בדרך לזכרון יעקב שאלה אשתי אם אני קולט "שאנחנו יכולים לנסוע לפה פתאום בלי לחשוב איפה נתפוס מחסה במקרה של אזעקה".
לכל הטורים של רוזי הטועם
איזו תהייה עצובה. במשך כמעט שנה וארבעה חודשים לא יכולנו להסתובב בארץ בלי להיות עם האצבע על הדופק. כביש מהיר? מי מעז לעלות על כביש מהיר. זכרון יעקב? אפילו משימה כמו הורדת הזבל בגבעתיים דרשה מחשבה נוספת. בסוף, אחרי תקופה ארוכה של מתח וחוסר ודאות, הגיע השקט הנפשי שלנו, גם אם רחוק מלהיות שקט באמת, ומי יודע מתי גם הוא יתפוגג. הרי אנחנו לא במצב של שלום, אפילו לא במצב של "אי-מלחמה". אנחנו בסך הכול בהפסקת אש.
אז בואו ניהנה מזה.
ואם כבר מדברים על הנאה, איזו אטרקציה של תחילת שבוע יכולה להיות גדולה יותר מבילוי במדרחוב של זכרון?
סתם, סתם, למען האמת זה באמת לא רעיון רע. יצא לנו ללון בקרבת מקום והחלטנו להעביר את הזמן ללא אתגר יוצא דופן. המדרחוב הזה עושה בדיוק את העבודה. הוא קטן, הוא נצחי והוא טעים. כך היה בעבר ונדמה שכך גם היום. ריחות עדינים של בשר מפציעים מדי פעם, מפצירים בך להיכנס. ה"בעיה" שנוצרה היא שחיכתה לנו ארוחה גדולה בערב ורצינו רק לסגור פינה עם משהו צנוע.
ומה יותר צועק "לסגור פינה" מפלאפל?
עצרנו ליד דוכן בשם פלאפל זכרון. לא מתוחכם, אבל אתם יודעים, אפילו בעידן ה-AI צריך לזכור שהאנושות עשויה ברובה מהדברים הפשוטים.
זה מקום פינתי בקצה המדרחוב, לא בולט מדי אבל גם לא נסתר, שהוא חלק מרשת דוכנים קטנה. הסטנדרט לנראות באזור הזה גבוה מאוד ואתה לא יכול לשדר הזנחה, אז גם המקום הזה, כמו השאר, מהוקצע ונקי. חשבנו על הרעיון של פיתה שלמה ומיד ירדנו ממנו. לא כי לא יכולנו - להיפך, זה מה שחששנו ממנו, שנאביס ולא נשאיר מספיק מקום.
לכן, כל אחד לקח חצי מנה. אשתי סביח (17 שקל, 26 למנה שלמה) ואני פלאפל (15 ו-24, בהתאמה). כל אחד גם לקח ביס מהמנה של האחר. אתם יודעים, סיעור מוחות.
נתחיל דווקא בסביח. קשה לייצר סביח מושלם, שכן שילוב הטעמים במנה אינו פשוט. ואכן, הסביח הזה היה טוב אבל לא יותר, ולו משום שלא היה בו שום דבר מיוחד. הפיתה עננית וטעימה, המרכיבים טריים אבל החציל ותפוח האדמה, אבני הראשה של כל סביח, היו מסמורטטים קלות והפכו אותו לסתמי. הבונוס - כדורי הפלאפל שהבחור שם מעל. מה שמעביר אותנו באופן טבעי למנה הבאה.
כל מה שלא עבד בסביח הצליח בגדול בפלאפל. הפיתה, המרכיבים, האווריריות והכדורים עצמם שהיו מתובלים היטב ויצרו טעם קסום בפה. מאז ומתמיד פלאפל היה בעדיפות שנייה ומטה אצלי, אלא שהפעם הוא בא בדיוק בזמן, הן בזכות הטעם והן בשל הגודל. זה מה שהייתי צריך כדי להרגיע את העסק למשך שלוש שעות, עד ארוחת הערב המדוברת.
אז כמ"א יצא?
מעולם בהיסטוריה של מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) לא שפטתי על פי חצאי מנות. בעבר הייתה מנה וחצי, בהחלט, אבל חצי וחצי? הרי הדבר אסור על פי אמנת רוזי הטועם. עם זאת, ההיסטוריה משופעת בתקדימים, אמנם פחות חשובים, ולכן אין ברירה אלא ליצור אחד.
בקיצור, מחירים כמו 15 שקלים לחצי מנת פלאפל ו-17 שקלים לחצי מנת סביח נעים סביב הממוצע. הכמות בסדר גמור, לא משהו חריג לכאן או לשם, ולכן נשארנו עם הטיב. ראשית, יש לציין שהמקום מתהדר בניקיון וזה תמיד מוסיף לשורת האיכות. אשר לסביח, לא היה בו, כאמור, ייחוד. הפלאפל, לעומת זאת, מנצח. בשקלול הכול כולל הכול 8 הוא הציון.
יש כמה מקומות מאוד נחמדים במדרחוב של זכרון, לארוחות גדולות כקטנות. אם חשקה נפשכם בסגירת פינה, פלאפל זכרון בהחלט יעשה את העבודה. מהרו, כי מי יודע מתי שוב תהיה לנו פה הפסקת אש.
פלאפל זכרון, המייסדים 60, זכרון יעקב