אבי אפרתי

יקב כישור: סמכו עלינו, תנו לו שעה והביטו בקסם פורץ החוצה

שישה יינות שאף אחד מהם אינו חנפן, אבל כל אחד מהם מצוין בדרכו

רשטא, עין רפא: גבוהה-גבוהה, בפסגת מסעדות ישראל

נדיר, מהמם, מושלם, גן עדן

יין ישראלי ברמה בינלאומית גבוהה (אם לא תעשו את הטעות הזאת)

יקב ויתקין מציג פרופיל מרשים ורב-איכויות, ויינות בעלי אופי וייחוד

אבן עזרא, תל אביב: הבשר היה כל כך טוב, שכבר ביציאה התחלתי להתגעגע

הללויה, כל מה שהפריע לנו פה נגמר

האכזבה, החובה והכי-הכי טובה: סיכום שנה טעימה במסעדות ישראל

ארוחת טעימות אופטימית (ברובה) לאורך תשפ"ג. בתיאבון, ושנה טובה!

הכי טובים שיש (כן, גם עם עודף מ-40 שקל): מצעד היין הגדול של ראש השנה 2023

לכל לוגם, מכל הסגנונות, ועם מבט אכפתי מאוד לכיוון הכיס של כולנו

שה ויוי: עפנו לפני האוכל, אין מילה אחרת. עכשיו חובת ההוכחה עליהם

יש לה כמה קצוות לשייף ויש גם מה לשפר, אבל בסיסו של המקום הזה חיובי

קפה מרטיני: מקום חיובי, ראוי (ואפילו זול) באמצע תל אביב. הרעש והמזגן זה סיפור אחר

ברוב המקומות החדשים נעים לשבת אבל האוכל טוב פחות. כאן זה היה הפוך

בעתו, חיפה: אהבה ממבט ראשון מהכניסה ועד החשבון. האמצע פחות

השם יפה, האווירה מזמינה והתמחור בלתי תל אביבי. עכשיו בואו נדבר על האוכל

יקב אבאציה די נובאצ'לה: הטוב של הרי איטליה על השולחן, והמחיר מצחיק

יין שמדבר קיץ ישראלי, מה צריך יותר?

M25, תל אביב: קשה לדמיין עוד מקום שנותן בשר כזה במחיר כזה, עם כיף כזה

בימים כאלה, לא צריך הרבה יותר

מצאנו את יין הפיקניק המושלם לקיץ שלנו (והוא אפילו זול)

נאיפה: הלוואי כאן עוד כאלו, והיא רק תלך ותשתפר

סוף סוף השגתי שולחן למקום הכי עמוס בתל אביב. זה כל מה שקרה אחר כך

טאיזו: שימו כיסוי עיניים ושבו לאכול משהו. זאת באמת מסעדה של יובל בן נריה?

האוכל טוב, אבל איפה הוואוו?

יקב רקנאטי: מצאנו חתיכת יין ישראלי לקיץ, שאפילו מחזיר עודף מ-90 שקלים

כשיקבים גדולים מקפידים לעשות גם יינות בוטיק

פרא: לפני שנתיים היא הייתה המסעדה החדשה הכי טובה בתל אביב. כמה הופתענו

המקום היחיד שמצליח לא להזיע עכשיו. רק על זה מגיע לו

ביינה, תל אביב: יופי של מקום, יופי של פתיחה. כמה רציתי לסיים את הארוחה בפרגון

יזמית ושפית שבאות מאהבה, תפריט שלא עובר את ה-100 וקסם אורבני אמיתי. עכשיו צריך לדייק

יקב מונטה זובו (Monte Zovo), איטליה: קנו ארגזים, יין שנותן תמורה פנומנלית לכסף

מהגבעות של איטליה מגיע הבקבוק הכי טוב שאפשר לקנות עם עודף מחמישים שקל

פרימו: מסעדה שעושה בית ספר לתל אביב, עם חשבון שתל אביב כבר לא זוכרת

אחות קטנה, אחות גדולה, נקסט דור או כל הבית. למה בכלל צריך הגדרות כשכל כך כיף?

מנסורה: אי אפשר שלא לאהוב את המסעדה הזאת, אבל גם אי אפשר להתעלם מזה

אפיק ההשקעה הסולידי והוותיק צריך לעשות בדק בית

משק עביה: ללגום וללגום, בלי להפסיק. רק אל תשכחו דבר אחד

אוהבי יינות ים תיכוניים וטבעיים שטרם התוודעו ליוסי יודפת, זה בשבילכם

גן השקמים: מותק של מקום בתוך הנקודה הכי סודית של תל אביב

התוספת המרעננת האחרונה לנוף העירוני צריכה לתקן רק דבר אחד

לפעמים, כשהכול מסתדר, יין עם עודף מ-100 שקל יכול להיות החיים עצמם

המיטב שבמיטב הסלובני סיפק תמורה אדירה לכסף, ולא רק

ארמון סהרה: אחת המסעדות הכי טובות בישראל רק השתפרה, ו"בעל הבית השתגע"

לא יכולנו לאכול עוד, אבל גם לא יכולנו להתאפק. הבנו שאנחנו באירוע אוכל מתגלגל מהסוג הלא לגמרי שפוי ושחררנו בלמים, אחרינו המבול

סנטי: בחוץ דיסטופיית זוועה תוצרת תל אביב. בפנים צריך להסיר את הכובע

האוכל טעים, הקוקטייל הצטיין, היין הטוב מתומחר שפוי. וזאת רק ההתחלה

300 שקלים לבקבוק יין שלגמרי שווה את זה. נסו להתאפק איתו אבל עוד שנה

לפתוח ולדמיין את צפון איטליה. את כל השאר תעשה המזיגה

שמענו את כל פרטי הדייט מהשולחן הרחוק. בואו נגיד שהם לא דיברו על האוכל

בלקוחות יודעים לטפל כאן מצוין, זה ברור. הבעיה מתחילה כשהם רוצים יותר מזה

מה עוד נבקש מיין במחיר המצחיק הזה? באמת שלא הרבה

יקב ישראלי מצליח החליט לשחרר כמה כפתורים בחליפה. התוצאה בהתאם

הסתכלנו על התפריט וחייכנו זה לזו בשמחה. זה היה אחד החיוכים הבודדים בארוחה

הכוונות טובות, התמחור שפוי והמקום רומנטי. חבל שהאוכל הפריע

קלארו: אחד המקומות היפים בת"א, שירות מעולה ואווירה מעולה. עכשיו מה עם האוכל?

כל טוב העולם נמצא במקררים שלה, ומחכה להפוך לקסם בצלחת. חבל שזה לא תמיד קורה