לילוש, תל אביב: מה נשאר מהמוסד השכונתי החמוד?
המחיר, באופן מפתיע ביחס ללוקיישן, סביר מאוד. גם הכמות מצדיקה בהחלט את ההשקעה. הבעיה טמונה באיכות
גבעת משב פוד טראקס: זאת הייתה אמורה להיות עצירה על הדרך לירושלים. כמה טוב שהתעכבנו
חווית חו"ל בתוך מדינת ישראל, רק אל תהיו פולנים
אבו סעיד, הרצליה: אכלתי מאות שיפודים כאלה בחיים. זה היה אחד הטובים
סיפורה של ארוחת חג טובה יותר משלכם
דקה נסיעה משם, והמנה הזאת תעלה לכם הרבה יותר. יכול להיות שבצדק
חנייה הייתה, ניקיון היה, שניצל בבגט היה. רק ספה אנחנו עדיין מחפשים
רגע, באמת יכול להיות שמנת בשר כזאת תעלה בישראל 30 שקל? הייתי חייב לבדוק
כי הרי אין דבר שמתחבר לרכבת קלה יותר מאוכל
יונס אלדיוואן, תל אביב: מה שנותנים פה *בנוסף* לבשר לא תמצאו באף מקום במרכז
המעגל נסגר, הטיפ נשאר
הבוטקה, כפר סבא: אהבה ממבט שני עם פיתה קבב
לעשות את הדברים פשוט וטוב, הקהל כבר ימצא אתכם
שניצל פוינט, תל אביב: שניצל של ציון 8 יש להם. 9 כנראה לא מעניין אותם
אם בפעם הראשונה עוד היה מקום לספק, בשנייה כבר הבנתי
שיפודי חן, רמת גן: המקום הזה קיים כמעט 50 שנה. זה מרגיש ככה
אין תחכום גדול בשיפודיות, הפרטים הקטנים הם שהופכים את חלקן לטובות יותר ואחרות לפחות מוצלחות. המוסד הזה עשה כנראה משהו נכון אם הוא קיים כמעט יובל, אבל בביקור שלי קרו בו כל הטעויות האפשריות
הגלגל מסתובב: חיפשתי נקמה דרך שווארמה. שוב יצאתי מובס
לאחר הסרטונים הוויראליים שבהם הוא מבקר שווארמיות, גמליאל אדרי פתח את "הגלגל של שרדר". דוד רוזנטל נסע לראשון לציון חדור ברצון לסגור חשבון עם היריב הטיקטוקי. יש רק בעיה אחת: המקום שלו פשוט טוב מדי
עוד ברוזי הטועם
אכלתי המבורגרים מעולים בחיים. זה נכנס בקלות לטופ 10
מתחם שרונים בהוד השרון הוא אולי קניון מגושם ומסורבל עם ג'ינגל מעצבן, אבל בצדו תמצאו את "דיינר מקום של בשר", שלוחה עממית של המסעדה המיתולוגית מנווה צדק. דוד רוזנטל חזר עם טעם של עוד
סופסוף החלום התגשם: אפילו בלב גבעתיים יש שווארמה
במשך שנים דוד רוזנטל נאלץ לכתת רגליו ורכבו לרמת גן או לתל אביב, עד שהגיעה אליו שווארמה כמעט עד הבית. האם "מאמוש" נמצאת שם כדי להישאר?
זה חייב להיות האי הכי שפוי בת"א. אולי גם בישראל, אמרתי לפני שקיבלתי את האוכל
רחוק מההרס והחורבן של ה"התחדשות העירונית", מצאנו את גרונימן 8, מקום שמגיש יחד עם פיצות וסנדוויצ'ים גם מנה גדושה של רוגע. אם זה כל כך מושלם, מה יגרום לכם לחשוב אם להגיע לשם שוב?
והגודל, אוי הגודל: שנה נדנדו לי ללכת למקום הזה. סופסוף הבנתי
אחרי שעמד בפני הפצרות בלתי פוסקות, דוד רוזנטל נשבר לבסוף וביקר ב"עלינא בפיתה" בראשון לציון. לחבר שניג'ס לו אמר רק מילה אחת: "צדקת"
60 שקל על מנה שהוציאה אותי יותר רעב? פראיירים לא מתים, הם רק מתקרנפים
עברו יותר מעשר שנים מאז שביקרתי בקרנף מתחת לעבודה. זכרתי תמורה קטנה מאוד לכסף. הרבה השתנה במקום, חוץ מדבר אחד
אוסטין מעושנים בלחם: הביס הראשון ננעץ. ציון 9 ששווה ירידה מהדרך
נסיעה על כביש החוף בשעות הלחץ בשביל סנדוויץ' ליד תחנת דלק? החלטה מטומטמת, אבל לגמרי שווה את זה
המנה הזאת הייתה מעולה. אז למה יצאתי מאוכזב?
ניסינו את האסאדו בלחמניה של "חלהוולה" והוא היה מצוין. אז למה קשה לנו לקרוא לכם להגיע לשם?
כשנכנסתי, אי אפשר היה לנשום מרוב אנשים. כשהשווארמה הגיעה, הבנתי גם למה
זה לא היה הטעם שדמיינתי, אבל לשווארמה שמעוני בגן יבנה יש תכונה חיובית אחת כל כך חזקה, שהיא לא מותירה ברירה אלא לפרגן
זו ארוחת ההמבורגר הכי משתלמת בגוש דן. רק אל תעשו את הטעות שלי
25 שנה חופרים לדוד רוזנטל על המקום הזה. אחרי שהסתיימו החפירות של הרכבת הקלה, הוא סופסוף בא לבקר
פיתה מפוצצת משווארמה, בשר מדהים ומחיר מצחיק. זה היה ציון 9 קל
בדרך למשחק בחיפה עצרנו בדלית אל-כרמל. אחרי שגילינו ששני המקומות שהומלצו לנו כבר סגורים, הגענו לבגט אל-חדיד. איזה מזל
המבורגר, צ'יפס ושתייה ביותר מ-100 שקל. אם לפחות זה היה מוצדק
מול שער 5 בבלומפילד פועלת Burger Station 23, שגימיק ה"לחמניה בצבע לכל אוהד" הוא גולת הכותרת שלה. למרבה הצער, התעלול הזה הוא הדבר היחיד שטוב בה
רוב השניצלים שאכלתי בחיים היו סבבה. השניצל הזה מנצח את כולם
השניצל של אתי בלוד שוכן במקום שנתקע באייטיז, אבל הלחמניה המושלמת גרמה לדוד רוזנטל לחשוב בכל זאת על ביקור נוסף
הביס הראשון מזמין, הביס השני כבר מפיל: זאת אחת השווארמות הכי מדוברות בת"א?
שווארמה אליאס יצרה תוך זמן קצר רעש גדול שחייב את דוד רוזנטל לבדוק אם ההייפ מוצדק. אחרי שנכנס לגיהינום האורבני שלה, הוא הבין שלא תהיה פעם שנייה
הייתי תמים וביקשתי עוד שיפוד לפיתה. התשובה מעבר למנגל הייתה מושלמת
כולם שמעו על הסטקייה הוותיקה הזאת חוץ ממנו. אחרי שהגיע לשם, דוד רוזנטל סופסוף מבין מה הוא פספס
נדיר לקבל במחיר הזה כל כך הרבה אוכל. נדיר גם שהוא יהיה ברמה כזאת
במרחק 200 מטר ממנו נפתח מקום שלא יכול היה להשאיר את דוד רוזנטל אדיש. "השניצל בגבעתיים" מציע כמות עצומה של אוכל. ומה לגבי הטעם?
כמה טובה הייתה הפיתה הזאת? אפילו אשתי לא תדע
המקום הזה יודע למשוך קהל בדרכים פשוטות ומתוחכמות עם אוכל פשוט ולא מתוחכם. בחלק מהמנות זה עובד
שנה שלמה פינטזתי על השווארמה הזאת. השבוע סוף סוף החזקתי את הפיתה
אין בחיפה כדורגל בלי שווארמה. רגע לפני עוד ביקור בסמי עופר, דוד רוזנטל קפץ לשווארמיה של פעם, שהזכירה לו את המשחקים באצטדיון של פעם. זריקת הנוסטלגיה הזאת התבררה ככואבת במיוחד
פעם ראשונה שנתתי ציון 10, ואני לא מתחרט לרגע
דוד רוזנטל לא חשב שאי פעם יחווה כזאת שלמות. עד שהגיע ל"פלאפל גוזל" (לשעבר "גוזל וציונה") בפתח תקווה
השווארמה הייתה פתיחה מצוינת. ואז הגיע החומוס
בעקבות המלצה חמה אחת, דוד רוזנטל יצא למסע קולינרי בשוק בעכו. הוא טעם שווארמה מוצלחת וכנאפה אלוהי, אבל דווקא היעד העיקרי, חומוס אבו אליאס, לא סיפק את הסחורה
אי אפשר להתחרות במחיר של הפיתה הזאת, גם אם תחזרו עשר שנים אחורה
סביח ב-18 שקל, פלאפל ב-15 שקל? קשה למצוא מקומות שמתחרים במחירים של "פלאפל מאיר" בשכונת התקווה. אז למה בכל זאת תצטרכו לחשוב פעמיים?