פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כופתאות שזיפים

      בלי סנטה רוזה זה לא בדיוק זה, אבל מעולם לא נשארו שאריות

      היו ימים שבהן עונה היתה עונה, והמונח "ירקות העונה" לא היה רק עניין של מחיר. חוש הטעם נאלץ להסתגל לתקופות ארוכות של מחסור, ואיזו חגיגה זו היתה כשהופיעו בשוק ביכורי המלפפונים, או הצנוניות הראשונות, שלא לדבר על העגבניות. אבל יותר מכל אלה חיכינו בכל קיץ להופעתם של שזיפי סנטה רוזה, שעונתם היתה קצרה עד דמעות. בשבוע הראשון הם עוד היו יקרים מדי, אבל כשירד מחירם - רגע לפני שנעלמו מהדוכנים - בא יומו הגדול של ה"צוצ'קן קניידל".

      כופתאות השזיפים היו המאכל האהוב על אבי מילדותו בווינה, ומאמו עבר המתכון ברבות הימים אל אמי. ביום המיועד השתדלנו לאכול מעט, כדי "לשמור מקום". אל השולחן היתה מגיעה ערימה גדולה של כופתאות, מצופות פירורי לחם מסוכרים וספוגות במיצי השזיף מבפנים. בתום הכרה הצטברה על צלחתו של כל אחד ערימה מרשימה של גלעינים. מעולם לא קרה שנשארו שאריות.

      פעם התארחו אצלנו זוג ידידים, והאשה ביקשה מאמי את המתכון. כעבור זמן מה הוזמנו אליהם לארוחה. על השולחן בסלון חיכו צלחות עם מנות ראשונות, והמארחת עוד טרחה קצת במטבח על הכופתאות. עונת הסנטה רוזה כבר עברה, והיא השתמשה בתחליפים. תחת עיניה הבוחנות התאמצנו להפגין הנאה, אבל התקשינו לבלוע. הבצק היה פשוט בלתי אכיל. אבי עמד במשימה בכבוד. אני גילגלתי בהיחבא את הכופתאות שלי אל מתחת לספה. אמי, התברר אחר כך, היתה מתוחכמת יותר: היא דחסה את הכופתאות שלה לתוך חצאי פיתות, וניצלה היעדרות קצרה של המארחת כדי להשליך אותן לפח.

      במשך השנים נאלצנו גם אנחנו להסתפק בתחליפים. שזיפי הסנטה רוזה העסיסיים, הכהים מבחוץ והאדומים מבפנים, פשוט נעלמו מהשוק, ואתם טעמם המיוחד, המתוק-חמצמץ. ד"ר דורון הולנד, ממרכז המחקר נווה יער, מאשר: לשזיפים המוצגים היום בשם סנטה רוזה אין קשר לזן האמיתי. הזן הזה לא היה נוח למגדלים, בגלל יבולים "בעייתיים" ופרי בעל "זמן מדף" קצר, והוחלף בהדרגה בזנים עמידים ואמינים יותר. בחלקה מיוחדת בנווה יער הם משמרים ליתר ביטחון זנים עתיקים ובהם גם כמה עצי סנטה רוזה, אפשר לבוא לראות, אבל לא לטעום - עונת הפרי בדיוק נגמרה.

      היש סיכוי לתחיית הסנטה רוזה? לא בקרוב. ד"ר הולנד עובד עכשיו על טיפוח זן טעים יותר של מישמש, אבל שזיפים אינם בתוכניתו. בלית ברירה ייאלצו גם מכיני המתכון שלהלן להסתפק בתחליפים.

      המתכון של טובה אנגל

      חומרים (ל-10-12 כופתאות):

      חצי ק"ג תפוחי אדמה מבושלים בקליפתם
      1 כוס קמח
      1 ביצה
      50 גרם מרגרינה בטעם חמאה
      קורט מלח
      10-12 שזיפים אדומים עסיסיים

      לציפוי:
      100 גרם מרגרינה
      1 כוס פירורי לחם
      2 כפות סוכר
      אבקת סוכר לפיזור

      הכנה:

      1. מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם במי מלח כחצי שעה, עד שיתרככו. מקלפים אותם מתחת למי ברז בעודם חמים.

      2. מועכים את תפוחי האדמה למחית חלקה (חשוב לא להשאיר גושים), מוסיפים את המרגרינה תוך כדי המעיכה.

      3. מוסיפים למחית את כוס הקמח, הביצה וקורט מלח ולשים לבצק (בידיים). אם הבצק נשאר דביק מוסיפים מעט קמח, עד שלא יהיה דביק - אבל עדיין רך.

      5. שוטפים את השזיפים ומייבשים.

      6. לוקחים כף גדושה מהבצק ומשטחים על כף היד, שמים במרכז שזיף ועוטפים אותו בבצק (לעבוד בידיים מקומחות). חוזרים על הפעולות עם שאר השזיפים.

      7. מרתיחים בסיר גדול הרבה מים עם כפית מלח. כשהמים רותחים מחליקים בעדינות את הכופתאות לתוך הסיר, ובכף מחוררת מרימים אותם בעדינות מהתחתית, שלא יידבקו.

      8. כשהמים רותחים שוב, מבשלים 10 דקות על אש בינונית.

      9. בינתיים ממיסים במחבת גדולה את המרגרינה, מוסיפים את פירורי הלחם, מטגנים קצת ומוסיפים 2 כפות סוכר (2-3 דקות טיגון בסך הכל).

      10. מרפדים כלי הגשה בחלק מפירורי הלחם, מוציאים את הכופתאות מהמים בכף מחוררת ומניחים על המצע. לבסוף מפזרים את שאר פירורי הלחם מעל הכופתאות.

      11. אפשר לפזר אבקת סוכר מעל, או להגיש לשולחן בנפרד, להוספה על פי הטעם.