הדרך לבלומפילד, כדרכה של כל דרך בתל אביב בשעות העומס ומחוצה להן, הייתה גדושה. אם גם כך נסיעה מצפון העיר ליפו מלווה בייסורים, הרי גמר גביע המדינה בכדורגל, ועוד בין שתי קבוצות אטרקטיביות כמו בית"ר ירושלים והפועל באר שבע, מבשר רעות. באתרים יצאו פושים וסרטונים על פריצת אוהדים לאצטדיון. לא נראה שיש מקום לאופטימיות.
לכל הטורים של רוזי הטועם
אירוע הפריצה שכך די מהר. כמה עשרות התפלחו, אבל אסון לא נגרם. למרבה ההקלה, גם מחוץ לאצטדיון הציפייה לבלגן התפוגגה. שני מחנות האוהדים היו רגועים ולא נראו תקריות מיוחדות. נותרו כשעתיים למשחק וכעת, משוחרר מדאגות, הגיע זמני לחפש משהו לאכול.
בין כל האצטדיונים בארץ, סביבת בלומפילד מאפשרת את החוויה הקולינרית העשירה ביותר. הצרה היא שביקרתי שם בכל כך הרבה מקומות, טובים ובינוניים כאחד, שנראה שלא נותר מה לחדש. אלא שיפו, כמו יפו, מורכבת מסמטאות עלומות שטומנות בחובן הפתעות. וכך הגעתי ל"פיתה פיתה", או "Pita Pita" ברחוב הלא כל כך עלום יהודה מרגוזה.
פיתה פיתה היא מזללה שקיימת כבר מספר שנים, אבל מעולם לא הרגשתי בנוכחותה, אולי משום שאינה עושה מאמץ מיוחד להתבלט. יש המון מקומות ששמם הפרטי הוא "פיתה", כך שלא הייתה סיבה מיוחדת להרגיש בקיומו של עוד אחד מאותו פס ייצור. ובכל זאת, העובדה היבשה היא שמעולם לא ביקרתי שם, ולכן הפעם הראשונה מבורכת, מה גם שהמקום נראה מזמין.
היו שם לא מעט אנשים, רובם יס"מניקים שבעוד שעה קלה ינסו לעמוד באתגר ולשמור על הסדר באצטדיון. הפס מתקתק - הזמנת? בתוך דקות ספורות הפיתה תהיה אצלך ביד. התפריט נראה די שגרתי - שיפוד בפיתה, אולי מיקס, מה שתבחר. רציתי נתח קצבים, שנראה חוד החנית, אבל לא היה. אחרי התלבטות ארוכה הלכתי על מיקס קבב ואנטריקוט, אלא שגם אנטריקוט לא נשאר. טוב, אז כבד וקבב (58 שקל) ובצד תפוח אדמה מדורה (24 שקל).
מה כבר יש לכתוב על מנה שגרתית שהזמנתי כל כך הרבה פעמים? ובכן, יש, אולי דווקא מהסיבה הזאת. כבד הוא שיפוד די בנאלי בדרך כלל, אבל הבשר הזה היה חרוך היטב, עשוי במידה הנכונה. לעתים די קרובות שיפודיות מוציאות את המיץ, תרתי משמע, מהכבד - לא במקרה הזה. והקבב, תשאלו? קשה להסביר עד כמה קיצוניים במזללות ההבדלים בין קציצות הקבב. בסקאלה שבין 1 ל-10, הקבב כאן מקבל 8 בואך 8.5, עשוי לעילא ולעילא. לא הטוב ביותר שאכלתי, אבל לא מאוד רחוק משם. הפיתה, אגב, מוצלחת מאוד, גדושה ומשופעת בבשר, כמו שצריך להיות.
לגבי תפוח האדמה - וואלה, עשה את העבודה. לא יכול להגיד שנפלתי, גם קשה לומר שהוא היה "מדורה", אבל הוא היה גדול וטעים דיו כדי לשמש מנת צד מכובדת.
אז כמ"א יצא?
כשמגיעים למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), נראה במבט ראשון שקשה להפתיע ככל שמדובר בשיפודים, אבל תמיד תמצאו הבדלים קטנים. בפיתה פיתה, למשל, מצליחים לגדוש את הבצק עד תום מבלי שיתפרק ועושים את כל זה תמורת 58 שקלים - מחיר סביר לכמות כזאת בשוק של היום. הבשר, כאמור, טעים ונותן ערך מוסף למחיר הזה. תפוח האדמה עולה 24 שקלים וזה נראה לי בסדר - סך הכול 82 שקלים (92 כולל שתייה) לארוחה מאוד משביעה וטובה.
וזה העניין. בלב שוק הפשפשים אתה ממש לא מצפה לקבל תמורה מלאה לכסף. איפשהו אתה חייב ליפול, אם לא באיכות - בכמות או במחיר. כאן הכול היה במקום, בהחלט שווה את הכסף. הציון הוא 8.5.
הארוחה הייתה טובה והעלתה בי תחושת שובע ונעימות. מה חבל שהמשחק היה חלש, אבל לפחות עבר בלי אירועים מיוחדים. כמובן, אם אתם לא מחשיבים טיל מתימן שהפסיק אותו לרבע שעה. שגרה, אתם יודעים.
פיתה פיתה, יהודה מרגוזה 4, יפו