המטבח היפני זוהה כאן במשך שנים עם שני ערוצי הסעדה עיקריים - סושי איכותי ויקר או סושי דל ומיותר. בערוץ הראשון פועלות מסעדות שהמכנה המשותף לכולן הוא פשיטת רגל אם רוצים באמת לאכול, ולא רק לדגום. מסעדות הערוץ השני זולות יותר, אבל לרוב אינן נאמנות למקור ומחפפות מאוד. זה אומר שבסופו של יום, הסצנה היפנית כאן לא משאירה המון אופציות טובות ושפויות לאדם הסביר.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
אסא, בהובלת איציק חנגל, גיא גמזו ומוש בודניק, נבנתה כדי לנסות לשנות את המאזן המצער הזה ולספק אופציה אחרת. המשולש הזה אחראי להלנה ולצ'אקולי, ומנסה להגיש חוויה עדכנית ואיכותית, בתמחור אפשרי ונגיש. אסא ממשיכה את הקו הזה אבל מוסיפה עליו עוד נדבך. היא מוגדרת כאיזאקאיה והאוכל היפני המוגש בה מתוחכם מהסטנדרט, ובמקביל, התמחור אחר לגמרי מהמוכר ביפניות איכותיות, לטובה כמובן.
החללים באסא מעוצבים לתלפיות. יש המון עץ והוא משדר עדכניות נעימה ונינוחה. המוסיקה לא מתקיפה בפול ווליום. אפשר לדבר שם, להישמע ולשמוע. הללויה, חוויה אחרת לגמרי.
התפריט מודפס על גבי הפלייסמנט שעליו אוכלים, ויש בו קצת מכל דבר - פתיחים, ראמן, גיוזה, טמפורה, רובאטה, אירורי וסושי. האחרון מהווה חלק אחד בלבד, לא נרחב כלל בתפריט. כאן אין קומבינציות. אוכלים הרבה מנות קטנות, לצד דרינק.
ניסינו לדגום ממרבית אגפי התפריט והתחלנו בפתיחים קרים - עגבניות בדאשי (40 שקלים) מסקציית הראשונות, לצד מאקי טונה (34) וניגירי אינטיאס (42) מאגף הסושי. העגבניות התגלו כמנה מזערית שהדאשי נגע בהן באופן מאוזן וטעים להפליא. מאקי הטונה היה רול אחד ובניגירי האינטיאס שתי יחידות. זה היה סושי במיטבו.
המנה הבאה, גם היא מן הראשונות, הייתה אטריות סובה (40). על סלסלת קש קטנה הגיעו אטריות בנפרד ולצידן, בכלי קטן, ציר זנב שור שאליו אפשר היה להוסיף בצק ירוק קצוץ, ווסאבי וג'ינג'ר טחון. הציר היה מורכב, עמוק טעמים, מאוזן ומדויק להפליא. טבילת האטריות בו עשתה שמחת אמת בחיך. גם גיוזה ואגיו (42) עם ארבעה כיסונים ממולאים בבשר מצוין, צרובים ללא עודפי שמנוניות, סיפקה את הסחורה בהצלחה רבה.
המשכנו לראמן עוף (62), מנה בינונית בגודלה עם אטריות, עוף וגרגירי תירס, שהתבססה על ציר עדין, לא שמנוני, מגובש היטב וטעים מאוד. עד כה הכול היה מוצלח במיוחד, אבל צמד השיפודים מגריל הרובאטה, מבוססי שייטל ושקדי עגל (31 שניהם), עצרו את המגמה. פיסות החלבון בשניהם היו מינימליות, שלוש קטנות בלבד, ושני השיפודים היו מיובשים למדי. תהינו אם לעצור כאן והחלטנו לסגור את הפינה עם עוד גיוזה, הפעם על בסיס חזיר, שכמו קודמתה, הייתה מצוינת.
לא היה לנו צורך עמוק בקינוח והזמנו את האופציה הקטנה ביותר בתפריט - שלישיית פטיפורים (21) - מאצ'ה, ליצ'י ושוקולד - שהיו עשויים היטב. את האוכל ליווינו בכוס סאקה חביבה, מהתפריט הראוי מאוד והמתומחר במתינות, ובקוקטייל גולדן רמדי (בלנדד וויסקי, סינגל וויסקי מעושן, מנגו, ג'ינג'ר ולימון). מעטות כאן המסעדות שמצליחות באמת לדייק קוקטיילים ברמה של קוקטייל בר טוב באמת. מזמן לא קיבלתי במסעדה קוקטייל שמבוצע כה נכון כמו זה באסא.
המנות באסא קטנות אמנם וצריך להזמין הרבה, אלא שהאוכל שתואר ממעל, שהספיק לגמרי לשני רעבים, עלה פחות מ-400 שקלים (לפני שתייה). אנחנו רגילים להשאיר סכום כזה בכל בר יין בנאלי, מאלו שנהוג לאכול בבית לפני שמגיעים אליהם. בהינתן האיכויות, שלמעט פאלטה קטנה אחת היו ברף הגבוה של הסקאלה, זו תמורה מעולה לכסף. השירות היה מצוין. קשוב, ענייני, יעיל, חביב ולא מנג'ס. גם זה אירוע נדיר יחסית.
אסא היא, אם כן, מסעדה איכותית באמת בכל פרמטר. היא אולי לא מחדשת קולינרית אבל פורסת מניפה רחבה מהמקובל ועושה את זה עם הרבה סטייל. מסעדות חדשות בדרך כלל אינן נראות כה מגובשות וראויות כבר בחודשי עבודתן הראשונים, והיא בבירור המקום הבשל והשלם ביותר שפתחו חנגל, בודניק וגמזו עד כה. צריך לקוות מאוד שיצליח גם מעבר לפאזת הבאזז של החודשים הראשונים. חסרים כאן מקומות כאלו.
אסא (ASA), אחד העם 54, תל אביב, 03-3752977