46 שנים אחרי, והמקום המיוחד בסוף רמת גן שבו אפשר לעמוד ולהריח שוקולד הוא לא יותר מזכרון מתוק. השנים עושות את זה לכאלה, ואת כל מה שלא עושות השנים עשה לעצמו - אימוג'י לב שבור שלא יתאחה באמת אף פעם - יהונתן גפן.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
כמעט יובל אחרי, וכל שנותר ממפעל עלית המיתולוגי הוא שימוש הולך ופוחת בשמו של הצומת, והומאז' יפה, עדין ואפילו מרגש של מכונת מסטיקים מנחושת שניצבת מעט יותר פנימה. כשמישור החוף מתחיל לטפס מעלה, לעומק ארלוזורוב.
אין כאן יותר ריח של שוקולד, וכולם מחזיקים אצבעות לניחוחות אירופאיים יותר של בניינים שסוף סוף עומדים בלי אבק ושל ציר תנועה שמצליח לנסוע על יותר מ-15 קמ"ש בשעות המתות של היום. אבל יש ריח של חומוס. עדיף.
שבו, ובתיאבון. חומוס המעיין
עופר מגלד פתח את "חומוס המעיין" לפני עצרו רגע וזרקו מספר. הוא משחק איתי את המשחק הזה ואני נענה בשמחה (לכאורה) ובחיוך (מאוד לכאורה). "תשע", אני זורק והוא צוחק כמובן. כי המקום נראה ככה, בקטע הבלתי מכוון בכוונה של מישהו שלא שכר מעצב פנים בכסף מיותר, והחליט במקום זה לשים את המעות ואת האנרגיה על מה שחשוב באמת.
התשובה הקצרה היא, אגב, שנתיים וחצי, בואכה שלוש. התשובה הארוכה היא שבו ותאכלו משהו ועזבו את המשחקים והניחושים.
התפריט בסיסי, משחק ומשתעשע רק בשוליים ובגדול מספק את מה שאפשר לצפות שיספקו חומוסיות שכונתיות בקטע הטוב שלהן.
יש כאן את מנת הבסיס (33 שקלים, 28 שקלים לחצי מנה, יוזמה מבורכת וחריגה למדי), חומוס עם גרגירים, טחינה, פול או בגירסת המשולש (34 שקלים, 29 לחצי), פול מדמס באותו מחיר, מסבחה בשני שקלים יותר, וגם תוספות מפליגות יותר של חומוס-סביח, פטריות, שקדים קלויים ו"חמשוקה" (41 שקלים, 36 לחצי מנה). ביצה קשה, אגב, תוסיף לכם ארבעה שקלים.
משם, אתם יכולים ללכת לקערות הסלט הקצוץ, לשאול על מרק קטניות פרסי בסגנון סבזי, לרצות ילדים שרוצים "רק חומוס", לקחת הביתה במשקל, ולגמוע לימונדה, קפה קר, טורקי, שנדי או בירה.
הריפיל, מושג נוסף שהולך ונעל מחיינו, חי וקיים פה, על חשבון הבית כמובן, בהזמנת מנה שלמה.
החומוס עצמו מאזן היטב בין הסמיך לדליל, החמצמץ למריר, ונושא אפילו בת-טעם מתקתקה קלה מאוד. הוא מבושל מדי יום כמובן, עומד בפני עצמו, עוד יותר כמובן, מבחן הכניסה של כל חומוסיה באשר היא, ויודע גם ללכת יד ביד עם שלל התוספות שמוצעות כאן.
חציל קלוי בתנור וביצה קשה מרימים אותו גבוה למעלה, אבל הקומבינציה הקלאסית של טחינה וגרגירים, קצת פפריקה וירוקים קצוצים מלמעלה, תחזיק מזלג בפעילות אינטנסיבית של קערה-פה, עד שנגמר. בצדה של אותה קערה, מזליף מגלד תטבילה ממזרי, עם קיק חמוץ-חריף שמתערבל פנימה ככל שאתם חופרים, ומשפר עוד קצת.
הפיתות, אגב, שהוזנחו כמעט לחלוטין לטובת אותו מזלג ותו לא, התגלו לקראת סיום כלהיט אדיר - חמות, רכות, עבות, בועתיות מבפנים ושחומות מבחוץ. מהטובות, בקיצור.
תוצאות החקירה
הסיפור של חומוס המעיין הוא שאין לו סיפור, וזה סיפור מצוין בפני עצמו, אבל המיקום שלו - מרחק צעידה קצרצה מהלב הפועם של מתחם הבורסה ברמת גן, אבל מעבר לצומת המיתולוגי הסואן, מתחת לגשר הולכי רגל וכמעט נחבא, שלא לומר מסתתר, בשכונת מגורים שפעם הייתה אזור תעשייה בפני עצמו, או בקיצור "מעבר לנהר", כהגדרתו של עופר - כמעט מזמין חקירה.
איך נבחר ולמה נבחר? מי מגיע וכמה מגיעים? האם מגלים ובאיזה רמה מתאמצים? התשובות, כצפוי, פשוטות למדי. מקום שרצה להיות פה בדיוק, ליד אבל לא באמצע, לפרנס אבל לא לשקוע בעבודה נטולת חיים, להאכיל אבל גם ליהנות, בשעות נורמליות (שני וחמישי 9:30-17:30, שלישי, חמישי ושישי 9:00-15:30) של מדינה קצת לא נורמלית. ראיתם? גיליתם? ניסיתם? מזל טוב, אתם תחזרו. כל השאר הרי, זה רק ניגוב של החיים.
חומוס המעיין, צבי 2 פינת המעיין 10, רמת גן, 058-5595838