אין לי שום כוונה לזלזל במשבר כוח האדם של צה"ל, להמעיט בחשיבות השירות הצבאי או להתייחס בציניות לנתוני המוטיבציה של המתגייסים הבאים. ברור גם שרצוי מאוד להקפיד באופן יחסית גורף על השוויון בנטל - יהיה הנטל הזה אשר יהיה - ולנסות לבנות משם חברה בריאה ומאוחדת יותר.
באמת. אני לא שם. יש לנו המון בעיות על השולחן, כמובן, אבל קודם כדאי שנוכל להגיע בשלום ובחתיכה אחת לאותו שולחן הרי.
ובכל זאת, אני יושב עכשיו מול אור יוסף כשבינינו מפריד השולחן הכי שולחן שראיתי לאחרונה - מלבן עץ מוצל וצועק "פיקניק" שלא מפסיק להתמלא תוך כדי שיחה במסיחי דעת פחמימתיים - ולא יכול שלא לתהות מה חשבו המפקדים שלה לעזאזל, איך הם כמעט נתנו לזה לקרות, וכמה היינו קרובים למחדל (קולינרי, אבל גם ביטחוני על פי כל קנה מידה שפוי) שבסופו עוד קצינת קבע מוכשרת אך ממורמרת, במקום מה שקורה כעת מול העיניים שלי.
ומה שקורה כעת מול העיניים שלי הוא חומה ומגדל 2023, כי בכל פעם שאני שואל שאלה ומנסה להסתכל לה בעיניים, שטח נדל"ני נוסף ויקר ערך נכבש על ידי צלחת עמוסה. פוקאצ'ה לוהטת ש"חייבים לאכול עכשיו", קרואסונים חמאתיים שקרם עשיר וסמיך אבל גם אוורירי איך היא עשתה את זה ניגר מהם ככל שאני חופר, בורקס שעצם היותו וה"וואוו" שלו לא הספיקו כנראה, ולכן עבר שדרוג ל"פינוקים".
היא עונה, ואני רק רוצה לצאת מזה בשלום. האם זה מבחן אכזרי שהיא עורכת באופן קבוע למראיינים? האם אתגר ויראלי שלא ידעתי על קיומו? האפשרויות קיימות, ובעיקר מצביעות על הפרעת הקשב והריכוז החדשה שלי, שרק ממתינה לאיבחון. עוד שאלה אחת, ואז חמישה ביסים, וציפרלקס.
יש מפקדים בצה"ל. oryosss
"חזרתי בשאלה והתגייסתי ב-2008", סיפרה, "הלכתי לקצונה ובסופו של דבר שירתתי 12 שנים בצבא. תוך כדי, למדתי קונדיטוריה ולקחתי המון קורסים בארץ ובחו"ל, כי רציתי ללמוד כל דבר מהמקור ממש".
בשלב מסוים, כאמור, היא החליטה "לאזור אומץ ולהשתחרר", אך בקשת קיצור השירות שלה לא אושרה. "עשו לי בלגן, ומצאתי את עצמי תקועה בסיטואציה מתסכלת, שאיתגרה גם את המערכת, ובצדק".
הפתרון היה, כמו כמעט כל מבוי סתום על מדים, דפיקה סימבולית על השולחן של המפקד. "חשבתי על זה בבית ולמחרת הגעתי אליו ואמרתי לו: 'תקשיב, אני לא מסוגלת יותר, באמת. אז מחר אני לא באה, ותחליט אתה אם זה נפקדות או חל"ת ארוך לפני השחרור שלי".
אף אחד לא צריך לקנא באותו מפקד, ובדילמה המקצועית הקשה שהתגלגלה למשרדו, אז רק נכתוב שהוא אכן התעצבן, אבל גם שהוא החליט נכון.
וכך, Oryosss נפתח בינואר 2020, חודש אופטימי יחסית שרק בדיעבד הפך לחודש הנורמלי האחרון לפני שמגיפה בקנה מידה הוליוודי השתלטה על העולם ולא הניחה לו עד עתה. יוסף הסתכלה על הכול, קיבלה כבונוס גם מבצע תקופתי בעזה, ולא הפסיקה לשמוע את הסביבה תוהה מה עבר עליה.
"הייתי רב-סרן עם רכב צמוד ופנסיה בגיל 42 והחלפתי הכול בבית קפה בעוטף, מאות מטרים מעזה, עם שער כניסה לקיבוץ שדורש תיאום בטיחותי-ביטחוני עם כל פתיחה", שיחזרה, "כולם שאלו מה הייתי צריכה את זה, אבל אני המשכתי, והתחלתי תוך כדי את 'הקינוח המושלם'. לא היה כאן כלום כשפתחתי, ועכשיו יש עגלות קפה מקסימות, ומישהי שעושה לחם טוב, ועוד ועוד ועוד, זה מרגש".
שלטים קטנים מכוונים את האוטו עד לבית הקפה, וחניה קטנה מאפשרת לך (בימי חול בעיקר, בסופי שבוע צריך מנחתים ומרחבי אספלט) לצאת, לספוג את השקט ולצעוד פנימה.
אין כאן הוד והדר, גימור של אדריכלים ועיצוב מגזיני. הכול מכוון. "לא רציתי מושלם, רציתי שירגישו כמו בבית", היא מסבירה, "אפילו את העמודים שאתה רואה פה השארתי חלודים קצת. זה לא פריז בדרום הישראלי, ממש לא".
אז קצת שיפוץ וקצת לא נגענו, ומה שהיה פעם חנות יד-שנייה התרומם לכדי מקום של אוכל, חיבק טאבון והרים ויטרינה. אנשים הולכים ובאים, אמהות טריות עם עגלות שעושות קפה ומאפה ותיירי פנים שמגיעים במיוחד, חברות שמחפשות דשא (ממש מאחורי השיחים, המחצלות כבר שם) ועיתונאי אוכל שלא יכלו עוד להתעלם.
רחוק? תיזמנתי מתל אביב 55 דקות. בשישי-שבת זה אפילו יורד קצת. נסו להיכנס עם האוטו באותן שעות לשוחות של חולדאי ודווחו חזרה בפרטי מה לקח יותר זמן.
יוסף האמינה בעצמה, אבל יודעת להגיד בכנות שהיא אכן הופתעה מהתגובה ומהקהל. "תראה, אנחנו בכל זאת 300 מטר מהגדר, אז מרגש לראות את זה. בימי חול זה כיף, ובסופי שבוע בכלל. אפילו כשיש גשם יש כאן תור עד שם".
היא מרימה את היד אחורה, ואני מלווה את התנועה הזאת עד שהאצבעות כבר לא יכולות עוד להגיע, ורק החיוך מחליף אותן. "יש כאלה שרואים את התור ועושים פרסה, אבל מי שהיה יודע שאנחנו מתקתקות, ואני מאוד מקווה שזה משתלם להם בסופו של דבר".
לצד זה, היא מפרטת בשקט מהן השעות הטובות ביותר, ונטולות ההמתנה ביותר, להגיע, אבל יש סודות מדינה מודיעיניים שאני אסכים לכתוב כאן לפני. אתם מבינים, נכון?
ארוחת הבוקר פה מוגשת בחמישי-שישי-שבת, ומציעה אופציות ביצים-מטבלים אישיות וזוגיות, את אותו בורקס חסון, עם גבינת שמנת ובולגרית, גבינה ומנגולד או תפוח אדמה, "קרואסון סחוג" קצת פחות חריף ממה שהיא מנסה להבהיל והכי טעים שיש (ולמעשה "קרואסון בית", כפי שהיא מכנה אותו, בהיותה חצי תימניה וחצי כורדית), גירסת כריך-קרואסון של חמאת כמהין ופטריות מקומיות ממבקיעים, וגם טריו לחמג'ון (פיצה, עגבניות שרי ופולנטה עם ארטישוק, בשילוב מתקתק-חמצמץ מקסים ומנטרל פאסון).
כל אלו, כמובן, הן רק מנה ראשונה (כן, כתבתי את זה. מנה ראשונה) להשתוללות המודעת של יוסף ושל הצוות שלה, שיכולה להיקרא בתמימות גם "ויטרינת מאפים וקינוחים". בננה-ברד וקראק פאי, קרמשניט הררי ומשלוש עוגת גבינה שלא מתחשב בהמלצות התזונה של משרד הבריאות, מקרון פטל-ורדים בוהק וסינבון. החופש לבחור יכול להיות אכזרי לפעמים.
לבד מאלה, יש גם "פטריה" מרהיבה ממוס וניל ונוגט וקרמל מלוח, סנט הונורה עם מסקרפונה וקרמל, קרואסון פטל ושוקולד לבן עם פרי מנתיב העשרה שהתחיל כהומאז' ל"דרום אדום" ולא יכול לרדת מהתפריט מאז, וגם קרואסון דולצ'ה עם שוקולד לבן וריבת חלב, שאתה מתחיל איתו בהגינות, ומסיים שניות ספורות לאחר מכן, עם מפרקי ידיים מושטים קדימה, לאזיקים של "הגזמת".
מי צריך פריז? Oryosss
תפריט הערב מוגש פה בימים שני עד חמישי, וכולל את "החלק שלי שאוהב לבשל", כהגדרת יוסף. יש, למשל, ראשונות-חלוקה כמו קציצות ירק ולאבנה, סיגר גבינות וסביצ'ה סלמון אסייתי, יש גם אותו טאבון ואותו לחמג'ון, ומטבח פעיל שמוציא טורטליני פולנטה ברוטב חמאה ויין לבן, רביולי ריקוטה בציר טבחה בסלק, או ריזוטו פתיתים ופטריות.
אחר כך, טוב ששאלתם, אפשר לבחור "קינוחים מהוויטרינה", את אותה פטריית קסם מתוקה וגם ביצת פאברז'ה עם מסקרפונה, גלידה, תותים ואננס.
לוח הזמנים של יוסף, בת 33 ואם לשתי בנות - מותיר לה אחרי כל זה רק את ימי ראשון, שמוקדשים להורדת הילוך (אבל גם לאימון), לסגירת פינות לוגיסטית ולשתיית קפה מואצת ("בחוץ, להירגע קצת בשמש").
תוך כדי, היא מתכננת את ההלאה - הסניף הבא בישראל, היציאה לחו"ל, הקורס שילמד אותה משהו חדש. אני מרים גבה בתמיהה, מנסה לחשוב מה יש עוד ללמוד עם בצק כזה, והיא מסבירה ש"גם אם הקרואסון שלי נראה לך מושלם, אני יודעת שתמיד יש עוד משהו קטן לשפר, בכל דבר".
לא השתכנעתי, אבל מילא. התפקיד שלי הוא לא להשתכנע בקלות, והתפקיד שלה הוא להתעלם, לחלום ולהגשים - וגם לקעקע על הגוף כתזכורת את חלום המישלן שלה. "יש לי הרבה תכניות בראש, ואני יודעת לתכנן לטווח רחוק", התברקה בעיניים, "אז בינתיים התחלתי להתעסק בעצמי, לטפח את עצמי, להשקיע בעצמי, ובמקביל אני בוחנת מה הלאה, בודקת תחושות בטן ומחכה לסימן".
זהו. היא מפסיקה לדבר, לוקחת סכין ליד, וחוצה קרואסון לשניים. המגש הקטן מוסט לעברי והיא עוברת לבורקס, מהנדסת את הצלחות ומקרבת בבת-אחת גם לחמג'ון וגם את הפטריה - כל אחד מהם, היא נשבעת, חייב להיאכל עכשיו או לעולם לא. כמוה, אני בודק תחושות בטן ומחכה לסימן. חייל צעיר, חצי-מדים ונשק בהצלב, נכנס עם חברה שלו פנימה. מישהו חייב להתמודד עם אתגרי כוח האדם של צה"ל, אני חושב בפה מלא, אבל קודם שיבוא לכאן.
"Oryosss", קיבוץ ארז, 055-5617550