פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איש תחת גפנו, אשה תחת תאנתה

      לחם בענבים, רוסטביף וכרובים סגולים יכולים לקרב קצת את אחרית הימים

      לטבח יש מנהג לקחת את הקטנה לסרטים. ומכיוון שהיא רוב הזמן חיה בסרט, מבחינתה זהו רגע מופלא שבו המציאות הסובייקטיווית מתאחדת עם זו האובייקטיווית. כלומר, לא רק היא אלא כולם באולם בסרט. נוהל הסרטים הזוגיים שלהם הומצא כדי שהוא יוכל לנוח קצת נפשית מההצגות הביתיות שלהם.

      כשרק שתינו בבית והיא תקועה עם הצגה שצריך ללהק לה יותר משחקנית אחת, היא מעבידה את הדובונים, הבובות והסוסים, שעושים כל מה שהיא אומרת להם. ממני, לא עולה על דעתה לבקש לשחק תפקיד נוסף זולת אמא, אינטואיציה נשית טובה מגיל צעיר. "אז נגיד את האמא..." הוא המשפט המזכה אותי מעבודות שירות בתיאטרון שלה, שבו היא מחזאית, במאית, לחשנית ובעלת תפקיד מכובד, מרכזי אך לא מחייב.

      לא כך מתנהלים היחסים הדרמטיים שלה עם הטבח. בשנייה שהיא רואה אותו בדלת, פורם את הסינר הכחול, מעביר יד עייפה בתלתלים שיש בהם בדרך כלל שרידים של צמחייה מהמקומות שעבר דרכם, היא מתנפלת עליו, "בוא נעשה הצגה". הוא לא שותה קפה, לא מעשן סיגריה, לא שוטף פנים, כי אין לו סיכוי מול כמה שהוא אוהב אותה.

      הם משתרעים על הרצפה הקרירה, והיא מיד פוצחת בהסבר מלומד: "תראה, היום יש לך עשרים תפקידים. אתה תהיה האבא, הבן, האח הקטן, המכשפה, הסוסים, החתול והנה אמא שלו... בסדר?" ונותנת לו ביד שלל של דמויות פליימוביליות ואחרות.

      "תתחיל מההתחלה, תגיד אנחנו רוצים לבנות חיים יחד", היא פוקדת. והטבח טוב הלב שיש לו סבלנות כמו שיש רק למי שכל החיים לפניו, מחליף קולות ודמויות, ממציא עלילות בלחץ זמן מטורף, עובר תפקידים בכישרון. בינתיים יכולה השמש לשקוע, והם כבר, כדברי המספרת "שני אינדיאנים, שהלכו לאיבוד באפריקה, ואז ההונים באים לסין ואז יש מלחמה במצרים".

      בדרך כלל, אני מוצאת אותו ישן באמצע במת התיאטרון, בבגדי העבודה עם הבובות ביד והראש מונח על איזה דובי רך, שיצא מהמשחק. הקטנה חגה סביבו מרוצה ונמרצת מתמיד, ממלאת את כל תפקידיו בלי בעיה, ומזמזמת לה בין לבין. כשאני שואלת מה קרה לאבא, היא מחייכת אלי חיוך רחב שחושף את הרווח המתוק בין השיניים, "נרדם".

      בשל אותי בענבים!

      הבכורה זועקת מחדרה, שמישהו גנב לה את הג'ינס הקצר, היחיד-אבל-היחיד, שהיא יכולה ללבוש עכשיו. המרכזית מזיזה רהיטים בחדרה, כשהיא מנסה בעצם לעבור דירה בתוך הבית.

      אני נלחמת-נגעלת מהפשטת פולקעס של עוף מעורו. אבל תמונות מסרט טבע שראיתי חוזרות אלי, שם הולכת אסקימואית בשלג, וכשהיא רעבה היא צדה לה אייל בעזרת פגיון שגילפה בעצמה, אחר כך היא פושטת בנחת את העור בסכין ציידים, מכינה מדורה ומפרקת את החיה לחתיכות. מה זה לעומת חמש חתיכות פולקעס נקיות, שהורחקו טכנית מאזור האסון.

      ברגעים מרוכזים כמו אלה אני נזכרת במשפט של הקיסר אדריאנוס. "הגעתי לגיל שבו החיים לכל אדם הם תבוסה שיש להשלים עמה", כתבה מרגריט יורסנר, ב"זיכרונות אדריאנוס", שזיכה אותה בכניסה פנתיאונית לאקדמיה הצרפתית. בדיוק על קצה המחשבה נכנס הטבח עם ארגז ענבים סגולים-שחורים ואומר: "יש לי חשק לעשות את כל האוכל עם ענבים". הוא מתחיל לערבב בצק עם אשכולות שלמים, שותל ענבים בסיר עם קורנביף, ומבשל כרובים בתירוש.

      המטבח מהביל, מהבישולים שלי ושלו ביחד. כשהוא מדבר איתי על האמולסיה הכמעט-שחורה של הענבים עם הכרובים, אני מציעה בפשטות, שיבשל גם אותי בענבים, כי ממילא אני כבר המון שעות בתנור הזה ועוד רגע כבר בטח אהיה מוכנה לאכילה. שזה, בואו נודה באמת, טייק-אוף על "אני אנוח בקבר" המסורתי. אני מזכירה לעצמי שאין מרירות חיננית, מסיימת עבודה שהבטחתי לשלשום ומשכנעת את עצמי שאוקטובר יגיע אלא אם השינויים האקלימיים בעולם יהפכו אותנו ללכודים באוגוסט לנצח.

      מאחורי דלת חדר השינה אני מזהה התקהלות נמלית יוצאת דופן, זה החתול שצד בלילה ג'וקים ענקיים ואת הפגרים מותיר על הגב, כמו קרקפות על חגורה. בבוקר הוא צועד לידם בגאווה, נענה למארש חתולי פנימי, מסובב אלי מבט צד חינני, שאתפעל מהישגיו. כל הכבוד, אני מסננת, אבל אם כבר הרגת אותם אז למה לא ניקית אחריך, ומשמידה את הקהילה המתכנסת בעזרת מגבת מטבח טבולה בחל"כ, סוג של הפצצת הכור, שאליו הן זורמות.

      התפילה הכתובה על מעין מגילת קלף שרופה, שתלויה על קירותיהם של אל"מים בצה"ל, "אלוהים, תן לי אומץ לשנות את מה שביכולתי, כוח להשלים עם מה שאין ביכולתי ותבונה להבדיל בין השניים", רודפת אותי כמו תמונות מסרט אימה. מול כל דילמה יומית אני נעצרת. נשימתי נעתקת, ואני שואלת את עצמי בחרדה, אלוהים אדירים, האם מה שעומד לפני הוא "ביכולתי" או "אינו ביכולתי".

      האם אני מסוגלת לאסוף דברים מאוד-מאוד מגעילים מהרצפה? לא. האם אני יכולה להשאיר דברים מאוד-מאוד מגעילים על הרצפה? לא להרבה זמן. אני נשברת, לוקחת עוד כמה דפי נייר ניגוב, ומנסה לא לחוש את צורת הגופה שאני אוספת.

      המרכזית, שמשקיעה בלימודי האנגלית בחופש, שואלת אותי מחדרה משהו על פאסט סימפל, והדבר היחיד שעולה בדעתי לענות לה, מכל השכלתי גם יחד, הוא ששום פאסט הוא לא סימפל, תאמיני לי, ולא לכל מיני מורים לאנגלית שמוכרים לך סיפורים.

      מרוב ענבים הבית מתמלא בריח של אחרית הימים, אני משקה את התאנה ואת הגפן, מסמנת וי פנימי על עוד יום קיץ שהתאדה ונדמה לי שבקצה רחוב אחד העם אני רואה זאב עובר לגור עם כבש.

      דברים שעושים עם ענבים

      הידע שלי על לחמים היה נשאר כפי שהיה אילולא היה יום שלישי והשעה היתה 3 לפנות בוקר, בשוק הסיטונאי בצריפין. סחבתי ארגז ענבים שחורים מהסיטונאי למכונית, האוויר היה שחור וטבול בריח של אספלט לוהט. הבטתי בארגז השחור והבנתי פתאום: בענבים יש מים, סוכר ושמרים. זה כמעט לחם, חסר רק קמח.

      לחם ענבים אמיץ

      תירוש ענבים ראשוני

      1 ק"ג ענבים שחורים, קטנים ומתוקים, מלאי גרעינים

      1. קערה גדולה מנירוסטה, זכוכית או פלסטיק. אוחזים בענבים, לא שוטפים אותם, קליפתם עטויה המוני שמרי בר. שטיפה תכחיד חלק גדול מהם. מניחים את האשכול בקערה, שוטפים היטב את הידיים במים וסבון או בג'ל אלכוהול ומתחילים לעסות ולמעוך את הענבים עד שהכל הופך לנוזל עתיר קליפות, גבעולים וגרעינים. הסוכר שבענבים יהפוך בתהליך התסיסה לאכוהול, כך הרי עושים יין.

      2. עוטפים את הקערה בבד חיתול ומניחים בטמפרטורת החדר לתסיסה של כ-24 שעות. כעבור יממה, נוזל הענבים תוסס, צבעו בורדו כצבע קליפותיו, תירוש יין ראשוני.

      מחמצת ענבים

      תירוש הענבים הראשוני
      500 גרם קמח לחם, רצוי מס' 2 של שטיבל

      1. מנפים את הקמח לקערה גדולה מנירוסטה, זכוכית או פלסטיק, שנפחה יאפשר למחמצת לתפוח פי שלושה.

      2. שופכים אל תוך הקמח את תירוש הענבים, כולל הקליפות והגרעינים, לשים בידיים עד לקבלת עיסת קמח נוזלית ואחידה. מכסים בבד חיתול ומניחים לתערובת לתסוס בטמפרטורת החדר. כעבור כשעה, התערובת תכפיל את נפחה, לאחר כ-12 שעות היא "תיפול". ריח אלכוהול יינשא באוויר והתערובת תהיה חמה מאוד, בועיות גדולות ושקופות יתרוממו ממנה ויתנפצו. לאחר כ-24 שעות תירגע הפעילות והמחמצת תתחיל להחמיץ.

      בצק שני

      1 ק"ג קמח לחם, רצוי שטיבל מס' 2, מנופה
      11 גרם שמרים יבשים
      22 גרם מלח

      מערבבים את החומרים בקערה גדולה.

      מחמצת הענבים
      2 כפות שמן זית

      1. שופכים את המחמצת ואת שמן הזית אל תוך קערת הקמח ולשים ביד כ-20 דקות לבצק אלסטי יציב שאינו נדבק לדפנות. מכסים את הקערה בבד, מניחים כשעה בטמפרטורת החדר עד שיוכפל הנפח.

      2. מפילים את הבצק באגרופים, מניחים לתפוח כשעה נוספת, מפילים שוב. חוזרים על כך עוד פעמיים.

      3. מתפיחים בפעם החמישית וכשתפח, מחלקים את הבצק לארבעה חלקים, מעצבים כל נתח לצורת כיכר לחם ומניחים בתבנית לחם מלבנית, ברוחב 12-11 ס"מ ובאורך של 35-30 ס"מ, מרופדת בנייר אפייה, ונותנים לבצק לתפוח כחצי שעה, עד שיכפיל נפחו בתבנית.

      4. בינתיים, מחממים את התנור לטמפרטורה של 190 מעלות צלזיוס, חום עליון ותחתון, רשת אפייה בשליש התחתון, סיר קטן עם מים רותחים בפינת התנור. מכניסים את כיכרות הלחם. אופים כ-15 דקות.

      5. פותחים את התנור, מוציאים את סיר המים הרותחים, מנמיכים לטמפרטורה של 180 מעלות, סוגרים דלת ואופים עוד כ-35 דקות עד שהבצק מזהיב. מחלצים מן התנור ומן התבנית, מניחים להתקרר כ-20 דקות, פורסים לפרוסות עבות. לחם ענבים, בניחוח אגוזים (שמקורו בגרעינים) ואשר כמותו מעולם לא אכלתם.

      מה עוד ניתן לעשות בתירוש המותסס:

      רוסטביף בתירוש ענבים

      ל-6 מנות

      1.2-1.5 ק"ג אנטרקוט בטמפרטורת החדר
      תירוש הענבים ממתכון הלחם (או בקבוק יין אדום צעיר)

      1. קערת נירוסטה, זכוכית או פלסטיק שתכיל את הבשר כך שיהיה מכוסה כולו בתירוש. משרים את הנתח בתירוש, בטמפרטורת החדר, במשך 4 שעות ואז מכניסים למקרר ל-12 שעות נוספות.

      2. מוציאים מן המקרר, מסננים, מנגבים ומייבשים את הנתח באוויר החדר.

      שמן זית
      מלח ים
      קומץ פלפל שחור, שבור גס

      3. מושחים את הנתח בשמן זית, ממליחים, מפלפלים, מניחים על רשת במרכז תנור שחומם מראש לטמפרטורה של 160 מעלות צלזיוס, חום עליון ותחתון, תבנית לקליטת השומנים על רצפת התנור. לאחר כ-30 דקות מגבירים את הטמפרטורה ל-190 מעלות, צולים עוד כ-15 דקות עד שהנתח מזהיב.

      4. מחלצים מן התנור, מניחים לנוח כ-7 דקות ואז פורסים לפרוסות עסיסיות נוטפות דם מהול בתירוש.

      כרובים סגולים בתירוש ענבים

      ל-6 מנות צד

      אין מאכל חורפי מכרוב סגול צלוי ביין, אולי קדרת בשר, אבל מה לעשות שעוד מעט כבר אוגוסט והשווקים מוצפים בראשי כרוב סגולים חלקים כמו משי ורכים כמו חמאה, כאלה שלא נראו אפילו בחורף, ומה לעשות שעד החורף תירוש הענבים שלנו יהפך ליין ויאבד את חיותו העזה? מחברים בין שניהם, צולים ומתענגים עד כדי כך שהקיץ נשכח.

      1 כרוב סגול בינוני, עליו החיצוניים מבריקים כמשי
      תירוש הענבים ממתכון הלחם (או בקבוק יין אדום צעיר)
      1 עלה דפנה
      20 גרגרי פלפל שחור
      4 גרגרי ערער

      1. מניחים את כל החומרים בסיר פלדה כבד, ראש הכרוב מכוסה בתירוש, מביאים לרתיחה מעל להבה גבוהה, מסירים קצף, מנמיכים לרתיחה נמוכה, מכסים במכסה, מבשלים שעה, מעבירים את הסיר לתנור שחומם ל-200 מעלות צלזיוס, אופים עוד כשעה.

      2. מוציאים את הסיר מן התנור, מסננים את הכרוב מן הנוזל וחוצים לאורכו.

      3. מחבת כבדה, שני חצאי הכרוב, 12 כפות מן הנוזל שבסיר, 100 גרם חמאה, להבה גבוהה, מצמצמים את הרוטב תוך השקיה בלתי פוסקת של הכרוב במיצים המסמיכים, עד שהאמולסיה הסגולה מאיימת להישבר. מגישים ליד נתחי הבשר בתירוש.