לכי תזכרי: נשים בהיסטוריה של עולם המשקאות

בעיצומו של בראנץ' עם שתי חברות טובות, שהתחיל בכוס יין והמשיך לעוד שני שני בקבוקים (צריך לתמוך בתעשיית היין המקומית), עלו בי מחשבות על תפקידן של נשים בהיסטוריה של היין והמשקאות.

לנשים היה תפקיד חשוב בתעשייה הזו שלא רבים מודעים אליו. תפקיד שממשיכות היום כורמות, יינניות, סומלייריות, סוחרות ועוד בעלות מקצוע.

בתרבויות קדומות רבות, המשקאות האלכוהוליים היו קשורים באופן ישיר לתחום הביתי, בו שלטו נשים. בתרבויות מסוימות היו אלות בירה ויין, כמו נינקאסי, אלת הבירה במסופוטמיה שמתכון הבירה העתיק ביותר שנמצא, הוא שיר הלל המוקדש לה.

במצרים העתיקה נשים היו אחראיות באופן מסורתי לייצור בירה. ביוון וברומי היו טקסים דתיים רבים הקשורים ליין, כמו אלה של דיוניסוס אל היין, שנוהלו על ידי כוהנות.

במהלך ימי הביניים באירופה בישול בירה הייתה משימה ביתית מובהקת שבוצעה על ידי נשים. אלה היו בעצם ה-'מבשלות' הראשונות. נשים היו גם אלה שמכרו לעתים קרובות את עודפי הבירה בשווקים.

לאורך ההיסטוריה היו נשים מנהיגות, נשות תרבות פורצות דרך ולוחמות בולטות, נשים מעוררות השראה, שלא נכנעו לתכתיבי החברה ופעלו רבות לקידום זכויות הנשים בעולם כולו.

גם בתעשיית היין האירופאית נשים היו לעתים קרובות הכוח המניע, בין אם היו אלה אלמנות של בעלי יקבים או נשות עסקים משוחררות. הידועות ביותר מבניהן הן ארבע האלמנות של שמפאן.

במאה ה-18, לרוב לנשים לא היה סיכוי להצליח בעולם גברי קשה כמו עולם המשקאות האלכוהוליים. וראה זה פלא, דווקא נשים הן אלה שהביאו לשינויים הגדולים והמשמעותיים ביותר בשמפאן.

ארבע נשים אמיצות, שהתאלמנו מבעליהן, בעלי בתי שמפניה, הרימו בשקט ובאומץ רב את התרומות החשובות ביותר. בתקופה שבה עוד לא שרפו חזיות בכיכרות הערים ועוד לא ממש שמעו על פמיניזם.

דוגמה טובה אחת היא מאדאם קליקו שהפכה לאלמנה צעירה והשתלטה על העסק המשפחתי בתחילת המאה ה-19. האלמנה קליקו הייתה פורצת דרך בחדשנות, היא זו שפיתחה את שיטת הרמואז', סילוק משקעי השמרים מהבקבוק, טכניקה ששינתה את תעשיית השמפניה לנצח.

גם בבורדו ובאזורים קלאסיים נוספים, נשים ניהלו יקבים, שמרו על המוניטין של המשפחה והכתיבו סגנונות יין. אחת מהן היא הברונית פיליפין דה רוטשילד שהפכה את יקב שאטו מוטון רוטשילד למעצמה גלובלית.

בתעשיית המשקאות המזוקקים נוכחות נשית ניכרת בניהול, מיתוג ושימור מסורות. ההיסטוריה של תעשיית הוויסקי בסקוטלנד ובאירלנד מתמקדת במזקקים גברים, אך משפחות רבות של יצרני ויסקי נוהלו מאחורי הקלעים או באופן גלוי על ידי נשים, במיוחד בתקופות מלחמה או מעבר בין דורות.

כיום, מזקקות שונות מתגאות במזקקת הראשית שלהן, כדוגמת ד"ר אמה ווקר, המאסטר בלנדר הראשונה בהיסטוריה של בית הוויסקי ג'וני ווקר. אישה שמונתה לתפקיד הבכיר ביותר במזקקה המוכרת, לראשונה מזה 200 שנה, פרצה את תקרת הזכוכית ועשתה היסטוריה.

גם בעולם הג'ין, פועלות נשות עסקים שמובילות מזקקות ג'ין בוטיק ומשלבות בוטניקה וחדשנות. וכך גם בעולמות הטקילה והמזקל בדרום אמריקה.

בעיקר במקסיקו, שבה נשים ממלאות תפקיד מרכזי בשימור שיטות הזיקוק המסורתיות והחקלאות של צמח האגבה, לעתים קרובות כחלק מקהילות ילידיות.

בעשורים האחרונים, נשים הופכות עם הזמן לכוח מוביל וגלוי בכל דרג בתעשייה, בין אם זה כורמות או יינניות, סומלייריות ומובילות דעה.

יינניות מובילות יקבי עילית ברחבי העולם, באיטליה, אוסטרליה, ארה"ב, ישראל ועוד, ומביאות סגנונות חדשים בדגש על קיימות ורגישות למוצר.

עולם הסומליירים ומומחי היין והמזון עובר מהפכה נשית ורבות מהן מגיעות לדרגים הגבוהים ביותר ומשפיעות על מפת היין במסעדות היוקרתיות בעולם. כמו כן, נשים מחזיקות כיום בתפקידי מפתח כשגרירות יקבים ומזקקות, כקנייניות יין עולמיות, מנהלות מותגים ומפיצות, שקובעות לרוב אילו משקאות יגיעו למדפים שלנו.

אין ספק שזהו תור המהפכה השקטה של נשות היין גם בישראל. האם נשים מביאות סגנון ייצור שונה? האם נשות מקצוע מודרניות ימוטטו את הסטראוטיפ של 'שתיית גברים' מול שתיית נשים? סוגיות אלה ואחרות יתבררו כנראה בעתיד, אמרנו לעצמנו, והזמנו בקבוק יין שלישי.