פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שומר לי ושומר לך

      מירי חנוך ואייל שני שוברים את מכת המצות של פסח עם שומר, חמאה ויין

      אחמדינג'אד באוברול לבן צועד בשדרה של מכלי אורניום, כמו בצילומים על הסט האחורי של "24", עזה בוערת, שדרות מופגזת וברק שוקל לסגור את הגבול למצרים, כי "צריך להגן על האזרחים מפני עצמם". זה לא חלום או שאולי כך נראה החלום כשהוא הופך למציאות.

      פעם בפסח ירדנו לסיני. והיתה זו יציאת מצרים מושלמת. בלי הרהיטים, הבגדים, הגז והמזגן, בלי כל השירותים הצמודים, החיים הופכים פתאום פשוטים עד מבוכה, מה כבר צריך בן אדם? ברז מים בסביבה, ים, חול, הרים, ירח, קרם הגנה וחבילת מגבונים, נרות, גפרורים ואופטימיות.

      חושה היא הבית המושלם. אור מתגנב בין כפות התמרים, רוח חודרת דרך השטיחים, החול נמצא בכל מקום ולכן כבר לא נלחמים בו, שלום על ישראל.

      אבל כבר זמן מה שאני לא יורדת לסיני, לא עומדת בלחץ אזהרות המסע של הלוט"ר, ונשארת בגבולות העשנים של הארץ. הגעגועים לסיני מעבירים אותי על דעתי והפסח הזה הפכתי את הבית לחושה. את המיטה הזוגית השבורה הוצאתי בחמת זעם, מפורקת לחתיכות, לחדר המדרגות. מובן שהיא נתקעה קודם באמצע המסדרון ואז בא איתן, השכן הטוב ביותר שיכול אדם לבקש לעצמו, ופירק אותה בעמידה בשלוש דקות עם מברגה. ומכיוון שחלק גדול מהחלונות ממילא עקורים וסדקים מחדירים רוח בין התקרות, אנחנו ישנים כמעט בחוץ, על מזרנים ושטיחוני סיני, על הרצפה, כשסארי הודי קרוע מתנפנף מעלינו, כווילון.

      במקום דלת שאיננה בחדר העבודה, תליתי שטיח ורוד, שהפך אותו מיד לסטודיו-אוהל אינטימי. סגור, אבל לא הרמטי. אם הייתי יכולה לדחוף את הבניין שלנו בשלמותו, על דייריו לכיוון הים, הייתי עושה זאת אבל נראה שכל דחיפה תמוטט אותו סופית.

      הנגיעה

      בצהריים נכנס הטבח לחושה המחודשת, הניח סל ענק מלא בשומר על משטח העץ, ואמר לי "רואים על דבר אם נגעו בו בתשומת לב, רואים שיש כאן נגיעה", הובלתי אותו בין האתרים שהשתנו בחופי הבית, כדי לוודא שהוא מבין במה כרוכה אותה נגיעה, ולאחר שהובטח לי הקרדיט הראוי על עבודה פיזית ואינטלקטואלית קשה, התפניתי להסתכל איתו על השומרים שהביא, כמו פקעות עם אצבעות, שקוראות אלי להושיט להן יד.

      "מה כבר אפשר לעשות משומר חוץ מתה לתינוקות", אמרתי כשהבנתי שזה הדבר היחיד שהוא החליט להביא מהשוק (וזה עוד נחשב ניסיון שלי להתפעל מהמתנה שלו) - צרור שומרים מהעיר העתיקה, לחג השני של פסח. "למה לא הבאת תפוחי אדמה, בננות, ברוקולי, אבטיח, דברים שצריך?"

      הוא התבונן בי במבט ששישים אחוז ממנו עלבון, והארבעים הנותרים מוקדשים להתרסה. "מיד תראי כמה שצריך אותו. קחי", הוא הושיט לי שקית נסתרת ובה בייגלה חמים עם זעתר מהעתיקה והגיש לי קופסה של "Craven A".

      "תטעמי, זה סיגריות של נרקומנים מירושלים", התמלא שוב הירושלמי שבו בגאווה מקומית, כמו אומר, אצלכם בתל אביב תמצאי תמיד הכל, אבל שום דבר חדש, שעוד לא ראית קודם.

      "תודה", לקחתי אחת, בענווה של בעלת חושה שיכולה להרשות לעצמה סיגריות משלה, אבל מתכבדת בכבוד של האורחים מהעיר הקדושה לשלוש הדתות. הסיגריה הזאת היא מין "שרתון" שהתייבשה לגמרי. אחרי קופסה, נדמה לי שאפשר להזמין מונית למיון, הם כבר יראו מה נותר לעשות. היתרון היחיד מבחינתי הוא שהאזהרות הבריאותיות על הקופסה כתובות רק בערבית, וכך נחסך ממני צער סטטיסטי מיותר.

      את הבוקר למחרת בילינו בים, וחוץ מעומס קל של מבקרים, היה כמו תמיד, שווה את המאמץ של לצעוד בחול טובעני עם תיק כבד וסנדלים של כולם ביד. הקטנה שיחקה עם גור של בוקסר, ולפני שהלכנו רציתי להציע לבעלים שלו תשר על הטיפול המסור. חוג כלב לשעה בים, וחזרה הביתה לחתול.

      היא הזמינה את החברה מהים הביתה ואחרי אמבטיה טובה, שכמותה קשה להשיג בסתם חושה, התיישבו השתיים עם אבטיח (שהבאתי על האופניים משוק הכרמל) על הספה, כל אחת אוחזת בבובת משה הקטן משלה, והקטנה אמרה: "את רוצה לראות איתי 'חתולים בצמרת'? כדאי לך זה סרט עם שירים של בטהובן".

      "בסדר, אבל מי זה בטהובן?" שאלה החברה בתימהון וחתיכת אבטיח נשרה לה על השטיח.

      "בטהובן זה זמר אחד", הסבירה הקטנה בידענות.

      בדיוק כשתומאס אומלי, חתול הרחוב הציל את הדוכסית והחתלתולים מתוכניתו האכזרית של אדגר המשרת, בשיתוף פעולה שהופך למרד של כלל החיות בהנהגת חתולי הרחוב הג'אזיסטים, הכניס הטבח שומרים לתנור. הקטנה נרדמה בחמש וחצי, אחרי שטענה בצהריים, כמו בכל יום בחופש, שהיא בכלל לא עייפה. וזה באמת סידור מצוין, כי היא קמה בשמונה בערב ומתחילה יום חדש מופלא כשאנחנו כבר זוחלים על גחוננו.

      נשאר רק לקוות שהתוצאות הסופיות, כלומר גזר הדין, אם יצאנו השנה מעבדות לחירות או שעוד לא, נמדדות בסוף חול המועד, בואך המימונה, כי אם לשפוט לפי עשרה ימי החופש של הילדים, אז משה עוד שט ביאור, פרעה עדיין שולט ביד רמה, ואנחנו ממשיכים לשפוך את חמתנו על הגויים, וגם על כל מי שעוקף אותנו בכביש, או נושף כשאנחנו כמעט נתקלים בו באופניים. גם השנה לא היינו בסיני ולפיכך כנראה לא השלמנו את היציאה שלנו ממצרים.

      לא נורא, אני מכסה אותה באחת וחצי בלילה, בשנה הבאה ננסה שוב בתבונה ובאומץ, להיחלץ ממיצרי סיזיפוס. בינתיים אני לוקחת איתי למיטה את "אשה בורחת מבשורה" החדש של גרוסמן, ומדליקה לי אור קטן.

      מצה ושומר

      שבוע שלם חככתי בדעתי מה לכתוב על שומר. שומר מזוגג באטיות בחמאה ויין לבן, את זה אני יודע לעשות היטב, ולא יכולתי לדמיין דרך אחרת לעשיית שומר באמת. אתמול התפתיתי והוספתי תינוקות קלמארי לנוזלי הזיגוג הסמיכים שמתחברים לשלמות בדקה האחרונה, המראה היה סוער והטעם מושלם. דפיקה בדלת וארגז עץ שבתוכו עשרות צדפות וונגולי אילצו אותי להתחיל את הזיגוג מחדש: טעמם המלוח-מריר של מי הים שכל צדפה אספה לתוך עצמה הדגיש את מתיקות הרוטב של השומר עד כאב.

      ברגע זה חדר ריח של מצה-ברייט מבעד לשטיח הוורוד שנתלה על המשקוף כדי להפריד בין חדר העבודה לשאר הבית, דרכה של מירי לבטא דלת. ובשנייה נולד מתכון: מצה-ברייט, שומר מזוגג באמצע, ומעטה של גבינת טאלג'ו, הקממבר האיטלקי. אתמול קראתי שזו גבינה שמייצרים בסתיו ובחורף, "כשהפרות עייפות", ומאז אני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר.

      שומר מזוגג ביין וחמאה

      ל-6 מנות ראשונות:
      6 שומרים מוארכים טריים
      100 גרם חמאה, חתוכה ל-6 קוביות
      1 כוס יין לבן יבש, רצוי מזן ויונייה ו-1 כוס ורמוט לבן, חצי יבש

      או:
      2 כוסות יין לבן יבש
      1 כף פרנו, או ערק (לא הכרחי)
      1 כפית סוכר חום
      1 פלפל שאטה חריף, יבש

      1. מחממים את התנור לטמפרטורה של 140 מעלות, חום עליון ותחתון, רשת אפייה במרכז התנור.

      2. בעזרת סכין מסירים את השכבה העליונה של השומר, את הבסיס הקשה ו-1/2 ס"מ מכל גבעול. לא מסירים את העלים שמבצבצים ממרכז השומר. חוצים כל שומר לאורכו.

      3. מחבת כבדה וגדולה שתכיל את חצאי השומרים בשכבה אחת בצפיפות.

      4. מניחים את המחבת מעל להבה בינונית, מוסיפים את החמאה וממיסים תוך ערבוב בכף עץ. נמסה החמאה, אך לא החלה להזהיב, מרצפים את תחתית המחבת בפקעות השומר, צד החתך כלפי מטה.

      5. מנערים את המחבת מפעם לפעם בעדינות, לערבב הרי אין אפשרות, כך במשך כ-5 דקות. בעזרת מלקחיים הופכים את הפקעות, צד החתך שהזהיב מעט, כלפי מעלה, ממשיכים לצלות ולהזהיב עוד כ-5 דקות. מנערים מפעם לפעם.

      6. כעת מוסיפים את הפרנו (אם רוצים) ומפזרים את הסוכר על פני השומרים. מגבירים ללהבה גבוהה, מנערים, וכעבור 30 שניות, מוסיפים את היין, את הוורמוט ואת הפלפל החריף. מביאים לרתיחה חזקה, ומאדים כ-2 דקות שבמהלכן יתנדף רוב האלכוהול המר.

      7. מכבים את האש ומכסים את המחבת במכסה או ב-2 שכבות של רדיד אלומיניום עבה.

      8. מניחים את התבנית בתנור וצולים 30 דקות.

      9. בתום הצלייה מסירים את המכסה ובעזרת מברשת אפייה מברישים את השומרים במיצי הצלייה שעדיין לא הסמיכו.

      10. מכסים וצולים עוד 30 דקות, מסירים מכסה ומברישים את השומרים. הפעם הנוזלים אמורים להיות כהים ודי סמיכים. מכסים וצולים עוד 30 דקות אחרונות, שבהן מברישים את השומרים מדי 10 דקות. אם במהלך הצלייה הסופית הנוזלים מתמעטים מאוד, מוסיפים עד 1/2 כוס יין או ורמוט.

      11. חלפו 90 דקות, תם זיגוג השומר, שקוף זהוב ומבריק, אנטיפסטי מושלם, בן לוויה נפלא לדגים ולבשרים צלויים.

      מצה-ברייט עם שומר

      ל-6-8 מנות:
      8 מצות, או 8 פרוסות לחם לבן (או חלה) קלויות היטב, חום כהה
      50 גרם גבינת פרמזן מגוררת
      2 כוסות חלב
      8 ביצים טרופות
      מלח ים
      חופן עלי זעתר טריים

      1. שוברים את המצות או הטוסטים לתוך קערה גדולה, מערבבים עם הגבינה המגוררת ועלי הזעתר, מוסיפים את החלב ואת הביצים, מערבבים, מניחים לתערובת להתרכך במשך כ-10 דקות.

      תערובת המצות
      מחצית מכמות השומרים המזוגגים מהמתכון הקודם
      100 גרם גבינת טאלג'ו, קממבר או מוצרלה, חתוכה לנתחים בינוניים

      2. מחממים את התנור לטמפרטורה של 170 מעלות, חום עליון ותחתון, רשת במרכז התנור.

      3. מחבת פלדה כבדה בקוטר 30 ס"מ. מכסים את תחתית המחבת ואת הדפנות בנייר אפייה.

      4. מרפדים במחצית מכמות תערובת המצות ומהדקים. מעל המצות משבצים את השומרים וביניהם מניחים נתחי גבינה. מכסים בשארית תערובת המצות ומהדקים. אופים, ללא מכסה, עד שהמצות מזהיבות.

      השומרים שנותרו
      100 גרם טאלג'ו, קממבר או מוצרלה, חתוכה לנתחים בינוניים

      5. מוציאים את המחבת מן התנור ומשבצים בשומרים שנותרו, צד החתך כלפי מעלה. מניחים את פרוסות הגבינה בין השומרים ומחזירים לתנור. אופים עד שהגבינה נמסה. מוציאים מן התנור ומחלצים את המצה-ברייט מן המחבת. פורסים לפרוסות, כמו עוגה. אוכלים לוהט.