פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הו, הלוקוס האדום

      אין מה לפחד מדג גדול, אפילו לא מלוקוס סלעים. מירי חנוך ואייל שני פשוט משדכים לו את העגבניות הנכונות

      בשלהי פורים התברר לי כמה קשה, במיוחד לילדי הגיל הרך, להבין מי אנחנו בעצם. כשחזרתי עם הקטנה מהגן על האופניים, היא שאלה אותי בהתעניינות אם אני יודעת שמרדכי הוא יהודי. ברור שאני יודעת, עניתי כשאני מדוושת בשרב, ומקווה שהיא לא הולכת לצטט במעלה רוטשילד את המגילה כולה, "גם אנחנו יהודים", הוספתי באגביות כמי שאומרת שחם היום.

      "לא אנחנו לא", היא קבעה חד-משמעית בצעקה.

      "לא, אז מה אנחנו?" שאלתי בבהלה מהולה בתקווה זהירה, שאולי עלתה כאן הפעוטה על פתרון כולל, משל גואל, בסגנון הילד והמלך העירום. "אנחנו ישרלאים", צעקה כדי להתגבר על נפצי פורים, פקק משני הצדדים, קו חמש שלא הלך בזמן לטיפול חמש-עשרה אלף, והפגנת שוליים קטנה שמארגניה לא הפגינו ברור את המסר שלהם, רק היו מאוד נחושים בדעתם שהם צודקים.

      "נכון", עניתי, אנחנו ישראלים, אבל יש כל מיני ישראלים, יש ישראלים דרוזים וישראלים בדואים וישראלים ערבים. אנחנו ישראלים יהודים, השלמתי את התמונה המורכבת. מאחורי התחילה הקטנה להשתולל, חוזרת שוב ושוב על הקביעה שאנחנו לא יהודים ודמעות קטנות של יאוש כבר מתארגנות לזליגה מעיניה.

      את שארית המוניטין שלי בקטע הזה של שדרות רוטשילד איבדתי כשאני ממשיכה לדווש על אופני ומאחורי ישובה ילדה שצועקת, "אנחנו לא יהודים". "אוקיי, אנחנו לא יהודים", הסתובבתי רגע ואמרתי לה כמה שיותר בשקט, רק כדי להגיע הביתה בשלום, יהודים או לא יהודים.

      אחר כך חשבתי שאולי הילדה היא נצר לכנענים, שהולכים ונעלמים, מין מייסדת זהות ישנה-חדשה, וגם שזה פתרון לא רע להסתובב בעיר, במצב כוננות שלוש, כשיש יותר שוטרים מאזרחים, רק אני לא בטוחה כמה מהם מחופשים, עם מגפון ובו הקטנה שמכריזה "אנחנו לא יהודים, אנחנו ישרלאים".

      מבית הספר הגיע מסר שהמרכזית מחסירה יותר מדי ימי לימודים, ובאופן משונה היא נעדרת בעיקר בימי שישי וראשון. בשיחת בירור היא ניאותה להסביר שמכיוון ששלחנו אותה ללמוד בבית ספר פתוח דמוקרטי אז היא החליטה שהיא מזדהה עם שלוש הדתות, לכן היא בחופש בשישי, בשבת ובראשון.

      "יופי", אמרנו אביה ואני והמנהלת והחונכת, נחנקים ממנת פוליטיקלי קורקט שלא יורדת טוב במורד הגרון, כי אחרי הכל, תמיד הדגשנו בפניה שהכי חשוב שהיא תהיה בת אדם, אנושית, שמבינה לעומק את ערכי החופש, השוויון והאחווה. רק לא ברור איך מסבירים את כל זה לנציגת הליבה, קצינת ביקור סדיר, שמאיימת בפתח.

      באמבטיה של רוטב

      הטבח לא היה בבית כל אותו היום והלילה, וכשצילצל לשאול מה אמרה הקטנה ומה שלומה, עידכנתי אותו במהירות בקו הזהות החדש, לפיו אנחנו לא עוד יהודים ישראלים עם כל מה שכרוך בזה אלא ישרלאים חדשים. למחרת ירדנו ל"סוכה במדבר" במצפה רמון עם מכונית מלאה במרכזית וחברותיה, מלווים בענני נוצות מפוזרים על התכלת, שבישרו כנראה על השרב, כך ניחשתי את מפת השמים, שמה שאני יודעת עליה הוא לא הרבה.

      ישנו בסוכת "עשו", כשעל ההר מולנו ניצבת סוכת "רבקה" ולפניה כל הזמן שבעולם לחשוב על מה שעשתה ליעקב ועשו. האכלנו את כל החיות של החווה, בעוד הבכורה והחתול נשארו בבית לשמור על הצבים. עוד הספקנו לראות צבעונים שגדלו בתוך מעגל אבנים מסוג חוני המעגל, לרדת בחזרה למרפסת של "עשו" ולראות ממנה מופע חד-פעמי של הירח בדיוק כשהוא זורח. הקטנה ביקשה לנוח קצת מהטבע האמיתי והסתגרה בעשו עם הלפטופ ו"פוקהונטס". למחרת הבנו שיצאנו לחופש בלי כוח לנהוג עד אליו ובחזרה, ועצרנו להתעלף קצת אצל החברים.

      הבית שלהם היה ריק מהם, מוגף וקריר, ובתוכו בלגן שדומה בדיוק לזה שלנו בעיר. לא הרגשנו צורך לסדר ולא פחדנו להפר שום סדרים, כמו בסרט הקוריאני "להרגיש בבית" נכנסנו לביתם וחיינו לרגע את חייהם של אחרים.

      התיידדנו עם החתול והאכלנו את הכלבה ומפה לשם הכנו לכולם ארוחת צהריים. כשיחזרו מהעדלידע בשדה בוקר אדומי לחיים ובוערים מחום יחכה להם כל מה שבית יכול לתת, צל, מים, פירה כתום, פסטה אדומה, פטל קר, קרטיבים, דג באמבטיה של רוטב, צינור מים וערסל בגינה, והשמים הפתוחים של המדבר שביום חם כזה נעים להסתכל עליהם כשאתה מוגן מתחת לסככה.

      בדרך חזרה נרדמו כל חמש הבנות שהיו איתנו. הטבח ואני איחלנו אחד לשני נסיעה טובה, כשמסה אנושית כה יקרה ניתנת בידנו למשמרת, חשבנו שנינו אותה מחשבת זהירות. רוח קרירה התחילה מנחמת את הברזל הלוהט של המכונית, והטבח אמר לי שמדענים כבר יודעים היום, תוך כמה זמן הכוכב הלוהט הזה, השמש, יכבה.

      לוקוס בקרם עגבניות

      "מקרה חד-פעמי של לוקוס סלעים אדום במשקל 1,700 גרם, שנדוג בראש הנקרה ב-16:00 נצלה לעת ערב, בשלמותו, בדוד כביסה מאוזבקיסטאן, בקרם של 5 ק"ג עגבניות פראיות. שישה בני אדם אמורים לזכות בו" - אלו המלים שלא עזבו לי את הראש במכונית, בדרך למטבח, כשבבגז' שכב לוקוס ענק, עדיין חי, אורכו כ-50 ס"מ, חיה אימתנית שנרכשה בחנות הדגים של פרדיס, ליד זכרון. שעה של עבודה במטבח, רובה - חיתוך של מאות עגבניות שרי מכל הסוגים וציפייה למראה המטורף של חיה שלמה המתבוססת באמבטיה מלאה בעגבניות מהבילות.

      ל-4-6 מנות:

      לוקוס שלם במשקל 1.5-2 ק"ג
      מלח ים
      1 כוס שמן זית משובח
      4 פלפלים ירוקים חריפים
      שיניים מ-1 ראש שום טרי, קלופות
      5 ק"ג עגבניות בשלות מכמה זנים שרק אפשר, חתוכות גס

      הלוקוס אמור להיות מטריות עליונה, מבריק וקשה כמו אבן. מבקשים ממוכר הדגים שיקשקש אותו ויוציא את הבטן. במטבח, בעזרת סכין חדה חורצים 3 חתכים רוחביים, אלכסוניים עד לעצם האידרה, במרחקים של כ-2.5-3 ס"מ זה מזה. מטרת החתכים היא להשוות את זמן הבישול בין חלקי הגוף העבים של הדג לאלה הדקים.

      ממליחים היטב את החתכים ואת חלל הבטן, מניחים לדג לנוח עם המלח כ-20-30 דקות בטמפרטורת החדר, ובינתיים יוצרים את רוטב העגבניות.

      כלל מרכזי אחד עומד מאחורי כל רוטב העגבניות, ככל שירבו הזנים שמרכיבים את הרוטב כך ייווצר תבשיל עמוק ועשיר יותר, לכן כדאי להשתמש בכל מה שיש עכשיו בשוק: אדומות, מוארכות, צהובות, כתומות, עגולות, שרי, תמר, מיני-תמר.

      רוטב העגבניות הוא רוטב פרא - קשה לצפות לאן יתפתח ומה יהיה טעמו הסופי, וכל ניסיון לתכנן את מרקמו ואת טעמו מראש, יתנגש עם מציאות שתמיד תפתיע. לתכנן פירושו לקלף את העגבניות, לחתוך אותן יתר על המידה, לחשוב על יחסי הכמות בין הסוגים השונים. כל תנועות החיתוך צריכות להיות מהירות, האש אמורה להיות חזקה מאוד, כף העץ אמורה לבחוש במהירות. כך ייווצר רוטב סמיך ועוצמתי.

      למחבת אלומיניום ענקית, או בתבנית מתכת שאורכה כאורך הדג, יוצקים את השמן, מציתים את האש, להבה בינונית-נמוכה. פורסים את הפלפלים הירוקים לטבעות ומוסיפים לשמן. מערבבים בכף עץ, עד שצבעם מבהיר ומעצים.

      אפשר גם להוסיף

      אם רוצים אפשר להוסיף:

      15 קלמארי טריים, חתוכים לטבעות

      מוסיפים את טבעות הקלמארי ואת טבעות הפלפל החריף ומאדים עד שצבען של טבעות הפלפל מעצים והקלמארי מלבין. הוספת הקלמארי ממתיקה את רוטב העגבניות, מעניקה לו טעמי ים אגוזיים.

      עם או בלי קלמארי:

      משהעצים צבעו של הפלפל, מוסיפים באחת את כל העגבניות, מגבירים את האש ללהבה הגבוהה ביותר, ממליחים במלח ים. באה רתיחה, מערבבים, מנסים לצמצם נוזלים מהר ככל שניתן, זמן בישול אטי וארוך יגרום לרוטב לפתח חמיצות לא נעימה.

      חלפו כ-10-15 דקות מתחילת הרתיחה, הרוטב אמור להיות סמיך. עוד מעט ייכנס הלוקוס השלם, גופו מלא במי ים שיתחברו לעגבניות ידללו את הרוטב וישנו את צבעו מאדום לכתום.

      מכניסים את הדג לרוטב, שליש מגופו אמור לבצבץ מעל פני הרוטב, להבה גבוהה. חזרה הרתיחה, בעזרת כף מוזגים מן הרוטב המבעבע, על הדג, כדי שלא יהיה חשוף לאדים הגורמים לדג להתייבש ולעטות ניחוח דגי מדי. מכסים בנייר כסף, מנמיכים את האש ללהבה בינונית. הבישול כעת "סגור", אי אפשר לערבב, הדג בסכנת הידבקות לתחתית, מנערים מפעם לפעם.

      חלפו 10 דקות, מסירים את נייר הכסף, הדג מבושל, אך עדיין קשה, הרוטב דליל מדי. מגבירים את האש ללהבה מקסימלית, ומצמצמים את הרוטב במהירות האפשרית. תהליך זה יקח כ-10 דקות שבמהלכן מנערים את המחבת אחורה קדימה, כדי שלא יידבק, מדי דקה מרטיבים את הדג המבצבץ בעוד ועוד רוטב.

      חלפו עשר דקות, הרוטב חזר להיות סמיך, מכבים את האש.

      יוצקים טחינה אל תוך נקודה אחת ברוטב העגבניות הלוהט ובעזרת כף מערבבים מקומית, ענן הטחינה מיטשטש מעט, מתלהט בעגבניות. פטרוזיליה רעננה, קוצצים דק, מפזרים מעל הכל. חלה טרייה או לחם לבן, אוכלים מיד, כשהכל עוד לוהט, או הרבה אחרי - בטמפרטורת החדר.