מה כבר נשאר להם, לאוהבי האוכל בימי הקורונה, כשרובם ככולם ספונים בבתיהם - לבשל? כן. מעט הבשלנים הדגולים ממשיכים לעשות זאת בהנאה צרופה. מה עם השאר - רוב בני האדם על פני הכדור, בעצם? רבים מבשלים בקצת פחות הנאה ורבים אחרים, שרק המחשבה על כניסה למטבח יכולה להעביר אותם על דעתם, סובלים בשקט וצורכים ג'אנק. אבל כל אוהבי האוכל כולם, בשלנים טובים ומי שאינם כאלו, משוועים לקצת חוויית אוכל בחוץ. גזירות השמד שהוטלו על תרבות הפנאי, במסגרתן אפשר לצרוך תרבות ואמנות בבית בלבד ואי אפשר לצאת לברים ומסעדות, הותירה את המשלוחים ממסעדה כברירת המחדל האחרונה, קרן אור קטנה שנותרה לכולנו לקשר עם קצת שפיות נהנתנית, זו שרק לפני שבועיים עוד הייתה חלק מובן מאליו מחיינו. נדמה שאפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה הקולקטיבית של הפודיז' שלשום (שלישי) כשנודע שמשלוחים ממסעדות יימשכו.
בשבוע שעבר השקנו את מדור ביקורת המשלוחים בסיקור ארוחה מזוזוברה - אימפריית הנודלס לכל המשפחה, שחשפה אוכל יעיל עם מקדם תמורה לכסף לא רע בכלל. השבוע חשבנו שהגיע הרגע ללכת על קצת יותר סטייל. לא אוכל יוקרתי, שפחות רלוונטי בימים כאלו, אבל כזה שניכרת בו מידה של אלגנטיות, להבדיל מפונקציונאליות. קופי בר היא הותיקה במסעדות קבוצת R2M, הכוללת גם את הבראסרי, הוטל מונטפיורי והדליקטסן. זוהי שלוחת הביסטרו המסוגנן של הקבוצה. יפה, מוקפד ויחסית אינטימי שם. כמו העיצוב והאווירה, גם האוכל סוחב לביסטרו, נמנע מיצירתיות אבל מקפיד להיות מסוגנן.
באתר גילינו שלרגל המצב חברו קופי בר והבראסרי ליצירת תפריט חירום אחיד לשתי המסעדות, לימי הקורונה. בתפריט הצהריים דיל הכולל ראשונה קטנה בתוספת 12 שקלים למחיר העיקרית. עיקריות העסקית כוללות שלושה סוגי בורגר, שניצל, שתי מנות מבוססות חזה עוף, כבדי עוף, פילה סלמון ופסטות. אפשר גם להזמין חלק ממנות תפריט הצהריים הרגיל, ללא בונוס הראשונה.
הלכנו על 300 גרם המבורגר ברוטב יין (76 שקלים) מתפריט העסקית, עם מרק עדשים (בתוספת 12 שקלים), רבע עוף ברוזמרין (69 שקלים) מהתפריט הרגיל ופטה כבד (22 שקלים).
הייתה שעת צהריים ורצינו לאכול מוקדם יחסית. שירות ההזמנות הטלפוני נפתח ב-11:00. ב-11:45, הבטיחו, מתחיל המטבח לעבוד ובמשלוחים למרכז תל אביב מתחייבים למקדימים להזמין מועד הגעה של שעה מרגע פתיחת המטבח, ואכן השליח הגיע קצת לפני 12:30.
היינו רעבים ונורא התחשק לנו להרגיש שאנחנו מתפנקים, קצת לפחות. הכנסנו מבעוד מועד לקירור בקבוק 'מסע ישראלי ורוד 2019' של יקב ויתקין וכשהגיע האוכל חלצנו ממנו את הפקק. ללא דמי חליצה, לשם שינוי. אלו יחכו לימים בהם נחזל"ש.
לא מעט אוכל מקופסאות אכלתי בחיי, פטה כבד אני מודה שטרם. כמו כל מיני דברים אחרים בימים האחרונים, הנה עוד משהו שקורה בפעם הראשונה. אם הייתה לי פנטזייה לפינפון מה בימים בלתי מענגים אלו, הקופסה הקטנה הזו ענתה עליה בהצלחה יתרה. פיסת פטה לא קטנה כלל שלצידה הגיעו חצי תאנה, סירופ אגסים וקורנישונים וגם לחמנייה בשקית. אין ספק שבצלחת לבנה כל זה היה נראה קצת יותר יפה, אבל הפטה היה עשוי היטב - בדחיסות הנכונה, באיזון המתבקש בין טעמי כבד לשאר נותני הטעם השומניים, עם נוכחות אלכוהולית מרומזת כמתבקש. התוספות עשו קצת מתוק, קצת פירותי, קצת חמצמץ והרבה נעים ביחד. לצד כמה גמיעות מהרוזה הקר, המצוין, הכול הרגיש, לרגע, קצת יותר שמח.
המרק היה מסרט אחר. לא שהוא לא היה טעים אבל להבדיל מהפטה, הוא הרגיש יותר בית ממסעדה. לא בשביל זה מזמינים משלוח מהקופי בר. משמח היה לגלות בהמשך שזו הייתה החריגה היחידה בארוחה כולה.
ההמבורגר, שיצא מגריל הפחמים והצליח להישאר כמעט מידיום, הגיע לצד בצל גדול מהגריל. אפשר היה להרגיש בקיצוץ הגס של הבשר (להבדיל מטחינתו), בדחיסה הנכונה שלו וגם באיכויות הגלם של הבשר. זו הייתה קציצה טובה מאד, שהגריל נתן בה את תוסף הטעם ורוטב היין האדום המרוכז, עם ציר בקר, אפף בטעמי צרפת . הפירה, חלק ועשיר באופן שיכול להכניס בקלות כל קרדיולוג מצוי להתקף חרדה. יחד עם כל הבשר הזה ורוטב היין העמוק אפשר היה לחייך חיוך של מושחתים (קולינרית, קולינרית).
מנת העוף הגיעה מתפריט הצהריים הרגיל. היה בה מה שמוגדר כרבע עוף, מפורק מעצמות. המון בשר היה שם עם שמן זית, תבלינים והמון רוזמרין תחובים בין העור לבשר. הצלייה בג'וספר הצליחה להותיר את שני נתחי העוף עסיסיים מאד. מתחת לשני הנתחים הגדולים הייתה שעועית ירוקה, שעזרה להפוך את מנת הקופסה לצבעונית ואסתטית. סלט ירוק עם רוטב הגיע בצד וכל העסק קרן תחושת נדיבות. אם לנוכח הזיווג בין המבורגר ליין רוזה היה מי שעיקם קודם את האף (במידת מה של צדק) הרי שהרוזה היבש כאילו נולד לעוף עסיסי עם שמן זית/רוזמרין. שטפנו ידיים בסבון היטב היטב (20 שניות כמתבקש), זללנו בידיים, עם הרבה יין, והיה לנו טעים.
כל הקינוחים של קבוצת R2M מגיעים מהבייקרי המיומן. ההיצע כלל לא מעט אפשרויות אבל נראה היה לנו שהכי טוב ללכת על עוגה מוצקה. הזמנו עוגת גבינה (32 שקלים) שהטענה היחידה שלנו אליה הייתה העדר נגיעת פרי מתוק כלשהו לצידה. מעבר לכך, היא הייתה לא מתוקה מידי, עצומה בגודלה, עשויה ללא רבב, וסיפקה את הסחורה בהצלחה רבה.
זו הייתה ארוחה שעמדה ביעדה המקורי בהצלחה רבה. למעט המרק, שנוכחותו בהקשר הכולל זניחה, נראה שהקופי בר/בראסרי מצליחים למקסם את חוויית הביסטרו המסוגנן גם בקופסאות. זו איננה משימה שיש להקל בה ראש. קיבלנו תחושת בילוי אמיתית, גם אם לא בתוך מסעדה, המנות נראו טוב במידת האפשר ו-90 שקלים לראש, פלוס-מינוס, קנו הרבה אוכל טעים וכייפי. אופציית משלוח שיותר מנשמח לשוב אליה בשבועות הקרובים.
שירות המשלוחים המאוחד של קופי בר ובראסרי
