בכל פעם שמישהו שולח אותי למרכז תל אביב לעוד אחד מהמקומות של "אתה חייב לנסות", הלב שלי מתכווץ. בטלפון יש רשימה ארוכה של מקומות מומלצים, כפי הנראה טובים, שאני מפספס, אבל כניסה לתל אביב עבורי היא כמו הזמנת תור לאורולוג - טוב לא ייצא מזה, ואם אפשר לדחות, תדחה עד אין קץ. לכן, כשהמליצו לי על פיצה X בנחלת בנימין לא באמת התכוונתי ללכת.
לכל הטורים של רוזי הטועם
למען האמת, כנראה שהייתי ממוסס וממסמס את ההזמנה הזאת, אלמלא נפלה בחיקי ההזדמנות להגיע לעיר ביום שישי אחר הצהריים. אכילה בחוץ היא לא אירוע שישי קלאסי בגלל ארוחות הערב עם אמי או הוריה של אשתי, וגם לאור העובדה שרוב המקומות סגורים, אבל הפעם התנאים הבשילו, כמו שאומרים אצלנו בחלונות הגבוהים (קומה 1, נוף לבניינים ישנים מאוד בגבעתיים). השעה הייתה שלוש אחר הצהריים. התנעתי את הרכב ונסעתי.
זה היה הימור מושלם. אם תל אביב בשתיים בצהריים היא עדיין גיהנום עלי פקקים, בשלוש היא כבר הרבה יותר נסבלת. הגעתי לשדרות רוטשילד ללא קושי ואפילו מצאתי חנייה בנחלת בנימין, כמה עשרות מטרים בודדים מפיצה X. התחלה טובה.
פיצה איקס נולדה בכלל במודיעין. זה קרה בימי הקורונה, כשעומר, הבעלים והמייסד, השתעמם למוות בדירה והתמקצע בהכנת בצק. "בהחלטה רגעית החלטנו שבשבועיים הקרובים נמכור את הפיצות שלנו לקהל הרחב. לא האמנו למה שיקרה לאחר מכן", סיפר באתר הרשמי של הרשת.
הפיצה הזאת רחוקה מלהיות כשרה, כך שייסודה במודיעין המסורתית בהווייתה הוא סיפור די יוצא דופן. מה שעוד יותר מעניין הוא שפחות מחמש שנים לאחר ההקמה הפציעו עוד שני סניפים - האחד, כשר דווקא, בדיזנגוף והאחר בנחלת בנימין, המקום שאליו הגעתי.
הסניף הזה פועל פחות מחצי שנה. הקונספט תל-אביבי קלאסי, עם ציורי קיר צבעוניים ואווירה מזמינה. זה נראה כמו המקום המושלם למאנץ' של לפני או אחרי בילוי לילי. ואכן, במקום סיפרו לי שבלילות סופ"ש קשה לזוז שם. אחר הצהריים אין שם אף אחד, ולסגפן כמוני, שבגילו המופלג אין לו כוח להתחכך באנשים, זה פשוט מושלם.
הבטתי בתפריט ובחרתי באצבעות הגבינה (38 שקל) ובפיצה חרבות (74 שקל) - שחיתות שכוללת מוצרלה, פפרוני, כתף בקר ושום קונפי. לאשתי לקחתי מגש של "מסיבת פטריות" - פיצה עם רוטב שמנת כמהין, פטריות ופרמזן (74 שקל).
כשמדברים איתי על אצבעות גבינה, המחשבה שעולה היא של מנת פתיח צנועה. איש לא הכין אותי למסת הבצק שתגיע - יחידה עצומה מרופדת בגבינה ולצידה רוטב עגבניות פומודורו איכותי. כל זה ב-38 שקל? זה מופרע לחלוטין. ואז יצא גם המגש והתהייה הראשונה הייתה "מה לעזאזל עשיתי?".
המנות הללו היו ענקיות. בימים כתיקונם הייתי שואף לסיים הכול, אבל אין סיכוי ואני אפילו לא מתכוון להילחם עבור התאווה החולנית הזאת. קצת הצטערתי על כך שהזמנתי גם לאשתי, הרי היה די לשנינו בפיצה אחת, אבל ניחא, לא בוכים על פפרוני שנשפך. התיישבתי על הטריבונה הקטנה והחביבה (אחלה קונספט לאכילת פיצה) והתחלתי ללעוס.
האצבעות היו שמנוניות במידה, אבל טעימות למות. הביקורת היחידה שלי עליהן היא שחוסר האיזון בין הבצק לגבינה מורגש לאור גודל המנה, אבל מעבר לכך זה היה טעים ביותר. והפיצה? פשוט מעדן - איכותית, טעימה, מאוזנת, פשוט מעדן. ומכיוון שלמדתי לא לסמוך על הטעם שלי, גם אשתי אישרה מאוחר יותר, כשהבאתי לה את מגש הפטריות, שהיא מרגישה כמו הדבר האמיתי. הכי רחוק מהפיצות התעשייתיות של הרשתות הגדולות, הכי קרוב לתוצרי הצמרת של פיצריות הבוטיק באיטליה.
אז כמ"א יצא?
מאוד אהבתי את הווייב של פיצה X. גם כשהמקום ריק הוא נעים ומזמין, מה שכמובן תרם לרושם הראשוני עוד לפני הביס הראשון. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), הכול פה מנצח. הכמות מדהימה ביחס למחיר, האיכות ניכרת בכל מרכיב. מקום שגם לא חוסך עלי וגם לא מנסה לעשוק אותי? שילוב נדיר במציאות של ימינו. מצד שני, בוולט, על הפיצה שלי, שכאמור עולה במקום 74 שקל, תשלמו 98 שקל. מסיבת הפטריות עולה 102 שקל. את זה אני פחות אוהב.
היה טעים מאוד, זאת לא נכחיש, אבל לעולם לא אנרמל את הפער המטורלל שיצרו המסעדות בין הזמנה במקום להזמנה בוולט. תמיד, תמיד, יירד ציון על זה. פיצה איקס פלירטטה עם 9.5, הפאול מוריד ל-8.5. עדיין שווה בהחלט. חוויה מיוחדת עם פיצה מיוחדת.
פיצה X, נחלת בנימין 52, תל אביב