מאפרה גדושה

לפני מספר חודשים פרסמנו במדור האלכוהול של וואלה! אוכל טור מאת גיא גיסר, בו הוא מבקש שיניחו לו לעשן בשקט בברים ובפאבים. גיסר טען שאין לו בעיה עם האיסור על עישון במקומות ציבוריים כמו קניונים, חנויות ושדות תעופה, אבל לדעתו אלכוהול וסיגריות הולכים יד ביד והניסיון להפרידם לא מתקבל על הדעת. הכתבה, כפי שתוכלו לראות בקישור אליה המצורף למטה, סחפה תגובות רבות לכאן ולכאן ועוררה דיון סוער שכלל גם כמה פתרונות ליישוב הסכסוך.

מנגד התעורר בעת האחרונה דיון דומה באתר של "על השולחן" בעקבות כתבה של עופרי זוטא, שדעתה מנוגדת לחלוטין לזו של גיא גיסר וחבריו. זוטא מבקשת להפסיק לצאת מעושנת מכל בר ומסעדה אליה היא נכנסת וטוענת שגם אם יש הפרדה בין אזורים למעשנים וללא מעשנים מדובר בבדיחה. גם באתר "על השולחן" עוררה דעתה של זוטא דיון סוער בפורום, שהביא לכתיבת עצומה לאיסור עישון במקומות ציבוריים המופנית לשר הבריאות.

להלן המניפסט של זוטא, אתם מוזמנים להביע את דעתכם בתגובות, לחתום על העצומה, להיעזר ברשימת המסעדות שאין לעשן במתחמן ולהציץ בלינקים נוספים הקשורים לנושא.

מאת עופרי זוטא, "על השולחן"

הפשילו השרוולים, הכינו לכם כוס משקה טעים ומרגיע, אני יוצאת למלחמה! המלחמה על זכותי ליהנות מכוס משקה ומאוכל מוצלח, ללא ההכרח להוסיף לטעמים את התואר "מעושן". כי כמה שאני לא אנסה, אני לא נהנת שמעשנים מעלי מצדדי ומאחורי.

האם אין חוק במדינת ישראל, האוסר לעשן במקומות ציבוריים? ואם יש חוק שכזה (ויש), הרי שאחוז לא מבוטל של אנשים, הם פשוט עבריינים. כן! אין לי דרך אחרת נעימה ועדינה להגיד את זה. מספיק זה מספיק!

תגידו, מתי בפעם האחרונה הייתם במקום בילוי בו "האזור המותר לעישון" היה חדר נפרד לחלוטין? ואם היה כזה, האם היו בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו לא היווה גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום?? והאם שטחו אינו עלה על רבע מהשטח הפתוח לציבור?

לפי דוברת האגודה למלחמה בסרטן, גב' נאוה עינבר: " 76% מהציבור בישראל אינם מעשנים. מדובר ברוב מוחלט אשר זכותו לנשום אוויר נקי כאשר הוא יוצא לעבודה ואף כאשר הוא יוצא לבלות. לא מתקבל על הדעת כי 24% מציבור המעשנים בישראל יחשוף 76% לעישון פסיבי". לכתבה המלאה

ואתם יודעים מה הכי מצחיק/עצוב/עלוב בעייני? אני נכנסת לבית קפה, וכדי להגיע לאזור ללא עישון, אני צריכה לעבור במסך העשן האופף את אזור הכניסה, שהוא כאמור אזור למעשנים. נו בסדר, שיהיה. כבר נכנסתי והתיישבתי. ונגיד ואני לא מריחה דבר (אה-אה....). שילמתי את החשבון, לקחתי את התיק ואני יוצאת לכיוון הדלת. אם כבר הספקתי לשכוח, הרי שעכשיו אני עוברת שוב במסך העשן הסמיך, המחניק והמצחין, והרי לכם מאפרה מהלכת. כל הבגדים הישר לכביסה, ואת השער מיד לחפוף. כי ככה אנחנו, הרוב הדומם, שנחנק מעשן של אחרים. לא מסוגלים להריח את הזוהמה שלכם. לא מעוניינים לשאת זכרונה של סיגריה שלכם על עורינו ובגדינו. שלא נגיד ילדינו.

מה שאתם עושים בביתכם הפרטי, זה שלכם ושלכם בלבד. תרדימו את התינוק על הידים ותעשנו עליו, למה לא? (קדמן, לטיפולך). אבל מה התינוק של חברתי עשה לכם רע? והאם אני פשעתי?

כן, פשעתי בכך שאני נכנסת לאותם מקומות אפופי עשן, שאינם מכבדים את החוק, ואינם מכבדים אותי ואת שכמותי. בעלי המסעדות ובתי הקפה מנפנפים בטענה שהם יפסידו לקוחות.
יפסידו? לקוחות? ומה אני? לא לקוחה?? נכון, צודקים! אני פריארית!

אני פותחת במבצע חסר תקדים, בו לא זוכים בכלום, אבל זוכים באוויר (שזה הרבה). הנה תחילתה של רשימה, של מקומות שהעזו, והעישון בהם אסור. את האמת? כל המקומות מוצלחים ומצליחים. האין זה אומר משהו?