למעלה משבע שנים חלפו מאז נפתחה מסעדת "ג'ורג' וג'ון" בקומת הכניסה של מלון היוקרה "דריסקו" במושבה האמריקאית בתל אביב, סימטה מדרך יפו שמגלה מובלעת יפהפייה עם מבנים היסטוריים והרבה ירוק בעיניים שזורק למחוזות אחרים.
גם לבניין בו פועלת המסעדה יש היסטוריה קולינרית מרשימה: שם שכנה מסעדת "קרן" ההיסטורית של חיים כהן ואירית שנקר, שפעלה במקום בין 1985 ל-2003, והייתה מחלוצות הפיין דיינינג בישראל.
מי שצף אוטומטית כשחושבים גורג' וג'ון הוא השף תומר טל, שחתום מקצועית על הקמתה, הובלתה במשך למעלה מחמש שנים ומיצובה כאחת המסעדות המוערכות בישראל. בנובמבר 2024 סיים טל את תפקידו במסעדה ולנעליו נכנסו השפים טל סוחמי ואלעד דגן, שעבדו במקום פחות משנה. מה שעבד להם מצוין במסעדת "מנסורה" המוערכת שאותה הובילו במשך שנים, עבד טוב פחות בג'ורג' וג'ון, שהמטבח בה נותר שוב בלי קברניט.
מקום נעים עם היסטוריה קולינרית מרשימה
שנתיים קדימה, וגלגולה הנוכחי של ג'ורג' וג'ון הוא השלישי מאז שנפתחה. ירון פישניאק, מי שהיה טבח במקום תחת תומר טל וקודם לכן עבד ב"פופ אנד פופ", הוא השף של ג'ורג' וג'ון בחודשים האחרונים. פישניאק הצעיר (רק בן 28) שזו הקדנציה הראשונה שלו כשף ראשי, נכנס לנעליים גדולות, ועל כן יצאנו לתהות על קנקנה של עבודתו במקום, עם נטייה א-פריורית לפרגן לאיש המקצוע הצעיר שהוקפץ לעמדה בכירה, באחת המסעדות הנחשבות בארץ.
הקונספט: תפריט קצר וממוקד ודיל ארוחות זוגיות
הדבר הבולט ביותר מעיון ראשוני בתפריט הוא קיצורו הניכר. חמש ראשונות, שלוש מנות ביניים, ארבע עיקריות וזהו. עוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו הוא הורדה ניכרת ברף העיליות של המקום. המנות מכוונות הרבה פחות גבוה ממה שהיה נהוג כאן בעבר.
אם תומר טל עשה מטבח ים תיכוני עכשווי מתוחכם, יוקרתי ויקר, וסוחמי את דגן פרמו במקצת את ההידוק הזה - התפריט של פישניאק יומרני פחות, פשוט יותר וגם מתומחר בהתאם. אם התרגלנו לתמחור מהיקרים בעיר, גו'ורג' וג'ון מציעה ארוחה זוגית הכוללת פוקאצ'ה, שתי ראשונות, שתי עיקריות וקינוח, כולן מהתפריט, בצירוף שתייה חמה, ב-590 שקלים לזוג.
האוכל
הלכנו על הדיל הזוגי והתחלנו עם טרטר אנטיאס וטרטר בקר (לא בדיל הם עולים 84 ו-88 שקלים בהתאמה). ראשונה הגיעה הפוקאצ'ה, שהתגלתה כפרוסה ענקית של לחם עגבניות מיובשות. טרטר האנטיאס הגיע עם קרם שסק וכוסברה, הל אתיופי וקציפת שמן זית.
זו הייתה מנה בצבעי ירוק ולבן, נאה לעין אבל לא ממש מרשימה בחיך. החמיצות הייתה חדה מדי, החריפות הרגישה קצת שלא לצורך וסך הנוזלים במנה לא תקשרו זה עם רעהו והשתלטו על הדג באופן שגרם לו ללכת לאיבוד. מנה בלתי מוצלחת בעליל.
טרטר הבקר היה טוב עוד פחות. לצידו הגיעו שתי חתיכות לחם קסטן קלוי וקולורבי מוחמץ. בתוכו היה יותר מדי פורט מצומצם, שהכניס טעמים עזים מדי של מתיקות מרוכזת, לצד עודפי מליחות. יותר משהייתה זו מנה של מסעדת שף, זו הייתה מנת ביסטרו, וגם ככזו היא הייתה בלתי מוצלחת בעליל. בשר קצוץ נא איכותי לא צריך הרבה. כאן השתלטו עליו עם טעמים שעוררו אסוציאציות קצת מצערות מז'אנר טעויות של מתחילים, וגם הלחם התקשה להרשים.
המשכנו לפילה לוקוס וסינטה 40 יום (186ו-188 שקלים בהתאמה בתפריט). מנת הדג בחמאה חומה, עם צלפים, חלפיניו מוחמץ וקרוטונים, הייתה שגרתית למדי. הדג היה יבש מדי ונותני הטעם סביבו לקו בחמיצות יתר. גם להם היו טעמים של מנת ביסטרו, אלא שגם כמנת ביסטרו זה היה למטה מבינוני. דג צמיגי מדי עם נותני טעם חמוצים מדי, נטולי עידון, זה לא להיט גדול.
גם מנת הבשר לא הפכה את האירוע למשמח. ביקשנו מידיום רייר, קיבלנו בקושי מידיום, עם איכות בשר בקושי סבירה וטיפול (דמי גלאס, יין אדום, שאלוט) בינוני למדי. הפירה היה סביר ותו לא והתחושה שהחלה לקנות לה אחיזה הייתה של דיסוננס מוזר.
זה לא שכל הארוחות שלי בגורג' וג'ון היו מצוינות תמיד ואחידות ברמתן. אכלתי שם לאורך השנים קצת יותר טוב וקצת פחות טוב אבל היה רף בסיס שנצרב בתודעה ביחד עם החלל הסולידי והמהוגן. פתאום מקבלים כאן אוכל של ביסטרו שכונתי בינוני ממש. מוזר. בטח שלא לזה פיללנו כשהגענו לכאן.
האלכוהול
את האוכל ליווינו עם קוקטייל מבוסס ברנדי, טריפל סק וליקר מרסקינו (59 שקלים) שהיה לא רע בכלל, ועם מה שמכנים במקום "חוויית יין" - ארבעה חצאי כוסות יין, שהתגלתה כאופציה חביבה במיוחד. היו בה ווברה כייפי ממש מעמק הלואר, לבן מקסים מבוסס גרנאש לבן של יקב וינייה סורסאל מספרד; קיאנטי סופריורה פטרוניאנו, שהיה קצת קל מדי לליווי בשר ופורט בסיסי - טאוני 10 של טיילורס - עם המתוק. 80 שקלים לכל זה הם הצהרה מלבבת באשר ליין, וגם אם אינם יוקרתיים, הם סיפקו היטב את הסחורה ובתמחור של 80 שקלים, חתיכת שיחוק.
הקינוח
חלקנו קינוח דלעת (58 שקלים) בדמות עוגת סולת ודלעת, קרם דיפלומט תפוזים, גלידת יוגורט ופרלינה גרעיני דלעת. זה היה קינוח טוב מאד בואך מצוין, ללא ספק המנה הטובה ביותר בארוחה בפער, שעמדה רף אחד מעל כל שקרה עד אליה. באופן מצער היא רק הדגישה את כל מה שהיה חסר עד אליה.
הביס הכי טוב בארוחה
בשורה התחתונה
חתמנו בפעמיים תה ועל 590 השקלים הוספנו 167 שקלים למשקאות שסגרו את החשבון כולו ב-757 שקלים. אם רף הבסיס של האוכל היה דומה לזה שפגשנו בקינוח, אפשר היה לדבר על חגיגת VALUE FOR MONEY חד משמעית. אבל רמת רוב האוכל הייתה למטה-מטה משם.
למעשה, הייתה זו ארוחה מאכזבת שחשפה בינוניות מצערת, ואפילו למטה מזה. אי אפשר להתעלם מהאכסנייה המחייבת שבה אוכל כזה מוגש, ובצער רב אין מנוס מלקבוע שלפחות נכון לכרגע פישניאק מתקשה להיכנס לנעליים הגדולות שהשאירו קודמיו למטבח.
החשבון
ארוחה זוגית - 590 שקלים
מינרלים גדול - 28 שקלים
קוקטייל - 59 שקלים
Wine Flight (חוויית יין) - 80 שקלים
סך הכל: 757 שקלים