"מחר יש לנו הופעה של הג'ירפות ביפו", זעקה אשתי בהפתעה. בהפתעה, כי היא רכשה את הכרטיסים חודשיים לפני כן ולפתע קיבלה תזכורת, כמו זאת שמתריעה על תור אצל השיננית. גלעד כהנא הוא לא שיננית, לשמחתי ולשמחת לקוחותיו הפוטנציאליים, אבל אפשר לומר שנתפסנו לא מוכנים. מצד שני, אם כבר להיות מופתע, עדיף שהנסיבות יהיו הג'ירפות.
לכל הטורים של רוזי הטועם
נסיעה מגבעתיים לנמל יפו היא תמיד סוג של סיוט. גם בכביש ריק היא לעולם לא מסתיימת. אלה היו בסך הכול 25 דקות, אבל מתישות עד מאוד. חנינו במגרש הבלתי נגמר ההוא בנמל והתחלנו ללכת לכיוון הבארבי, כשלפתע תקפה אותי תחושה של רעב. "יש פה רק מסעדות, לשבת", פסקה אשתי וגוגל אישר. נראה שאכן כך ולנו אין ממש זמן.
ואז, כאילו יצא שד מהבקבוק ושמע את משאלותיי, הגיח פתאום שלט קטן - "ארטורול". אני רואה גלגלי שווארמה? האם מדובר בחזיון תעתועים? לא ולא, לא ולא - זו אכן שווארמייה.
ארטורול, למקרה שלא ידעתם, היה אביו של עות'מאן הראשון, מקים האימפריה העות'מאנית. הייתי מפליג בשבחו וחולק אתכם את הידע שיש לי, אבל גם אתם יכולים, כמוני, ללכת לוויקיפדיה ולהקריא משם. כך או אחרת, לשווארמיות יש נטייה לקרוץ עם שמות טורקיים, כאילו שזה עובד על מישהו. נו, נו, ברור שזה עובד.
הגענו. מקום סימפטי ונקי. הבחור על הפס נראה משועשע בטירוף. אולי הפרצוף שלנו היה המום כל כך מעצם קיומו של המקום, שגם הוא שם לכך לב. הגלגלים היו רזים יחסית. הנוהג כשיש שני סיחים הוא לקחת מנה עגל וחצי מנה הודו, אבל הנוכחות של זוגתי עשתה את החיים קלים - היא קיבלה על עצמה את האחריות הכבדה, או יותר נכון החצי כבדה, על ההודו (25 שקל, 44 לפיתה שלמה) ואני הלכתי על העגל (46 שקל).
עוד לפני הביס הראשון השתאיתי מהמחיר. היום פיתות, בעיקר בתל אביב, כבר רואות את הספרה 50 מהצד הלא נכון שלה. במרכז יפו תיתקלו במחירים גבוהים במיוחד. בארטורול מגישים בתעריף שמתאים יותר לאזור חיפה והצפון. זה נחמד ומוערך.
נגסתי במנה. שווארמת העגל הייתה טעימה ומתובלת במידה, אבל יבשה. החציל המטוגן שדחפתי לפיתה סידר את הסיפור הזה ונתן את הלחות המתבקשת, המיקס היה מעולה והמנה הפכה למשהו אחר. אשר להודו, אשתי התלהבה מאוד וגם אני טעמתי ואהבתי, שם כבר הבשר היה נימוח ומדויק יותר. הפיתה לא עננית אבל גם לא נוקשה ועיקשת. סבבה לגמרי בסך הכול.
אז כמ"א יצא?
לארטורול יש שני יתרונות מאוד גדולים כשמגיעים למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10). האחד הוא כמובן הפיתרון הזמין והמהיר שהעניק לנו - הגענו למקום הנכון בזמן הכי נכון. השני הוא המחיר, שכאמור מנצח את רוב השווארמיות בגוש דן בכלל וביפו בפרט.
מבחינת הכמות, ארטורול מצטיינת בנדיבות היחסית שלה, בר הסלטים החופשיים גדול ומזמין. זו אולי לא עמדת תוספות בקנה המידה של יוני 71 ברמת השרון או הפינה הלבנה ביהוד, אבל היא בהחלט ראויה ומכובדת, שוב, ביחס לממוצע באזור.
וכעת, לאיכות. פה נתקלתי בקושי מסוים. ההודו, כאמור, הוא לא בעיה, שנינו אהבנו. אשר לעגל, הבשר לא היה רע, אבל נתקלתי בטובים יותר. מצד שני, הרטבה קלילה שלו שדרגה אותו, וגם אם זו, הרי, המהות של כל מנה - קצת טחינה, קצת עמבה - פה השינוי היה קיצוני יותר, אם כי בנגיעה מינימלית.
אז מה השורה התחתונה? מצד אחד, כל ציון מעל ל-8 מעיד על שווארמה טובה באמת והרגשתי שארטורול לא ממש שם. מצד שני, כל מה שמסביב, יחד עם העובדה שכן הצלחתי לשדרג את המנה, מאפשר לי להעניק לה בלב שלם את ה-8.5.
איך הייתה ההופעה, שאלתם? גלעד כהנא לקח את ההזיות למקומות קיצוניים, לטוב ולפחות טוב. הוא אדיר, אבל לא תמיד קל לעיכול. ארטורול דווקא כן.
ארטורול, נמל יפו 9, תל אביב