נסו להיזכר מתי בפעם הראשונה שמעתם את המונח עוגה בחושה. אצלי זה קרה לפני מספר עשורים, כשישבתי בבית קפה צמחוני בפרדס חנה וראיתי את זה בתפריט. עכשיו, זה לא שעוגה בחושה היא דבר מגעיל, יש אחלה עוגות בחושות, אבל הביטוי הזה דחה אותי ובעיקר הנציח את פרדס חנה כבירת העוגות הבחושות של העולם. וכל זאת, על סמך ביקור אחד, כן? כי כזה אני, מאמין במחקרים מעמיקים.
לכל הטורים של רוזי הטועם
בכלל, הדימוי של פרדס חנה הוא של מעוז היפים, כך שבנסיעה האחרונה שלי לשם ציפיתי למצוא המון עוגות בחושות, בתים שעשויים מקינואה ושלטים שעליהם כתוב "שווארמה זה רצח". אגב, אם שווארמה באמת הייתה רצח לפי הדין הישראלי, הייתי יושב בכ-50 אלף מאסרי עולם מצטברים.
כך או אחרת, פרדס חנה היא, באופן לא מפתיע, לא בדיוק מה שדמיינתם. אין בה שלטים נגד שווארמות, היא מסבירת פנים ויש לה מתחם חמוד, "חוות האמנים", שאולי מנציח את מיתוס יפי הנפש, ועל כך התשובה היא "אז מה?".
האנשים חביבים, מסבירי פנים, יש שם בתי קפה וחנויות חמודות - וממש ליד גם פוד-טראק בשם "הפודי של ברבי". וכן, הוא מוכר גם בשר. או יותר נכון, בעיקר בשר.
למען האמת, נקלענו לפרדס חנה די בטעות, באחר צהריים אחד שבו הסתובבנו בצפון השרון בטיול יום והחלטנו לקפוץ לחוות האמנים. אשתי, חובבת פוד-טראקים ידועה (לפחות בדירה מסוימת בבניין מסוים בגבעתיים) גילתה כמה אופציות. הפודי של ברבי היה ממש קרוב וגם קלע בול לרצונות שלנו.
התפריט מינימליסטי, אבל זיהינו שהוא בדיוק מה שאנחנו צריכים. נסיעה קצרה הובילה אותנו אליו - מתחם צנוע ונחמד שתאם היטב את היום השמשי והקריר שבו הגענו.
החלטנו הפעם לחלוק. זו מילה שנואה, "לחלוק", אבל לפעמים היא מתאימה לסיטואציה. לקחנו ארבע יחידות עראייס (50 שקל), ומתוך מידע מבוסס שזה לא יספיק הוספנו עוד שתיים מעל למניין (36 שקלים). חלקנו (איכס) גם אסאדו בצלחת (68 שקלים) - מנה נאה של בשר מפורק עם תוספות בצידה.
חוויית העראייס אינה אחידה ומשתנה בין מקום אחד למשנהו. לעיתים הוא יוצא טוב, בפעמים אחרות העירוב של הפיתה והבשר לא מוגש לפה בהרמוניה. פה, לשמחתנו, התוצאה הייתה מצוינת - בשר נימוח, שמשתלב היטב עם הפיתה החרוכה. לא אכלתי יותר מדי עראייס בשנה האחרונה, אבל מהמעט שניסיתי זה היה הטוב ביותר. אשר לצלחת האסאדו, היא הייתה מדויקת, הן בגודל המנה, הן בטעם והן בתוספות - הירקות היו טריים, הרטבים טעימים, הבשר עשוי היטב. החוויה הזאת בהחלט הייתה שלמה, גם ברמת האווירה.
אז כמ"א יצא?
ארוחה באווירה של טבע היא לא עניין שבשגרה עבור טיפוס אורבני שכמוני, ולכן החוויה הפעם הייתה שונה.
אני מניח שבקיץ קצת יותר מאתגר לשמור פה על הניקיון בגלל חרקים שמגיעים לבקר, אבל לפחות בתקופה הזאת לא הייתה לנו ולו טענה אחת למקום. אשר למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), הפודי של ברבי עומד בכל המדדים. המחירים שפויים, הגודל מכובד ומכבד והטעם דליקטס.
יחד עם האווירה הרגועה אני בהחלט חושב שהמקום ראוי לציון 9, אבל כמיטב המסורת הלא כיפית החדשה, רצתי לבדוק פערים בוולט, רק כדי לגלות שבמנת האסאדו הם שמימיים (83 שקלים, 15 מעל הזמנה במקום). זה, כמובן, מעניש את המקום בחצי ציון - 8.5 בסך הכול.
קינחנו באחד מבתי הקפה הסמוכים של חוות האמנים עם עוגה טעימה ומושחתת. סגרתי מעגל, מבחינתי זה כבר לא רק מקום של עוגות בחושות, אלא של עראייס טעים ומאפים שומניים. ניצחת אותי, פרדס חנה.
הפודי של ברבי, דרך פיקא 202, פרדס חנה-כרכור