החיים מובילים אותנו למקומות מוזרים ברגעים לא צפויים. ברוח הימים הטרופים הללו, התבשרתי לאחרונה על מות אדם קרוב. מקום הלוויה: אלקנה. מעולם לא הייתי באלקנה וקצת חששתי, אבל הרגיעו אותי ש"זה ממש אחרי ראש העין". אוקיי, אז נוסעים לאלקנה.
לכל הטורים של רוזי הטועם
הגעתי לבית העלמין. קטן, קומפקטי. כאן מקיימים את ההספדים, במרחק של פחות מעשרה מטרים משיבים את המנוח לבטן האדמה. נזכרתי בלוויות בירקונים, כולל זו של אבי המנוח, שם אתה הולך למעלה מק"מ בגשם או בחום. או בחולון, שם אתה משלם על חניה. תהיתי אם ביקורת בתי עלמין היא הדבר הבא, אבל בטרם הבשיל הרעיון הסתיים האירוע, וחוץ מזה המוות פה מולך בשנה האחרונה, אולי לא כדאי.
היה לי קר ותהיתי איפה אוכלים. הצצה בגוגל מפות גילתה מספר מצומצם של אפשרויות. כמקובל ביישובים קטנים, יש מרכז מסחרי אחד ובו מרוכזות כל הפעילויות, מסופר של אחת הרשתות, דרך חנות לכלי בית ועד מסעדות בסדר גודל קטן עד בינוני. לא יכולתי לעמוד בפני האופציה של "אל אף בשרים", שיפודיה אלקנאית שגם זכתה בציון גבוה. נו, יצא טוב אחרי הכול.
אל אף בשרים היא בדיוק המזללה שהייתם מצפים למצוא - קטנה, קומפקטית, חייכנית ומגישה מכל טוב. בתפריט המבורגרים, שניצל ושלל בשרים על האש. כמובן שהכול כשר למהדרין. עוד לפני הבחירה והביס הראשון גיליתי שבאספקט אחד אין תחרות - המחירים. 47 שקל להמבורגר 320 גרם, 32 שקל לפיתה עם שיפוד בשר, 33 שקלים לבגט שניצל, חזה עוף או קבב. אלה מספרים שנראים היום דמיוניים אפילו בפתח תקווה הסמוכה.
הייתי שם עם אמא שלי. היא החליטה להזמין שווארמה עגל בלאפה (45 שקלים). ראיתי שאין גלגל מסתובב, ואני שווארמות מפלנצ'ה לא מזמין. שאלתי את הבחור החביב "קבב או מעורב?", והוא המליץ על האופציה השנייה. לקחתי ארוחה (48 שקלים) - בגט עם מעורב + כדורי פירה. יחד עם השתייה זה 58 שקלים. מה לנו כי נלין?
המנות הגיעו. השווארמה נראתה טוב, בוודאי ביחס לכזאת שלא הורדה מגלגל, אבל מראה עיניים אינו הכול. אמא שלי אמרה שטעים, אני הייתי מרוכז במנה שלי, ובכל מקרה עוד נחזור לשווארמה. להפתעתי, הבגט לא נחצה לשניים כמקובל, אבל אפשר לחיות עם זה. ביס ראשון - נחמד, אבל חסר. מהכול. הבגט טרי אבל לא קראנצ'י וחסר חן, הבשר סביר אך חסר תיבול. זו מנה מאוד סתמית, אם כי עושה את העבודה. הקרוקט גם הוא ברף הנדרש, אבל רחוק מלהגיע לדרגת וואו.
השווארמה, לעומת זאת, הייתה מפתיעה מאוד. לא התאפקתי, לקחתי ביס מהלאפה. היא הייתה הרבה יותר טובה משניתן לצפות - חתוכה היטב, מתובלת, בוודאי לא ברמה של שווארמות העלית במרכז ובצפון, אבל גם לא מביישת. קבוצת אמצע טבלה, הפועל חיפה של השווארמות. נו, לפעמים אמא שלי גם צודקת.
אז כמ"א יצא?
במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), המחיר הוא זה שכמובן נותן ל"אל אף בשרים" מקדמה רצינית. אפשר להתווכח על איכות האוכל (ועוד נתווכח), ואני אפילו לא מצפה שמקומות שמחייבים 60 שקל על לאפה ייקחו 20 שקל פחות, אבל גם פשרה בחצי הדרך הייתה עושה את העבודה.
מנגד, אצל אל אף השאיפה צריכה להיות כלפי מעלה בכל מה שקשור לאיכות. יותר מדי מרכיבים חסרים במנות. זה לא רע, אבל גם לא מדהים. בקיצור, עוד עשרה שקלים למנה טובה יותר, ואף אחד לא היה מתלונן. הציון הוא 7.5.
אל תטעו, לא היה רע באל אף בשרים, אבל הדבר היחיד שמקום רוצה שיגידו עליו הוא ש"יחסית להיצע שיש כאן, הוא בסדר גמור". יש לאל אף תנאים להתאוששות. קצת יותר תבלינים יעשו, בשלב ראשון, את העבודה.
אל אף בשרים, מרכז מסחרי אלקנה