"את בטוחה שלא היו לך שום תסמינים?". אז ניסיתי שוב לפשפש, אבל גם בפעם העשירית שהרופאים שאלו אותי לא הצלחתי להיזכר בשום דבר. "לא ראית נקודות שחורות?", ורציתי להגיד להם שבטח, אני בדרך כלל רואה רק את הנקודות השחורות, הרי המציאות שלי מלאה בכאלה, אבל איכשהו קיבלתי את הרושם שלא לנקודות האלו הם מתכוונים. אני דווקא לא הייתי מופתעת כמוהם; אחרי הכל, אני נוטה לא להבחין בדברים שנמצאים לי ממש מול העיניים, אז כנראה כמה קרעים שחבויים להם שם, עמוק ברשתית, הם בבחינת על כמה וכמה.
אז פסק הדין הוכרע, והעונש - ניתוח לייזר שיאחה את הקרעים, לפחות את אלו שברשתית - הוכרז. ולי לא נותר אלא להודות בכישלוני שלא לראות דברים שקורים אפילו בתוכי. כמה שעות לפני אותו הליך מפוקפק הציעה הליידי לקחת אותי לבית הקפה רביבה וסיליה. לשווא ניסיתי לומר להגנתי שזה איפשהו שם, ברמת השרון, בחלל החשוך הזה שמחוץ לאיילון, ושבעצם כבר הייתי שם פעם אחת ולא ממש אהבתי את מה שראיתי, אבל היא אמרה שאולי לא ראיתי מספיק טוב. הפעם, מסיבות רפואיות, לא מצאתי שום טיעון נגדי.
יכול להיות שהיה זה תיק הלואי ויטון שקידם את פני בכניסה למקום, או אולי העובדה שנאלצנו להזמין שולחן אף שהיה מדובר בבוקרו של יום רביעי. משהו בתמהיל הזה גרם לי לחשוב שאולי הראייה שלי לא תמיד טועה ומטעה, שיש דברים שעוד לא נעלמים מעיני. אבל אז הגעתי לבופה ארוחת הבוקר.
64 שקל, וממש לא בלבד, יעניקו לכם כרטיס כניסה לארוחת בוקר בנוורלד, כולל הילדים הקטנים. באחוזה הענקית של רביבה וסיליה תמצאו שולחן עמוס כל טוב: סלטים, נקניקים, גבינות רזות ושמנות, דגים מעושנים, ריבות, כמה סוגי יוגורטים וגרנולה שמתלווים לשתי ביצים, סלסילת לחמים ושני משקאות. כאמור, לא צריך לראות שש שש בשביל להבחין במחיר היקר, אבל אם יוצאים מנקודת הנחה שיושבי המקום, על שלל הלואי ויטונים שלהם, יכולים להרשות לעצמם לפתוח את היום ב-64 שקל (לא כולל דמי אבטחה של שני שקלים לאדם ושירות, כמובן), הרי שמדובר בעסק די משובח. כל אחד מהמוצרים, עד לאספרסו, היו עשויים בקפידה, או כמו שהליידי ניסחה - "בטוב טעם" - והם לוו בשירות מפתיע בחוסר יומרנותו.
וכך, ברגע שהצלחתי להרגיש שלישבני נוח מספיק, ברגע שהפסקתי להיות נבוכה מהצורה הברברית שבה אני אוכלת, ברגע שהצלחתי לראות את רביבה וסיליה כפי שהוא באמת - בית קפה נעים עם אוכל שלא בוחל בשום אמצעי כדי להיות טוב, ושבו אני אפילו מרגישה, השם ישמור, בנוח, התחלתי לפחד. הרי אם אני יכולה לראות את עצמי יושבת בוקר בוקר בבית קפה ברמת השרון, מה זה אומר עלי? ומה זה אומר על איך שראיתי עד כה את המציאות, על כל החלוקה הברורה שלי בין מה שטוב (תפרנים במרכז תל אביב) לבין מה שרע (עשירים ברמת השרון)? אין ספק שהייתי עיוורת, אבל אני כנראה רואה רק את מה שאני רוצה לראות: הרבה נקודות שחורות שבונות מציאות מחוררת. אבל אל דאגה, הרופאים הבטיחו לי שזה לא כזה חמור.
בקטנה
סקס אפיל: שובבים הרמת שרונים האלה
אנשים: רמת שרונים. והבטיחו לי גם סלבס, אבל לא ראיתי אפילו פליט ריאליטי
עיצוב: של שבת בצהריים
שירות: לא מתנשא
הפוך: 13 שקל - כבר ציינתי שיקר שם?
ליד הקפה: קונדיטוריה צמודה וריחנית
גישה לנכים: כניסה יש שירותים: אין
טיפ: בשום פנים ואופן לא לוותר על המתוקים
שורה תחתונה: מושלם ליום פינוק מחוץ לעיר
רביבה וסיליה. המייסדים 1, רמת השרון. טל' 5400179. פתוח: א'-ה' 08:00-24:00 ו' 08:00-17:00 שבת 10:00-24:00