מסתובבים ביניכם אנשים שאוהבים קמח מצה. לא, אני לא מתכוון להימנעות כפויה מחמץ - רוב הישראלים עושים זאת, גם הלא מסורתיים שבינינו - אלא ממש לאהבה ביזארית של מצות. גיסתי האהובה, למשל, עושה קניידלך בכל ימות השנה. בעבודה יש לי מפיקה שמשוגעת על מצות ומתגאה בכך. כן, סוטים כאלה בהחלט קיימים בינינו.
לכל הטורים של רוזי הטועם
קשה לי עם פסח. במהלך השבוע הזה הגזרה הקולינרית דלה במיוחד אפילו בתל אביב רבתי. המבחר בוולט ותן ביס מצומצם, הוויטרינות מוגפות. שווארמה היא אופציה במקומות מרוחקים יותר כמו יפו, אלה שמהם המשלוח עולה הרבה ומשך ההמתנה גבוה. אה, כן, כמעט שכחתי - אני אחד מאלה שגם עבדו בחול המועד, זה לא שהיה לי זמן רב מדי לתור אחר דוכנים שמנוניים ברחבי הארץ.
בצוק העיתים יצאתי בהפסקת הצהריים לאחד התחביבים שפחות מדברים אלי - ציד מזללות באבן גבירול. קשה לכאורה להפתיע, אבל תמיד יש הפתעות. ירדתי דרומה ועוד דרומה. הצצה ל"פתוח עכשיו" - והנה "המוסד" בפינת כיכר רבין.
אודה ולא אבוש - שמעתי על "המוסד". זאת אומרת, שמעתי את השם, ידעתי שיש בורגריה כזאת, הרי זה לא שם שקל להתעלם ממנו. למרות זאת, מעולם לא הזמנתי משם. כמו הרבה מקומות מוכרים אחרים, גם הוא היה אחת מאותן נקודות עצירה רגעיות בתפריט המשלוחים שבסיומן מלמלתי לעצמי "נהההה, לא בא לי המבורגר".
אבל עכשיו פסח, אין ברירה - ובואו, זה עדיין מקום ותיק עם דירוג גבוה שמגיש המבורגרים עם גבינה, לא בדיוק ברירת מחדל רעה. ככלל, תל אביב היא מעוז המבורגרים מצוין, הסטנדרט לא מבייש גם את הערים המובילות באירופה ובארצות הברית. הציפייה, אם כן, היא שהמוסד, על שמו המחייב, יעמוד בו.
הגעתי למקום. בוטקה תל אביבי טיפוסי ולא מתיימר, סוג של פבלה קטנה בין בתי עסק אחרים עם אווירה נעימה שתואמת את השמש האביבית וקהל רב אבל לא מוגזם שיושב ונהנה להעביר את הזמן. הצצתי בתפריט והזמנתי את הצ'יזבורגר (51 שקל) עם תוספת של אווז צלוי (12 שקל) ובצד שמונה יחידות נאגטס.
המתנה ממוצעת של רבע שעה והשם "דוד" מוכרז. זה הזמן לפתוח סוגריים ולתהות האם יש ביקום רגע טוב ומענג יותר מזה שבו קוראים בשמך כדי שתאסוף את ההזמנה. אל תענו, זו שאלה רטורית. התשובה, למקרה שתהיתם, היא לא.
פתחתי עם הנאגטס. ביס ראשון - תענוג. גם במקומות הנחשבים ביותר לא תמיד יודעים לעשות את אצבעות העוף האלה. אני חושב שהן היו מהמשובחות - הפריכות, המליחות, המרקם - הכול במקום, מדויק לעילא ולעילא.
סיימנו, עוברים להמבורגר. נגיסה ראשונה - קציצה טובה, עסיסית, לא להיט גדול אבל רחוק מלהביך. הלחמניה היא הנפילה פה - עייפה משהו, לא משתלבת בהרמוניה עם הבשר. בסופו של דבר, זו הייתה ארוחה סבירה, אפילו סבירה פלוס. השאלה אם במקום כזה יבחרו לראות בכך מחמאה. אני מהמר שלא.
אז כמ"א יצא?
מבחינת החוויה מסביב, שהיא הערך המוסף של מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), המוסד הוא אחלה, בדיוק אחת מאותן תחנות עצירה שעליהן אומרים שהן "תל אביביות". אשר לאוכל, ההזמנה של הנאגטס הצילה את היום, לא כי ההמבורגר היה רע - אלא בעיקר משום שהוא לא התעלה. הוא לא זכיר.
שילמתי 101 שקל על צ'יזבורגר עם חזה אווז ונאגטס. במחירים של היום זה סביר. השוויתי לוולט עם נכונות להוריד את חצי הנקודה הקבועה על ההפרשים, שהרי היום כולם מגלגלים את העמלות ללקוח. ובכן, כמעט כולם.
נדהמתי לגלות שאמנם הנאגטס עולים ארבעה שקלים יותר (42 במקום 38 שקל), פער זניח, אבל על הצ'יזבורגר והתוספת שלי המחיר זהה. עצוב שצריך לציין מזללה שנוהגת בהגינות ומחייבת אונליין מחיר כמעט זהה להזמנה במקום, אבל אנחנו חיים בזמנים עצובים ולכן צריך לעשות את זה.
הלחמניה קלקלה לי קצת, קשה גם לומר שעפתי על ההמבורגר, אבל המחיר, השירות, הנאגטס וההגינות הזיזו את המחט כלפי מעלה. חשבתי על 8, החלטתי בסוף על ציון 8.5. רק מקווה שעכשיו, אחרי פסח, הלחמניות יהיו קצת יותר מפתות.
המוסד, אבן גבירול 67, תל אביב