אני מסתכל על התפריט של פיצה איקס ולא מצליח להזמין. כל מה שאני רואה מול העיניים זה מעגלים שחורים-לבנים של דיסאוריינטציה, ותחושה הולכת ומתחזקת של ורטיגו. לו הייתי טייס, זה בדיוק היה הזמן לעלות בקשר מול מגדל הפיקוח ולהגיד משהו דרמטי כמו "לוד, יש לנו בעיה". במקום זה, אני מחזיק בג'וב לא פחות חשוב לחיים הקולקטיביים שלנו כאן, אז אני פשוט קורא לצ'לסי. המהלך הזה, מתברר במהירות, מציל חיים ומציל רעב, אבל לא עוזר עם ההצפה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לא הכנסתי את הדאטה למחולל, אבל אני די בטוח שאם משקללים נכון ומדויק את כל השילובים הפחמימיתיים-גבינתייים-בשריים כאן, מתקבלות כחצי מיליון אפשרויות. שוב, לא מדעי ולא מתמטי עד הסוף - בכל זאת כתב אוכל ולא איש צוות אוויר - אבל זאת התחושה.
וכשיש כזה רגש מול תפריט פיצה, לא נותר אלא לצלול פנימה. מגדל פיקוח או לא מגדל פיקוח.
סמבוסק פרנקופילי. קממבר אפויה. כן, בבצק
השלוחה האיקסית של מוקד השחיתות המודיעיני התמקמה ברחוב דיזנגוף לפני מספר שבועות, והחלה לשטוף ממנו את העיר. הספוט קרוב מאוד לסנטר ובמרחק הליכה מהכיכר, אבל עם שליחים ואופנועיהם נדמה שרוב רובו של רדיוס חשקי המאנץ' העירוניים מכוסה, וכך גם אנחנו.
מדובר, לפני הכול, במקום שמח. פעם הייתי קורא לו שמח מדי אבל התבגרתי (ןלמדתי שאף אחד לא שואל אותי). יש כאן דואופול גוונים בשליטת השחור והוורוד, ציורים שהם למעשה חידות המייצגות פיצות בולטות מהתפריט, גרפיטי מחוספס ועוד לא מעט אלמנטים אבסטרקטיים שנועדו לבשר פראות והתפרעות, צעירות שובבה שכזאת, וסקסיות שעדיין לא פיתחה מודעות סביבתית, וטוב שכך.
אלו די הרבה מילים כדי להגיד שנרתעתי קצת מהבלגן בעיניים. אז שוב, צ'לסי לעזרתנו. היא רעייתו של עומר סימון, שוער כדוריד מקצועי שמצא את עצמו נטול מקצוע במהלך הקורונה, והצליח לתעל את החסך הזה לכדי האימפריה האיקסית. אתם מכירים את הסיפור - קצת ניסיונות, ואז הרבה ניסיונות. קצת קמח בבית, ואז הרבה קמח בבית. קצת מגשים לחברים, ואז הרבה מגשים לחברים. והופ, שני לוקיישנים לוהטים שגורמים לך לתהות מה כאן המקצוע ומה התחביב, וההיפך.
זה מתחיל עם עשר(!) ראשונות, שלא כוללות עוד שישה(!) סלטים. קחו אוויר.
יש כאן לחם שום משפחתי (38 שקלים) ופוקאצ'ה (משפחתית גם כן, המנות ענקיות), קרפצ'יו סלק ופרח כרובית צלוי (42 שקלים), ארנצ'יני עם חמאת עגבניות שרי ופולנטה כמהין, אצבעות "עם ים גבינה" (38 שקלים) שעומדות במילותיהן ומספקות את אחת ממנות הפתיחה המפלצתיות שידעה העיר, וגם מה שמכונה כאן "בצקממבר". בתחילה אתה מקווה שזה לא אומר מה שאתה חושב שזה אומר. אחר כך אתה קצת מקווה שכן. ואז, כשזה מגיע, אתה הכי מקווה שבסנטר יש קרדיולוג תורן.
מדובר בדיסקית גבינת קממבר אפויה כפי שישראל אוהבת להתאבסס עליה לאחרונה, אבל עם טוויסט בדמות העובדה שהיא אפויה *בתוך* בצק פיצה, יוצרת בכך מעין סמבוסק פרנקופילי. והקטע הנורא? זה עובד. זה כל כך עובד. הבצק מצוין והגבינה נמסה מבפנים בדיוק בול, ואתה מתרוצץ סביבה (וסביב קומבינציה של ריבת בצל ובלסמי ופרמזן ורוקט) עם מזלג ומותח ומנהל מו"מ של "רק עוד אחד" ואז נכנע לתנאים של עצמך. סטריט פוד כהלכתו. משוגע, אבל כהלכתו.
משם, לפיצות. משוגעות ומטורללות ומצחיקות ומגוחכות ולעזאזל, גם טעימות. אתה לא אמור להגיד את זה עליהן. יש יותר מדי דברים סביבן ואינספור תוספות אפשריות וצ'יזי קראסט כן או לא ומחתרתיות ופומביות וסודיות וגלויות לכל ונדמה לך שראית כפילויות בתפריט ואז אתה מבין שאולי לא ואז בעצם כן והכול מסוחרר כל כך עד שאתה לא מבין מה מעשיך. אבל כן, העניין טעים.
קרבונרה, למשל, עם מוצרלה, פטריות, כתף בקר וריבת בצל (74 שקלים). או "חזרזיר מטורלל". יותר נכון "החזרזיר המטורלל". כי ה' הידיעה חשובה כאן, הרי. עם רוטב שמנת וריבת בייקון, פפרוני וסנט מור ופרמזן גם. אתה לא בגיל כבר, בערך שני עשורים מעבר לו. אבל לפעמים, נגיד עכשיו, גם לך מותר.
על פי פרסומים רשמיים של מנהל האוכלוסין הפחמימתי, פיצה איקס מציעה עשרים סוגי פיצה ו-25 תוספות. סליחה, אבל איזה שטויות.
מה עם "מסיבת פטריות" (רוטב שמנת-כמהין, מוצרלה, פטריות ופרמזן)? ו"לא להתבלבל" (רוטב שמנת-פסטו, מוצרלה, ריבת בצל, סנט מור ואננס) ועם "סלק תסתלק" (כן כן, בדיוק כך. קרם סלק, מוצרלה פרסקה, ארטישוק, בולגרית ועלי רוקט)? ו"תירס חם" עם קרם פולנטה? ו"ברגוע" (מוצרלה, עגבניות שרי, גבינה בולגרית ופסטו. רגוע, כאמור)?
או "מרגריטה המלכה" ו"ארטיק שוק", כולל הרווח באמצע? ו"בוראטטי" (מוצרלה פרסקה מפורקת, עגבניות שרי, בלסמי מצומצם ובזיליקום)? או הוואי, "חרבות" (מוצרלה, כתף בקר, פפרוני ושום קונפי) ו"איזה בלאגן" (כי עד עכשיו פשוט היה מארי קונדו כאן, עם מוצרלה, פפרוני, ארטישוק, ריבת בצל וחלפיניו).
ואלה סתם המיוחדות, כן?אחריהן מגיעות השמנתיות ואלו שמחזיקות רוטב רוזה, אחת שמכונה "מלחמה" ואחרת שמכוונת "גן עדן" ועוד תוספות נפרדות שיכולות לעלות על כל אחת מהן. עד שאתה כבר פוגש את הגלגל הענק מצדו השני, מפנים שככה זה, ונרגע מעט. מפוצץ, אבל נינוח.
סימון מבשל דברים. משקיע ברטבים ובבצק ומשכנע גם אנשים כמוני, שדורשים ליד השכנוע גם ריטאלין. הסלטים טריים וטעימים - קפרזה, בין היתר, עם המון מכל דבר ואז עוד קצת - הפסטות מצוינות, לרבות ריוקדים לוהטים של פפרדלה טרייה עם לא מעט כוכבים מסקציית הפיצה.
תפריט הקינוחים אף הוא נראה כפי שניתן היה לנחש, עתיר אפשרויות מוגזמות של "נוצ'ולה", אותו בצק שחום עם מילויים קרייזי (נוטלה ומסקרפונה, נגיד, בסולידיות, אבל גם בננות וקרמל מלוח, שוקולד לבן וקרם תות, או קרם קינדר בואנו ושוקולד לבן), וגם מין דבר כזה שמכונה פה "הר סופגניות אוראו", אל תשאלו, ועוד תוספות לבחירה. גם מקרר השתייה מפגיז עם כל מיני עניינים, כך שבאופן כללי דחיית סיפוקים היא לא הסיפור פה, וגם לא הדוכן האבוד עם הדבר האחד שהוא עושה כמו שצריך. לא.
מצד שני, כן חפלה ישראלית-איטלקית, שחוגגת בימי ראשון גם דיל אכול כפי יכולתך (89 שקלים, בין 20:30 ל-23:00, פיצות-פסטות-ראשונות-קינוחים, צאו לדרך, ובהצלחה). פחות ורטיגו, יותר אקסטזה. מגיע לנו קצת כזאת, לא?
פיצה איקס, עמק החולה 76, מודיעין, ודיזנגוף 70, תל אביב