האדון הבוכרי: ארוחה מפתיעה שעושה את העבודה, במחיר שכבר לא רואים היום

לאורך כל שנות קיומו של הטור הזה, מעולם לא עלה לי הרעיון לכתוב על מאפייה, ממספר סיבות.

האחת היא שמאפייה היא מקום של חמישי בערב או שישי בבוקר, סוג של הכנה לשבת. אחד מזכרונות הילדות שלי, מהימים שבהם מאפיות לא היו נפוצות כל כך, הוא נסיעה עם אבא למאפייה עלומה אי שם ברמת גן בשעה מאוחרת כדי לקנות חלות ולחמניות לוהטות. מי שרוצה, אגב, להזריק לעצמו קצת מנת נוסטלגיה, תמיד מוזמן בחמישי בערב לוויז'ניץ בבני ברק, הלוקיישן הכי מופרע על פני כדור הארץ בנקודת הזמן הספציפית הזאת.

לכל הטורים של רוזי הטועם

אבל לסקר מאפייה? על מה תכתוב, על ההבדל בין לחמניית קשר לבורקס תפוחי אדמה? על סמבוסק עם רוטב פיצה שלא חומם היטב?

ובכן, לפעמים החיים מייצרים לנו הזדמנויות. לפני מספר ימים סיימתי טיפול אצל שיננית ברחוב ביאליק ברמת גן. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שהדבר שיותר מפחיד מהביקור עצמו הוא הטפות המוסר הנלוות אליו. "אתה לא עושה חוט דנטלי? חשוב, חבל", או "הצחצוח לא טוב, תהיה לך נסיגת חניכיים".

כך או אחרת, הפעם זה עבר חלק ואפילו עם מחמאות. עם הניקוי בא התיאבון, והדבר שהכי מתאים כעת הוא לאכול. ירדתי לרחוב ומספר מטרים משם נתקלתי בשלט מאיר העיניים "האדון הבוכרי". במבט ראשון הוא אכן נראה כמו מאפייה תמימה, כזאת שמציעה את כל הדברים המוכרים. ובכל זאת, משהו נראה שונה כבר מבחוץ. נכנסתי.

ריח של בצקים חמימים עלה באפי. לא, זו אינה מאפייה רגילה. פה אין "בייגלה שלוש בעשר" או פיתות שגרתיות, אלא מאפים ממולאים בכל טוב - תפוחי אדמה, ירקות, חומוס, דברי מתיקה וכן, גם בשר. הרבה בשר. ומה מתאים יותר כעת, או בכלל בדברי ימי היקום כולו, מהרבה בשר?

כל סוג מאפה מונח בתא סגור על מנת לשמר את החום. בנוסף, יש במקום גם קפואים, פיתות ארוזות והוא מציע אפילו תבשילים, הכול על טהרת המטבח הבוכרי. עבורי זה היה מאוחר מדי, אני כבר התבייתתי על הסמסות.

מהי סמסה? מדובר בכיסון בצק ממולא בכל טוב לבחירתכם - מפטריות, אגוזים ודלעת ועד כבש ועגל. הייתי מגה-רעב ולקחתי שלוש יחידות - עגל, הודו וכבש, 17 שקלים החתיכה, 51 שקלים סך הכול.

כעבור שתי דקות כל עלמות החמודות הללו כבר היו בידי. 3...2...1, ביס.

בום! איזה מעדן. בצק שומני יחד עם בשר התערבבו בפה ורקדו יחד. זו הייתה תאוות חושים, גם במובן התודעתי. נכנסתי למה שראיתי כמאפייה וגיליתי עולם ומלואו, שילוב אימתני בין עולמות שיצר יקום שונה לחלוטין.

מבין כל שלושת הסוגים, סמסה כבש היא הפופולרית ביותר, אומרים החבר'ה במקום. איך הם אומרים את זה? הם פשוט ממליצים עליו לכל ההדיוטות, כמוני, וקשה להתעלם מהרמז העבה. ובכן, אפשר להבין, העסיסיות הנשפכת, כל נגיסה היא תאווה לחך. ההודו הרגיש לי מעט נוזלי מדי והראיה לכך היא התפרקות הסמסה המהירה, והעגל היה בין לבין - טעים, אבל לא כמו הכבש. האם זה שמן יתר על המידה? לא נכחיש, אבל זה גם טעים בטירוף.

בואו נתחיל ישר ולעניין, כי מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) לא אוהב חרטוטים. אז ה"ישר ולעניין" מסתכם במחיר - 51 שקל לשלוש יחידות מכובדות. אומר זאת כך - גם שתיים היו מספיקות כדי לסגור פינה, שלוש הן די והותר. ב-51 שקל כבר לא מקבלים היום ארוחה שתעשה את העבודה.

הייתי עוצר כאן ונותן את הציון 9, אבל זה הזמן לומר שיומיים לאחר מכן חזרתי למקום עם זוגתי. כשראינו את אחד הבחורים הצעירים מסדר את הלחם בידיים חשופות והערנו לו, הוא הגיב בתנועת ביטול, אז לא נכנסנו.

רוצה לומר - גם רושם שני צריך להיות מדויק, ואם יש נקודה לשיפור, הרי זו רמת תודעת השירות, גם באספקט ההיגייני. בנוסף, גם פה, כמו בכל מקום אחר כמעט בימינו, המחירים בוולט גבוהים ביותר מ-10% (20 שקל לסמסה במקום 17 פלוס דמי משלוח), והמדור לעולם יוריד על זה חצי ציון, כי זו תופעה שפשוט אסור לנרמל - גם אם היא כבר נורמלה.

אז מה הציון הסופי? 8. תבואו רעבים.

האדון הבוכרי, ביאליק 36, רמת גן