בניגוד לעבר, האייטם הזה דווקא ייפתח עם שאלת המחיר (ובטח גם ייסגר, שאחרת איזה תיירים נהיה), כי המילים "ורשה כבר לא זולה" מתקיפות אותי כבר כמה ימים - לפני הנסיעה ואחריה - בשמיכה עבה של ישראליות. כלומר, מלאת חורים, ומהסוג שמצליח גם לעטוף את הגוף כולו, וגם להותיר אותו צונן ונוקשה מול המציאות.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
המבורגר, פיצה והקינוח שכולם מצלמים לסטורי: המלצות אוכל שוות בלונדון
כמה אתם חושבים שהלאפה הזאת עלתה? נו, לא להתעצבן?
דמעות אושר ודמעות עצבים מול האוכל הטוב בעולם
עוף מושלם בגריל ומוסד ברביקיו: שתי המלצות אוכל שוות בתאילנד
בודפשט מבשלת את הטוב מכל העולמות. אלה המקומות המצטיינים שלה
יכול להיות שהתרגלנו לכך שערי מזרח אירופה זולות מספיק בשביל לתת לנו להסתובב בהן כמו אוליגרכים, ולכן הקפיצה היחסית ביוקר המחיה שם מעקצצת את הנשמה. הן אכן היו זולות יותר בעבר. אתם יודעים מי עוד הייתה זולה יותר בעבר, נכון?
כי להסתובב בעולם בשנת 2025 ולהתלונן על מחירים זה משהו שאפשר לעשות רק אם אתה יוצא מנתב"ג לכמה ערים (בודדות) בסקנדינביה, למבצרים האחרונים שעדיין נותרו במערב הישן של אירופה (שלום לכן, וינה וז'נבה), ולכרכים הגדולים בחופי ארצות הברית, בערך. כל השאר - כן, כולל לונדון וטוקיו, פריז וסידני - צוחקות עלינו מלמטה.
ורשה, כמו אחיותיה מבודפשט ופראג, למשל, איננה זולה חצי מחיר, אבל בהחלט זולה בחמישית. לפחות. מזארה ועד המאפייה השכונתית, מבר הקוקטיילים הכי יוקרתי שלה ועד החדר הפרטי של Nobu, מהלינה (1,000 שקל ללילה במלון שנועד להרשים עיתונאים מישראל, סכום שבארץ המוצא שלהם היה מספיק לארוחת בוקר זוגית במלון דומה, אולי) ועד החנויות בשדה התעופה. עכשיו, כשסידרנו קצת את הארנק, אפשר לאכול משהו?
עיר, עולם ומלואו. ורשה
ורשה מתחילה מוקדם מאוד את מסיבת האוכל שלה, ופורשת בפני רעביה תמהיל מוכר של דוכני טו-גו על הדרך (לתושבים שנאלצים ללכת למקום הזה שנקרא עבודה), בתי קפה נפלאים שיודעים לעשות גם ספיישלטי ובכל מקרה שומרים על רמת בסיס גבוהה הרבה יותר מזו שלנו, ומסעדות של ממש, עם ארוחות בוקר בישיבה, ובראנצ'ים שרצים חזק ומהר לאורך כל השבוע.
מהאחרונים, אפשר ורצוי לציין את Baken, מאפייה מצוינת שמתעוררת מוקדם ומארגנת לעצמה בשתי נקודותיה תור בהתאם דקות ספורות אחרי הפתיחה. את התור הזה שווה לחכות, כי בסופו מוגש תפריט התעוררות שמשלב עוגני בוקר (אבוקדו, ביצים רכות, סלמון מעושן עילאי) עם עוגני פולין (פטריות יער אמיתיות, דלעת מקסימה). הקפה מעולה, ואיתו גם צלחת עמוקה מטריפה של כופתאות גבינה עם יוגורט עדין וריבת שזיפים ביתית, יותר חמצמצה ממתוקה, כמתבקש. המחירים? כמקובל אצלנו, אחרי שחתכתם בחצי.
מלבדה, בולטת גם The Morning After (The Night Before), מסעדה שעושה את מה שהשם שלה אומר שהיא עושה, ומעירה אותך בבוקר אחרי שהשכיבה אותך לישון בלילה. האמצעים: טוסט גבינה ובשר עם רוטב כמהין, בנדיקט עם שרימפס והולנדייז פירות ים, וגם סירניקי עדינות עם חלב מרוכז ופירות יער. המחירים? נו מה. כמו קפה ומאפה אצלנו, אם נהיה נדיבים.
הצהריים בוורשה יכולים לקחת אותך בקלות לכל קצוות העולם, עם תפריטי מהגרים (המעטים יחסית למדינות מערביות, כמובן) נפלאים, מוסדות מקומיים ותיקים וצעירים שמטלטלים בשמחה את סצינת האוכל העירונית.
Uki Uki היא כוכבת ראמן ותיקה יחסית, שמחזיקה כעת שני סניפים במרכז האורבני, ומחזיקה במקביל שני תורים משתרכים מחוץ לכל אחד מהם. ככה זה כשמצוינים. בפנים, יחכו לסבלניים תפריט פשוט ובסיסי של ראשונות מצוינות לכשעצמן (גיוזה, טמפורה, סלמון בסאקה-טריאקי), תבשילים וגירסאות מצוינות של המרק היפני הפופולרי. יש כאן קארי עמוק ויש מטבח פתוח לחלוטין עם מים מבעבעים ואטריות נפלאות ומנגנון משומן של שירות ויחס, ובעיקר יש סתיו עכשיו - העונה ההיא שהחלטנו לוותר עליה - ולכן זאת הארוחה המושלמת כעת, ובכלל. אתם באמת רוצים לדעת מחירים? אין ראמן שעובר את ה-50 שקלים.
רוצים יותר אמריקה? שורה של מותגים מקומיים עושה בית ספר המבורגרי לכל מי שחשב שרק אנחנו טובים, עם המון טראש נהדר והשקעה ניכרת בבשר, אך גם במיתוג ובמעטפת. זאת מזרח אירופה, אבל רק גיאוגרפית. בולטת לטובה Smashny, גם היא בכפל מיקומים, עם סמאש כמובן, בכמה וריאציות, תוספות מטוגנות, רוטב לטבילה וכל המסביב. מחירים? פחות ממה שאתם חושבים, ועוד קצת למטה.
ככה זה כשמצוינים. Uki Uki
הערב והלילה מוקדשים לשילוב התבוני והפופולרי של אלכוהול ובצקים, לא בהכרח בסדר הזה, ורצוי במחזוריות.
הברים כאן יודעים לעשות שכונתי וקז'ואלי (Nola, למשל, שמושך לניו אורלינס, או Pacyfik בעל האוריינטציה המקסיקנית), יודעים לעשות חמים ונעים ומתוחכם (פליקס מצטיין כאן) ויודעים היטב לערבב קוקטיילים כהלכה (Donkey Shoe, לדוגמה, או El Koktel). מחירים? קוקטייל מושקע באזור ה-40 שקלים, נגיד.
לפני או אחרי, מחכות לכם אינספור מסעדות של ממש, במובן המילולי והפרקטי של המילה, וגם במובן החוויתי שלה. Bibenda הנהדרת, The Eatery המעודכנת, Yes Butcher! הבשרנית, Brut האופנתית, או הלהיט הנצחי שהוא Mąka i Woda, פולנית-איטלקית שאינה מפספסת אף פעם.
התורים כאן ניכרים, עקביים ונחשבים כבר לחלק מהנוף. פעם, מזמן, היו עומדים בהם כדי לקבל מוצרי יסוד. היום הם משרתים תשוקות אחרות לגמרי - סינבון בשלל שיגועים, מעשה ידיה של Canela (ומעשה ידיה באמת, בצק ומלית ותנור מאחורי השמשה שפונ הלרחוב), בצק קרואסון בשלל צורות מאחורי הדלתות של Ciastko z dziurka, פיצות שטוחות ומאפי סהר ממולאים ב-Luca, וגם סופגניות. ברור שסופגניות.
לא ברור איך הסיפור הזה לא זלג ארצה, אבל ורשה מטגנת 24-7-365, ומטגנת מדהים. הסופגניות שלה יוצאות כל העת, לכל פינת רחוב ולכל דוכן באשר הוא. הן חמימות, טריות, רכות מאוד מבפנים ומחזיקות קראסט חיצוני של סירופ סוכר שהתקשה מעט. קצת גלייז, קצת קראנץ'. קצת נחמה.
יש מסורתיות, עם ריבת הדרים, שזיפים או ורדים, אבל כולם רצו קצת יותר ממסורת ולכן יש גם קינדר בואנו וקרם וניל ופודינג ונוטלה. כמו במדינה מסוימת במזרח התיכון, רק קבוע יותר, וללא צורך בחג שיגיד לנו שהגיע הזמן להתנפל. המחירים, אתם כבר יודעים, בערך חצי מהמקובל פה, או כמו שרבים נוהגים לנסח, "לא כזה זול בוורשה".