אלוף פיקוד הצפון: מטרלו, הדור הבא

שעה וכמה דקות לפני פתיחת דלתות יום שישי ב"מטרלו", ועדי פרץ עומד כתף אל תנור, במה שנראה כישורת האחרונה של מרתון מיון קרואסונים שופע עליות.

בניגוד לכל מיני רצים אחרים, ובניגוד גם לתנור החדש לגמרי עצמו, הוא לא מתנשף. אחד-אחד, מגש-מגש, עגלה-עגלה. כתבתי כבר על האודישן הזה. אפשר היה לצפות ממנו להתרכך עם הזמן - אפילו השופטים של "מאסטר שף" כבר צוחקים על עצמם ומעגלים פינות - אבל איכשהו הוא רק התחדד, הקטין את חורי המסננת ומוציא ממנה כעת רק את הטובים ביותר. הקרם של הקרם, וקדימה לקרם.

המדריך השלם למטיילים בגולן

יצירת אמנות בצקית מושטת לעברי, בעוד פרץ משדל עם "קח, הוא עדיין חם, מעכשיו". לא ידעתי יותר מדי הצעות מגונות בחיי, אבל זאת ברורה ככל שאפשר לזהות הצעות כאלה בזמן אמת. הקרואסון חמאתי באף ופלילי בכל מובן אחר, ואני קצת מתרגש מהמחווה, עד שאני לומד לגלות שהוא מהמנודים, המוקצים שסוננו מהוויטרינה.

השניות חולפות, ופירורים קלים של רגשות אשם נושרים ממני וממנו לסירוגין. הוא לא ממולא, לא מסונדבץ' ולא מקושט, גירסה מופשטת של הקרואסון הקדמון שהתעורר הבוקר בלי לדעת שזה הכי רחוק שהוא יגיע. אבל הוא עדיין מושלם. פשוט לא מושלם מספיק.

מבנה הבטון המסיבי שבו פועלת מטרלו היה פעם בונקר, באופן טבעי למקומותינו. כעת, לאחר כמעט חודש של שיפוצים (או "מלחמה", כהגדרת פרץ), הוא מכיל נגריה אחת פחות, ואינספור קלוריות פוטנציאליות יותר.

זה לא היה קל. קיבוץ עין זיוון שברמת הגולן הוא, ובכן, עדיין קיבוץ, שחבריו נאלצים להתמודד עם כל מה שהמאפייה ממטירה עליהם, לטוב ולרע. כמו הרבה קיבוצניקים אחרים - והקיבוצניקים עצמם יהיו הראשונים להודות בכך, אין כתבת אוכל שעשיתי בקיבוץ שלא זולגת לנושא השיחה הזה - הם פיתחו עם השנים דילוג כמעט אינטואיטיבי על הטוב, וכינון ישיר לרע.

אבל בינינו, אם להאט את האוטו בכניסה וביציאה ליישוב כדי לא לפגוע בנדידת הפחמימתיים זה רע, אז כמה טוב לכם בעצם?

מסביב יש המולה ניכרת. התרחשות צוותית שתרגש כל מסעדן, אם הוא עדיין מסעדן בלבו. חיבוקי בוקר מתערבבים עם גרירת שולחנות. רצפה נשטפת עם הרבה מדי מים זורמים. ספות סלוניות צבעוניות במפגיע נישאות לאוויר הפריך, מוצאות החוצה ומוחזרות פנימה.

קפה נמהל במהירות לתוך הגוף, מדלל את מה שזה לא יהיה שזורם כעת בעורקי צעירי רמת הגולן אחרי ליל חמישי. מוזיקת אדרנלין של "אפשר כבר לראות באופק את יום ראשון החופשי שלנו" דופקת חזק. כאן לא מתעוררים לאט.

השעון מראה שעוד שעה פותחים, אז אני מנצל את הזמן לסיבוב קל בתוך מבוך הנדל"ן הקיבוצי הזה, ואז לעמידה יציבה פחות או יותר באחת הפינות. הקלישאה אומרת שאם תשב במקום אחד, תוכל לראות את העולם כולו חולף על פניך. כאן, אם אתה מספיק מרוכז, תוכל לתפוס את פרץ רץ לך מול העיניים פעם בכמה שניות.

"רציתי להגדיל יכולת ייצור, לתת מענה ליותר אנשים בכל יום, ובעיקר לשפר", הסביר את העבודות שהציפו את חשבון האינסטגרם שלו בשאלת "מתי כבר פותחים?" קבועה ואחידה ובלתי נגמרת, "הוספנו קצת כיסאות וטיפה מקומות ישיבה, לא יותר, כי התמקדנו במטבח עצמו. הוא גדל פי 10".

והתור גם. המאבק הבלתי אפשרי של ניהול התור המפורסם ביותר בישראל, ואולי האסוציאציה המהירה ביותר שעולה לאנשים בראש - כאלה שהיו פה וכאלה שלא הגיעו מעולם - כשאומרים להם "מטרלו". התור הזה התמחשב והודק לאפליקציה מסעדנית שגרתית למדי, אבל כזאת שמייתרת את החיכיון הפיזי, ויכולה לתזמן אתכם לעוד חצי שעה נגיד, כדי שתעבירו את הזמן באוויר של עין זיוון.

"אני יכול להגיד לך כמה חיכו אנשים שנכנסו הרגע, וכמה אתה צפוי לחכות, ואז להתקשר לקראת", הסביר פרץ תוך ידיעה ברורה שזה קרב אבוד מראש, ושהישגיו הבולטים יהיו רק מיזעור נזקים, והחזקת אצבעות מתוחה, "אני לא רוצה שיהיה תור פיזי, מעדיף שיילכו להסתובב ולטייל חצי שעה, ושאנחנו נקרא להם". כאמור, יותר תפילה מאשר ריאליזם תור כחול-לבן, אבל אופטימיות זה כיף.

שעת הפתיחה מתקרבת עוד יותר - שמונה במקום תשע, והיענות מדהימה לתפילות החמץ של המוני מטיילים ישראלים בפסח, עם פעילות גם בסוף השבוע של החג, גם בחול המועד, וגם ביום ראשון שבדרך כלל מציג דלתות סגורות פה - והאנרגיה של כולם עולה בהתאם. גם של פרץ.

הוא הכול בכל מקום בבת אחת. מזיז מכוניות ומקבל ספקים, מסדר מחדש את דיספליי הפיתויים ויורד עד לרזולוציית החלפת קרטון תצוגה מכסוף למוזהב. יש לו מספריים ביד. יש לו טוש ביד. יש לו טלפון של חברת סליקת האשראי ביד.

מאפים סוררים שעשו טעות של בית סוהר מתיישרים מיד. כך גם אותן ספות צבעוניות, שמוצאות באורח פלא את מקומן בחלל בשניה היחידה שבה הוא מפנה לעברן מבט. משימות מסתיימות, אחרות מחולקות מחדש, במה שהיא כנראה תצוגת ניהול מושלמת למדי, מצד מישהו שלא רצה אף פעם להיות מנהל, ובטח לא מציג.

"עכשיו, אנחנו סוף סוף יכולים להתעסק ולהתמקד יותר באוכל", הסביר פרץ, "לשנות את התפריט מדי פעם, לחדש, ובאמת לעמוד בשאיפה שלנו להשתפר כל הזמן".

אחד מתוצרי התהליך הזה, למשל, הם משולשים קרואסוניים גדולים, פירמידת דיפוף של ממש, שחומה מבחוץ ועתירת מילוי פנימי. פרץ מחזיק את התבניות המיוחדות שלהם כמו מיילדת אחרי לילה ארוך אך נטול תקלות, ומחייך. אתם תחזיקו אותם עוד מעט, ותחייכו לא פחות.

מלבדם, יש גם באותו בוקר - כי דברים משתנים כאן, שימו לב ותירגעו עם תיאום הציפיות האובססיסבי - קרואסון מלוח עם קרם פטיסייר נייטרלי יותר, מנוקד כמהין, וגם קרואסון זעפרן, עוגת גבינה גבוהה, שחומה-צחורה, שנחתכת על ידי האופה עם התפקיד הכי רגיש בגולן כנראה, מאפינס בטטה עם רוטב בננה וקרואסון שוקולד מתובל, בריוש טופי שמזכיר איך כדאי לטעם של טופי להיות ומאפה פרלינה ואגוזי לוז, טארט קשיו פקאן ושבלול בצק עם פיסטוק ושוקולד.

ויש גם מלוחים, כי החיים קצרים וכדאי לקחת כבר עכשיו את הקינוח, אבל לא עד כדי כך קצרים כדי לוותר כליל. קרואסון מקושקשת ופרמזן וקרואסון קממבר עם ריבת בצל, קרואסון טרטר דג לבן עם איולי לימון כבוש ופיסטוק וצ'יפס מרווה וגם טוסט קרואסון אבוקדו, פוקאצ'ה חציל עם מטבוחה ואחת עם פורל ורוד מקומי וצזיקי סלרי, תפוח אדמה צלוי עם שמנת חמוצה וגרבלקס ושיפוד כרובית, סלט ירקות גס וצלחת ילדים.

"אחד מכל אחד" זאת התשובה עם בחירות כאלה, אתם ודאי אומרים. כאן זה יותר בכיוון של "מגש מכל מגש".

חומת האדמה הגדולה שמקיפה את מטרלו קיבלה על הדרך גם מדרגות בטון חדשות, ישרות, מסותתות. אני כותב "על הדרך" תוך הבנה גורפת שלי ושלכם שאלו הידיים של פרץ. "סתם, רציתי שתהיה כניסה יותר נעימה", הוא מסביר, "במקום העיקוף הזה שהיה צריך לעשות כאן כדי להגיע אלינו".

אני יושב כמה שניות על המדרגות לגן עדן האלה, ומקשיב משם לאחת מפקודות המבצע הדרמטיות ביותר שהאזור ידע בשנים האחרונות, כולל פקודות אמיתיות למבצעים אמיתיים, שהיא התדריך של פרץ לעובד שהגיע הבוקר מחויך למשמרת, ואז נאמר לו שהוא אחראי על התור.

הם עוברים על האפליקציה והטאבלט, זורקים תרחישים לאוויר ויוצאים למסע דמיון מודרך מפותל למדי, שבמהלכו הישראלים הממתינים הופכים לקהל תבוני ושקול, מקשיב ומכיל. אני מאחל לחייל בהצלחה ונכנס פנימה.

07:45, וחיילים על אזרחי כבר דופקים בדלת, מנסים לנצח את ארוחת הבוקר הבסיסית עם משמעת צבאית ושעת השכמה בהתאם. אני משחזר את התפריט הצה"לי שלי, זוכר בחטף גם את פער הגילאים בינינו, ומחליט א-פריורית שהצבא הוא כבר לא מה שהיה.

8:00. המוזיקה מתחלפת. החיילים הרכים נכנסים, ואיתם מקדימים אחרים. כולם מתקרבים לוויטרינה, ונועה שואלת אם "מישהו רוצה הסבר", במה שהוא לבטח משפט הפתיחה הכי רומנטי, והכי עובד, מאז שג'וליה רוברטס נכנסה לחנות ספרים.

דממה נופלת. זאת השתלטות הקהל הכי מרשימה שראיתי, לרבות הופעות חיות, משחקי כדורגל והפגנות פוליטיות. נועה מתחילה, עדי לוקח צעד אחורה. מטרלו חדש נולד, בוקר טוב.

מטרלו, הכניסה לקיבוץ עין זיוון, 077-6020721 (כן, פתוח גם בחול המועד)