים ממני, ואני משלם בשמחה. הסומאק, שלא נוכח מספיק במזווה היהודי בארץ, הוא תבלין נפלא שמככב במנות ערביות רבות. צבעו הסמוק והעמוק וטעמו החמצמץ מוכרים היטב לפוקדי דוכני השווארמה, שם הוא עוטף טבעות בצל נא, אבל הוא נהדר לא רק בסלטים.

את המתכון הזה אפשר להכין עם חלקי עוף שונים, אבל אני הכי אוהב אותו עם חזה עוף. כשאני מבשל רק לעצמי, אני מכין שתי מנות. את המנה שאני לא אוכל מיד אני מקרר, פורס דק מאוד, כמו פסטרמה, ומכין ממנה סנדוויצ'ים מופלאים.

כדאי מאוד להגיש את העוף עם קערית קטנה של טחינת קינמון. שילוב הטעמים מנצח. בכלל, זו אחת מאותן מנות שעושר הטעמים והאלגנטיות שלהן לא פרופורציונלית לקלות ההכנה, והן מושלמות לאירוח.